1. הפינה לשיפוטכם

בנימין נתניהו היה מאוד רוצה לחתום על הסדר טיעון כזה או אחר עם הפרקליטות ולנצל את ההזדמנות, אולי האחרונה, להיחלץ מהקוראלס שעלול להוביל אותו, בסבירות גבוהה, לכלא מעשיהו.

פרקליטיו (בן צור וחדד) הסבירו לו שגם אם יזוכה בסעיף השוחד של תיק 4000, סיכוי מצוין שיורשע בהפרת אמונים ברף הגבוה, בנוסף להרשעה הבטוחה של מרמה והפרת אמונים ברף הגבוה מתיק 1000 (מיליון שקל, כן?). פירוש הדבר עונש מאסר בפועל, חד וחלק.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

רשימת אישי הציבור ואנשי העסקים שעלו על סרבל כתום בעקבות הרשעה בהפרת אמונים ומרמה מוכרת לנתניהו בעל פה. הוא חונה עכשיו ב"פינה לשיפוטכם" וממש לא רוצה להיכנס למצעד הזה היישר למקום הראשון. אילו היה אדון לעצמו, היה עושה את זה מזמן. כפי שקוראי הטור הזה יודעים, הוא כבר מזמן לא מקבל את ההחלטות לבד. לא בעניינים גורליים לחיי מדינה (כשהיה ראש ממשלה), לא בעניינים גורליים לחייו שלו.

כל מי שמכיר את נתניהו יודע שלאורך השנים מי שרצה להשפיע על החלטותיו חתר להיות האחרון שמדבר (או מפחיד אותו) לפני קבלת ההחלטה. מאז הפך לאזרח משועמם, האחרונים שמדברים או מפחידים אותו הם גם הראשונים: בני ביתו. הם יודעים איפה ללחוץ כדי להפעיל את הפוביות, תיאוריות הקונספירציה והפחדים.

הפגישה הדרמטית ההיא בבית פרקליטו נועדה לשכנע את בני המשפחה שאבי המשפחה עלול לגמור כפי שגמרו העבריינים משה קצב, אריה דרעי, אברהם הירשזון ואהוד אולמרט (רשימה חלקית). חדי העין שמו לב שלפגישה זומנו גם נתן אשל ועו"ד יוסי כהן. נאמר זאת בעדינות המתבקשת: מקורבי המשפחה יודעים שמקור כוחם של שני אלה אינו נשאב מהאדון, אלא מהגברת. תפקידם בכוח היה לשכנע בעיקר אותה.

ואכן, זה הצליח. לחצי שעה לפחות. במהלך הפגישה יצא תדרוך לכל פרשני המשפט שלפיו נתניהו יסכים להסדר עם קלון. מיד אחר כך יצא ציוץ אצל יעקב ברדוגו שהבהיר שאם נתניהו יחתום על הסדר הטיעון, תהיה זו הודאה בביצוע עבירות פליליות בפה מלא, ואף אחד לא סוחט אותו, ובלי טריקים ובלי שטיקים (הניסוח שלי). מטרת הציוץ הזה הייתה להבהיר ליועמ"ש ובכירי הפרקליטות שביבי בעניין. שאפשר להתקדם.

בנימין נתניהו ועו''ד בועז בן צור  (צילום: ראובן קסטרו)
בנימין נתניהו ועו''ד בועז בן צור (צילום: ראובן קסטרו)


לרוע המזל, שעה וחצי אחר כך יצא, מאותו ברדוגו ממש, ציוץ הפוך לגמרי. החל ב"מנדלבליט וחבורת הבריונים" ועד "החלטה להודות בהסדר טיעון בנסיבות הללו אין בינה לבין האמת דבר". אל תתרגשו, אצל הביביסטים אין שום בעיה לצייץ, או לחשוב, דבר והיפוכו תוך שעה אחת. הם מצייצים, או חושבים, מה שאומרים להם (ע"ע מנסור עבאס). הקלון הנלווה לזה לא מטריד אותם, הם רגישים לקלון פחות מאדונם.

אגב, למען הסר ספק ואולי כדי לכפר על הציוץ הראשון, צייץ אותו ברדוגו כמה דקות אחר כך שוב את אותה הכחשה ואותה קביעה בעניין "מנדלבליט וחבורת הבריונים". מישהו או מישהי לחצו עליו מאוד בעניין הזה. למחרת בבוקר המשיך ברדוגו עם ציוץ שלישי. וכדי למחוק כל זכר להסכמה של נתניהו לקלון, הצטרפה למקהלה גם ניקול ראידמן, המקורבת עד מאוד לגברת נתניהו, שבישרה בדרמטיות בחשבון האינסטגרם שלה את זה: "נתניהו לא הסכים לעסקה עם קלון! מידע ממקור ראשון!!".

ניקול יקרה, לא צריך סימני קריאה. שומעים את הצעקות מקיסריה עד צלאח א־דין. מיד אח"כ צירפה ראידמן עוד פוסט: "ומספיק עם הספינים השקריים! לא יודעת מי מדליף מידע, אבל זה לא נכון!!".

מה השתנה בין הערב ("נתניהו הסכים") ללילה (ברדוגו) ולבוקר (ראידמן)? לא יודע. אולי מיזם גיוס המיליונים שפתח ינון מגל עבור המשפחה הנזקקת. אולי עוד אפשר יהיה לעשות כמה לירות מהמשפט הזה. ההגנה לא תעלה כסף. ואם הנאשם יצטרך ללכת לבית האסורים? כשנגיע לגשר, נעבור אותו.

