1. פרשת השימוש בכלי סייבר התקפי כמו של NSO בידי גופים ממשלתיים בצורה בלתי חוקית, לכאורה, ממחישה עבורי לא מעט צביעות, במיוחד בהיבט הכלכלי שלה ובהתייחסות לסקטור העסקי - במקרה הזה הטכנולוגי. נניח בצד את האספקטים המשפטיים שנוגעים כרגע למי שמשתמש במערכות סייבר התקפי, איך הוא עושה את זה ולאור אילו חוקים הוא אמור לפעול, אבל בבסיס יש פה עניין כלכלי פשוט של ביקוש והיצע. כלומר, מוצרים שיש להם ביקוש לא קטן, אישורים חוקיים למכור את המוצרים האלה בישראל ומחוצה לה, שניתנים בידי משרד הביטחון, תעשייה שמגלגלת לא מעט כסף מדי שנה, מייצרת מקומות עבודה איכותיים וגם מייצרת במקביל מסים, כמו בכל תעשיית ההייטק, הן של השכירים והן של החברות.

אז מה הבעיה? אכן, יש בעיות של שימוש בטכנולוגיה בידי משטרים לא דמוקרטיים ודילמות מוסריות, אבל מי שחושב שאם מחר יסגרו את שעריהן של NSO ועוד חברות ישראליות שפועלות בתחום הסייבר ההתקפי והתחום ייעלם לבלי שוב, משלה את עצמו ומתקשה להפנים את השווקים התחרותיים, במיוחד בהייטק. אם זה לא ייעשה בישראל, זה ייעשה במקום אחר מסביב לעולם, וגופי השיטור והביטחון הישראלים ירכשו את המערכות הללו בכל מקרה.

"היכולת הטכנולוגית הבסיסית של חברות הסייבר ההתקפי", אמר לי גורם בכיר בתחום ההון סיכון שעוסק ומשקיע כבר 20 שנה בתחום, "היא לזהות חולשות במערכות ההפעלה הפופולריות שיש לנו במחשבים, ובעיקר בטלפונים הניידים. ברגע שמאתרים חולשה כזו, יודעים לתפור כלי תוכנה שמנצל את החולשה, וזה מאפשר לפרוץ לטלפון. וברגע שהם יושבים בתוך הטלפון, הם רואים הכל. וזה כלי שכל עוד נעשה בו שימוש בידי גופים לגיטימיים ובצורה לגיטימית הוא סופר־חשוב כי אתה רוצה לתפוס את האנשים הרעים - סוחרי סמים, טרוריסטים פדופילים ועוד - זה כלי אפקטיבי מאין כמוהו ברגע שאתה משתמש בו בצורה לגיטימית.

"היום הרי כל החיים שלנו בטלפון הנייד, מה אנחנו קוראים, עם מי אנחנו מתכתבים, באילו תמונות אתה משתמש, איפה אתה נמצא - הוא נותן לך הכל. התוכנה יכולה להפעיל את המיקרופון ואת המצלמה וגם למחוק בלי שתהיה מודע לזה. כלומר, זה גם מכשיר האזנה וגם מצלמה שמצלמת כל מה שנמצא סביבך. לכן הטכנולוגיה היא טכנולוגיה - כמו סכין, אפשר לעשות בה דברים טובים ואפשר לעשות בה דברים רעים".

אז מה הבעיה ולמה האש מופנית גם לחברות?
"הבעיה בתחום הזה - ואני מכיר אותו היטב - היא מה שנקרא 'האזנה חוקית'. חברות מסחריות שפועלות בתחום הסייבר ההתקפי מוכרות לשני שווקים: אחד לשווקים הדמוקרטיים, מוכרים בעיקר בצפון אמריקה, במערב אירופה ובמדינות דמוקרטיות נוספות. ואז הנחת היסוד שלך, שגם היא - כמו שאנחנו רואים עכשיו - אולי מוטלת בספק, שאם כבר מבוצעת האזנת סתר, אז זה בפיקוח משפטי ולפי החוק ושגופי אכיפת החוק עובדים כמו שצריך. עכשיו זה בסימן שאלה, אבל זו בכל זאת הנחת היסוד כשאתה מוכר למדינות דמוקרטיות. מה הבעיה? הרבה פעמים, מדינות דמוקרטיות, יש להן את היכולת הפנימית לפתח את היכולות הטכנולוגיות האלה בעצמן, והשוק שם קיים אבל הוא פחות אטרקטיבי.

