הם לא בני אותה משפחה, הם לא בני אותו שבט, הם לא בני אותו מטה, הם לא יתרמו כליה זה לזה, ולא יכינו סלי מזון אחד לשני. עניין אחד בלבד מחבר ביניהם ומוציא אותם החוצה כדי לזרוק אבנים על יהודים. הנושא הלאומי־לאומני. ומי שלא מבין את זה, לא מבין כלום. וכך, הם עוסקים באסטרטגיה, ואנחנו בטקטיקה.
הם מנהלים מלחמה אידיאולוגית, ואנחנו מתקשקשים בשאלה אם עץ החרוב שנוטעת קק"ל תורם לאקולוגיה או לא. יש כאן מלחמה על הציונות, על הריבונות, על המולדת, ולקרב הזה, שנערך במעמד צד אחד, החלטנו לא להתייצב.
יישובי הבדואים עוברים תנופת פיתוח אדירה, בניצוחה של רשות הבדואים. 13 אזורי תעשייה, שיתפרסו על פני אלפי דונמים – ברהט, באלסייד, באום בטין, באבו קרינאת, בשגב שלום, בכסיפה ובתל שבע – נמצאים כיום בתהליכי קידום ופיתוח שונים. מאות מיליוני שקלים משקיעה בהם המדינה.
2,000 כיתות לימוד הוקמו בתקציב של מיליארד וחצי שקל. רק ביישוב מולדה, זה שלידו התפרעו הבדואים, נבנו 84 כיתות חדשות בעלות של 50 מיליון שקל. שותפים לזה, כאמור, רשות הבדואים המושמצת, קק"ל המוצגת כגזענית ורשות מקרקעי ישראל המצוירת כמו האויבת הגדולה של המגזר.
וגם תוכניות. ואני מבטיח לכם שזה לא יהיה תוכניות על הנייר". וגולן גם מבטיח לבדואים שהוא יבדוק מדי חודש שהתקציבים אכן יוצאים, ואין לו שמץ של מושג, לסגן שר הכלכלה, שהתקציבים האלה נשפכים בנגב כמים כבר כמה שנים, גם בלעדיו.
בשבת האחרונה פרסם בעל טור ב"ידיעות אחרונות", פרשן חוץ בהשכלתו, את רשמיו מביקור בנגב. כש"פקיד" אנונימי סיפר לו את מה שיודע כל ילד, שלבדואי הממוצע בנגב יש אדמה רחבה בהרבה מזו שמקבל היהודי הממוצע בנגב, וגם זרק לו הערה על כך שהיישוב מולדה זהה בגודלו לרמת גן, החליט העיתונאי החרוץ ללעוג לנתונים. מולדה, כתב, מתפרסת על 11 אלף דונם. רמת גן, על 16 אלף. עובדה אחת שכח העיתונאי לציין. במולדה גרים 1,900 תושבים. ברמת גן 170 אלף.
מדינת ישראל היא כנראה המקום היחיד בעולם שבו נטיעת עצים שבאה למלא קרקעות בירוק, רגע לפני שתעלה עליהן בנייה פראית בלתי חוקית, ורגע לפני שיהפכו למזבלת פסולת ענקית מזהמת, היא פעולה אנטי־סביבתית.
שמכל הסיפורים שמכרו ליאיר גולנים למיניהם על סבא שלהם שהחזיק בבעלותו את האדמה, לא נשאר דבר. שבמאות מקרים המדינה ניסתה לגרור את הבדואים לבתי המשפט, כדי שאלה יכריעו, והבדואים, שלא מכירים בסמכותו של בית המשפט לקבוע, אפילו לא התייצבו. שבמקרים המעטים שהם כן בחרו להתייצב, ולהביא עורכי דין ומומחים וראיות, הם הובסו. עד התיק האחרון.
"השאלה היא האם אחרי 72 שנה וכל כך הרבה אזורים שלא בוצעו בהם נטיעות, נכון (לטעת) דווקא באזורים האלה שבהם הבדואים מגדלים חיטה", אמר לליאת רגב ברשת ב', "... והתשובה היא די מובנת".
פשוט אין. הכל שקר. אתם יודעים מה? בואו נגיד שזה לא היה שקר. בואו נגיד שהייתה שם חיטה. רק לצורך הדיון. האם כל אחד כאן יכול לזרוע איפה שבא לו, גם כשהשטח לא שלו? האם אני יכול להקים לי מטע על אדמות מדינה בלי שהמדינה תנקוט נגדי צעדי ענישה? האם זה נראה סביר ללפיד ולבר־לב, רק כי מדובר בבדואים?
זה לוקח אותנו במקרה הזהיר לקרוב ל־40% מתושבי הנגב שיש להם משפחה פלסטינית, בני דודים פלסטינים וסבא וסבתא פלסטינים. מדובר במספרים מבהילים. המספרים האלה מסבירים את המלחמה שהם מנהלים נגדנו. מדובר בבדואים שחיים איתנו כאן, אבל לבם, קרוביהם ותפיסת העולם שלהם מעבר לקו הירוק. כשהם נאבקים נגד נטיעות קק"ל בנגב, הם לא עושים את זה משום שקראו מחקרים על הנזק האקולוגי שגורמים העצים האלה.
כמה שעות אחר כך שחרר אותם המחוזי, בטענה שהם קטינים. ומה אתם חושבים שיקרה בפעם הבאה? הצעירים האלה יישבו בפינה, יחשבו על המעשים הרעים שעשו ויחזרו בתשובה? הם הרי לועגים למדינה הזו, ובצדק, כששופטיה לא מבינים שהם אמורים להעניק עורף משפטי למערכה על הנגב. איך בכלל מישהו חושב שאפשר לנצח ככה?
צריך להיות ברור שלא נוכל לנצח כששרים בכירים בממשלה שלנו בועטים לאחור וכובשים שערים עצמיים. אנחנו נמצאים בשדה הקרב, המלחמה בעיצומה, ואם לא נתעורר ומהר, המאבק הזה יסתיים במחיר דמים כבד ובתבוסה קשה.
התרעות פיקוד העורף