ובינתיים בצלאח א־דין, הסתיים תהליך התפכחות מהיר. היועץ הבין, בפעם השלוש מאות, עם מי יש לו עסק. סביבתו סייעה לו להבין. בנימין נתניהו משלם עכשיו את כל החשבונות שמהם חמק ב־30 השנים האחרונות. ממשלה הוא לא הצליח להרכיב, כי אין בנמצא אף פוליטיקאי שפוי (שאינו שבוי) שמוכן לעשות איתו עסק. מסתבר שאין גם פרקליטים שמוכנים לעשות איתו עסקה. קו האשראי של האיש תם ונשלם.

לאורך כל הקריירה שלו הוא התיש את יריביו למו"מים השונים עד שהם מאסו בחייהם. הרשימה ארוכה וכוללת את כל הלאומים, השפות והיבשות על פני כדור הארץ. הבעיה היא שרוב הזמן הזה הוא היה ראש הממשלה. הוא הכתיב את הקצב. הוא שיחק עם יריביו כחתול המהתל בעכבר הלכוד בין כפותיו. הוא עוד לא הבין שזה נגמר. עכשיו, הוא העכבר.

2. תוכנית הקלון

תוכניתו המקורית של נתניהו הייתה פשוטה: לחתום על הסדר טיעון שבו מוסכם שהתביעה תבקש קלון והוא יתנגד. הצדדים ישאירו את זה להכרעת בית המשפט, שיכריע כמובן שיש קלון (לאור העובדה שהנאשם מודה בשתי עבירות הפרת אמונים). נתניהו יעתור לבית המשפט העליון. מיד אחר כך יתפטר מהכנסת. לעליון הוא יגיע כאזרח פשוט, שאלת הקלון כלל אינה רלוונטית מבחינתו, והעליון יודיע שאין שום סיבה להכריע בסוגיית הקלון (זה בדיוק מה שקרה השבוע בעליון עם הקלון של דרעי).

התוכנית הזו התפוגגה לאור התנגדותם של בכירי הפרקליטות שהזכירו למנדלבליט עם איזו מכונת שקרים הוא מנסה לעשות עסקים. לפחות כרגע, הסיפור נפח את נשמתו ונקבר קבורת חמור. בהמשך הדרך הוא עלול (או עשוי) לקום לתחייה.

מאזן הרווח־הפסד של נתניהו מחשיפת מגעיו (שלא לומר תחנוניו) לעסקת טיעון מעיד על פשיטת רגל. יש כאלה הסבורים שהנכונות של התביעה לוותר על סעיף השוחד ב־4000 ולסגור את תיק 2000 היא ניצחון גדול עבורו. ציבורית ומהותית. ציבורית, כי הוא מוכיח לחסידיו שתפרו לו תיקים. הנה, הם מוכנים למחוק את השוחד. הטיעון הזה מגוחך במיוחד: הרי חסידיו כבר בטוחים מזמן שתפרו לו תיקים והם יישארו בטוחים בזה גם אם יורשע במחוזי, בעליון ובבית הדין של מעלה. מהותית, כי הנכונות של הפרקליטות ללכת לקראתו תשפיע על השופטים. זה אפילו לא מגוחך. הרי חלק ניכר מהתיקים הפליליים בישראל מסתיים בעסקאות טיעון והעסקאות הללו מכילות תמיד, ללא יוצא מן הכלל, ויתורים של שני הצדדים.

כשהעסקה נופלת, זה לא משפיע על השופטים. מי שמקווה שבעוד ארבע שנים, כשהם יכתבו את הכרעת הדין, הם יהיו מושפעים ממה שאירע בפברואר 2021, לא מבין את כללי המשחק. נסו להיזכר במשה קצב, שסירב לחתום על עסקת טיעון חלומית שבמסגרתה היה מורשע בעבירות שוליות והולך הביתה אדם חופשי ונטול דאגות. אחרי שהתחרט, הורשע באונס ונשלח לשש שנות מאסר, אף על פי שמני מזוז היה מוכן למחוק 90% מהתיק.

ישראל כ''ץ (צילום: אלכס קולומויסקי, פול)
ישראל כ''ץ (צילום: אלכס קולומויסקי, פול)


את ההוכחה הטובה ביותר למהלומה שספג השבוע נתניהו נתן ח"כ דוד ביטן בראיון שהעניק אתמול לרדיו 103. לדבריו, אם נתניהו לא היה ראש הממשלה עכשיו, ישראל כ"ץ היה מרכיב ממשלה תוך 90 יום. על פי ביטן, המגעים כבר מתקיימים. על פי ביטן, נתניהו הוא זה שיצר את הסיטואציה ולכן "הוא לא יכול לבוא בטענות". במקביל פורסמו ידיעות שכ"ץ עצמו אומר לפעילי ליכוד ש"נתניהו בדרך החוצה יותר מהר ממה שאתם חושבים".

האם נתניהו אכן בדרך החוצה? אני לא יודע. אבל היראה מנתניהו וההרתעה של נתניהו בהחלט ניזוקו. הלחשים הפכו לדיבורים. האנשים מתחילים לדמיין את היום המר והנמהר שבו הם יקומו בבוקר ומישהו אחר יהיה יו"ר הליכוד. תהליך דומה מאוד לאפשרות, שנראתה עד לאחרונה בדיונית לגמרי, שיום אחד נקום בבוקר ויהיה כאן ראש ממשלה אחר. ובכן, יש.

הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"