"איפה השוק העיקרי - ושם אין גורמים שיכולים לפתח בעצמם את הטכנולוגיה ומוכנים לשלם על זה הרבה כסף? זה במדינות הלא דמוקרטיות, כל מיני מדינות מפוקפקות כאלה ואחרות. ואז אתה יודע שהן הולכות להשתמש בטכנולוגיה גם למעקב אחרי אויבי השלטון, מתנגדים פוליטיים וכל מיני דברים כאלה, לא רק לפעילות שהיא מוצדקת. ולך תדע מה קורה עם זה. צריך להבין שלחברות מסחריות אין אלוהים: הן הולכות למשרד הביטחון, מקבלות רישיון מגוף שנקרא אפ"י, אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני, והן רוצות למכור כמה שיותר - ובאמת בחלק מהמקומות זה מגיע לידיים הלא נכונות, כמו הסעודים, שאחרי כך זה מתפוצץ בתקשורת שמשתמשים בזה נגד מתנגדי משטר".

אז זו אותה דילמה מוסרית שמאפיינת גם את תעשיית הנשק הישראלית, שמוצרים שלה מוצאים את דרכם לשווקים לא דמוקרטיים?
"אכן, כעיקרון החברה עובדת לפי פיקוח, אין בעיה משפטית עם הפעילות שלה. השאלה היא אם זה נכון שמדינת ישראל יהיו לה חברות מהסוג הזה וששמה של המדינה ייקשר בטכנולוגיות ובאירועים בעייתיים. זו כבר שאלה במישור היותר מוסרי, פילוסופי וגם פוליטי - זו לא שאלה משפטית. כפי שאמרת, אנחנו מייצאים נשק - תעשייה אווירית, תעשייה צבאית, רפאל, אלביט מערכות - גם למדינות מפוקפקות. עכשיו יכול להתחיל דיון בשאלה אם אנחנו רוצים לקיים את התעשייה הזו או לא, דה־פקטו זה מייצר מקומות עבודה, ואם אנחנו לא נעשה את זה, אז מישהו אחר יעשה את זה וירוויח מזה כסף - אז למה שאנחנו לא נעשה את זה? הרי רבים עושים זאת - אז למה לנו להיות קדושים יותר מהאפיפיור? זו שאלה מוסרית".

כמה התחום הזה מגלגל בישראל?
"הוא מגלגל מאות מיליוני דולרים בכל שנה בכל החברות הפועלות בתחום. זה לא תחום עצום, אבל הוא מפרנס בכבוד חברות שמעסיקות מאות עובדים".

השאלה, אם כן, מונחת לפתחה של המדינה, שהיא הרגולטור לצורך העניין על יצוא טכנולוגיות ונשק בתחום הביטחוני. אם היא רוצה למנוע מחברות טכנולוגיות ואחרות למכור למדינות לא דמוקרטיות, שתגיד את זה, חד וחלק, בצורה הכי בהירה ותטיל איסור בחוק למכור למדינות מסוימות. ואם לא - גם את זה שתגיד בפרהסיה. רק שבינתיים המדינה בחרה לשבת על הגדר, עם עיניים עצומות לרווחה. מצד אחד היא נהנית מיצוא וממסים ומצד שני היא נותנת לחברות בסקטור העסקי לחטוף את האש שהשימוש בכלים טכנולוגיים נעשה בצורה לא חוקית בידי משטרים מפוקפקים. בואו נקווה כולנו, לפחות, שלא יתברר שגם המשטר בישראל הפך למפוקפק, כזה שמשתמש בכלים האלה בצורה לא חוקית נגד אזרחים.

