האם סיפור הסדר הטיעון (שלא הוסדר) היה מתוכנן ומתוזמן מראש יחד עם פעילות נוספת סביב נתניהו? אני לא יודע, אבל הנה העובדות: בד בבד עם הגעת המגעים להסדר טיעון לשיאם, תואמה "הפגנת המאה" של הימין והביביסטים שהתקיימה השבוע, העלאת כרזת ההערצה הענקית לנתניהו בנתיבי איילון ומבצע התרמת המיליונים לטובת המשפחה הנזקקת (אם כי שותפי לשידור ינון מגל אומר שהחליט לבד ולא הושפע מאיש).

האם הייתה כאן תוכנית להדגים ליועמ"ש עד כמה פופולרי הנאשם שלו ועד כמה כדאי ללכת לקראתו? אולי. במקביל, התרחש עוד משהו: הביביסט מספר 1, רמי בן־יהודה, הכריז על מבצע נטיעות ביביסטי בדרום שססמתו "שותלים עץ בדרום, יורים בלבו של איש החמאס מנסור עבאס".

הם ירדו לשטח, ובנקודת הכינוס הציע לו ביביסט מוכר נוסף, יגאל מלכה, את ההצעה הזו: "רמי, רמי, רמי, יש לך פה שני בדואים, עכשיו מסתכלים עלינו בצד, לך תדליק אותם!". מי שחושב שהמטרה העיקרית של ה"נטיעות" הללו הייתה להדליק את הנגב ולשפוך בנזין על הגחלים הלוחשות בו ממילא, עושה את זה על אחריותו. בכל מקרה, החברים ניסו לתאם את נטיעות הנפץ שלהם עם עיריית ערד, שהאירוע כולו אמור להתרחש בשטחה המוניציפלי. בשלב הראשון, הביעו בכירי העירייה הסכמה. למה לא? רוצים לבוא לנטוע בעיר? בבקשה. בתיאום עם מחלקת הגינון. וולקאם.

ח''כים מהליכוד בנגב (צילום: צילום מסך מתוך הטוויטר של הליכוד)
ח''כים מהליכוד בנגב (צילום: צילום מסך מתוך הטוויטר של הליכוד)


ראש העיר ערד הוא ניסן בן חמו. ראש העיר הראשון שנולד וגדל בערד, בן להורים שנמנו עם מייסדי העיר. בן־חמו היה מ"פ בדובדבן. השתחרר בדרגת רב סרן. היום הוא מג"ד במילואים. תואר ראשון במשפטים ובמינהל עסקים בהצטיינות יתרה (רייכמן). עשה קריירה לא רעה בהייטק והחליט שהגיע הזמן לחזור לעיר שבה גדל ולתרום לה. הוא איש יש עתיד ומייצג את הרוב החילוני בערד, מול נציג הליכוד שחבר לחסידות גור בעיר. בן־חמו ניצח בבחירות האחרונות עם 63% מקולות הבוחרים.

נחזור לנטיעות. ביום שני השבוע, היום שבו היו אמורות להיערך "הנטיעות", צייץ חשבון הטוויטר של עיריית ערד את הציוץ הבא: כש"מתנדבים" מתקשרים ומציעים לשתול עצים בשנת שמיטה, זה נשמע מוזר מלכתחילה. כשהם מסרבים לשתול בתוך העיר כפי שנקבע, ורוצים לשתול סמוך לשטח בדואי, כבר ברורה מטרתם. אז סיבוב פוליטי תעשו במקום אחר .אין לנו ולשכנינו צורך במתנדבים שבאים לשעה במטרה להדליק אש".

הרמתי אתמול טלפון לראש העיר בן־חמו. "אני נולדתי כאן", אמר לי בן־חמו, "אני גר כאן, אני חי כאן, עם הבדואים, מהיום בו נולדתי. אף אחד לא יכול לספר לי סיפורים. אז כשהחמודים האלה רצו לבוא לרקוד על הדם, ענינו להם כמו שצריך. הם רצו לנטוע לבדואים ממש על האף. כדי להתסיס. אז כמו שהם הגיעו, ככה הם הלכו. נסעו למקום אחר. יש כאן מספיק אש. לא ניתן להם להבעיר עוד אש".

אתה לא יכול להכחיש, אמרתי לו, שיש בעיה עם הבדואים. פשיעה, ניתוק כבישים, אלימות. "ברור", אמר, "יש לנו בעיה קשה עם הפשיעה והאלימות, אבל צריך להבין שזה אחוז מזערי מהאוכלוסייה עצמה. יש 300 אלף בדואים. האנשים שניתקו את כביש 31 זה כמה מאות. אני יכול לרקוד על הדם ולצעוק בכיכר מוות לבדואים, אבל אני לא אעשה את זה".

"שיהיה ברור: מי שזורק אבן על מכונית נוסעת הוא טרוריסט. לא פחות. מי שפוגע בתשתיות הוא עבריין. צריך להשתמש ביד ברזל כדי לבער את התופעות האלה. אבל בעת ובעונה אחת צריך לזכור שיש כאן מאות אלפי אנשים שהם אזרחי המדינה והם חיים בתנאים מחפירים. בוא תסתובב איתי בפזורה ותראה. ביוב זורם, אין תשתיות, אין בתי ספר, אין כלום. הגיל החציוני בחברה הבדואית הוא 19. זה מטורף. זו חברה צעירה מאוד, ואם לא ניקח את העניינים בידיים עכשיו, בעוד 10 ו־20 שנה נקבל מצב גרוע פי מאה. הם אזרחי ישראל. אנחנו צריכים לדאוג להם ביד אחת, ולהבהיר להם שיש חוק וסדר בשנייה".