2. החלטת הממשלה מס' 550 - "התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית עד לשנת 2026" - כללה סעיף אחד, מספר 25, משמעותי למדי, תחת הכותרת "הגברת יכולת הביצוע של הרשויות המקומיות הערביות". נכתב כי "להנחות תוך מתן עדיפות לסיוע בשווה כסף וביצוע באמצעות המשרד הממשלתי או גוף אחר שייבחר על ידי המשרד, והכל בשים לב למהות ולמאפייני הפרויקט ולמאפייני הרשות המקומית ולצורך לפעול לסיוע וליווי לרשויות התוכנית המורחבת להפחתת הלחצים של גורמי פשיעה עליהן, להגברת המשילות בתחומן וליישום אפקטיבי של תוכניות הממשלה בתחומי אחריותן.

הפגנת המגזר הערבי בנצרת (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)הפגנת המגזר הערבי בנצרת (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

על אף האמור, משרדי הממשלה יוכלו לקבוע בתוך 90 ימים כללים למקרים שבהם תתאפשר העמדת הסיוע בתקצוב ישיר בין לכלל הרשויות שעליהן חלה ההחלטה ובין לגבי חלקן, לרבות תוך קביעת הנחיות לגבי הליך ביצוע ההתקשרות של הרשות המקומית בהתאם ובכפוף לכל דין, לרבות באמצעות התקשרות של הרשות עם חברה ממשלתית שתקבע הממשלה לכך או חברה ממשלתית שיש למשרד עימה הסכם מסגרת, וזאת בשים לב למהות ומאפייני התקצוב ולמאפייני הרשות המקומית... משרד הפנים, הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים ואגף החשב הכללי במשרד האוצר יפעלו לבחון גיבוש מודל לביצוע פרויקטים תשתיתיים ברשויות התוכנית באמצעות גופי ביצוע חיצוניים (חלף ביצוע עצמי על ידי רשויות התוכנית) וזאת בהתאם לצורך וככל שנדרש...".

מאחורי הניסוחים המשפטיים מסתתרת כוונה מאוד ברורה: לנטרל או להפקיע מידי הרשויות המקומיות הערביות את ניהול התקציבים הקשורים בתוכנית הסיוע לחברה הערבית כדי למנוע מגורמי פשיעה להשתלט על המכרזים. הסעיף הזה קומם את ועד ראשי הרשויות הערביות, שהוציא השבוע נייר עמדה בשיתוף מרכז אינג'אז וארגון עדאללה. הטענה המרכזית: זו פגיעה בלתי שוויונית בעצמאות הרשויות ובתפקודן, המייצרת שתי מערכות שלטון מקומי המובחנות על בסיס לאום.

תזכורת: במסגרת החלטת הממשלה, יושקעו כ־30 מיליארד שקל ביישובי החברה הערבית בתחומים שונים במטרה לפיתוח כלכלי וחברתי ולסגירת הפערים בין החברה הערבית לבין כלל האוכלוסייה. לבד מטענת האפליה על בסיס לאום, נייר העמדה מביא טענות כלכליות: למשל, שהפקעת השליטה על המכרזים מידי הרשויות המקומיות תפגע במקורות ההכנסה של הרשויות המקומיות הערביות בגלל חולשתן של האחרונות, הנובעת בעיקר מהיעדר מקורות הכנסה עצמיות בהשוואה לרשויות היהודיות. הכוונה היא בעיקר לארנונה לעסקים ולאזורי תעשייה ומסחר, ממשרדי ממשלה וממוסדות ציבוריים, מחניונים ציבוריים ועוד.

ועל פי נייר העמדה, ההכנסות העצמיות ברשויות יהודיות הן כ־60% ויותר מתקציבן לעומת כחצי מכך ברשויות הערביות. לפי כותבי המסמך, השיפוי לרשויות המקומיות בגין ההפחתה בהכנסות מארנונה לעסקים בעקבות משבר הקורונה בשנת 2020 עמד על כ־2.5 מיליארד שקל, ומתוכו חלקן של הרשויות הערביות עמד על 57 מיליון שקל בלבד. הטענה הנגדית והמוצדקת היא שהרשויות הערביות לא מצטיינות במיוחד ביעילות בגביית המסים מתושביהן (ארנונה למגורים), וכך התמונה שמציג נייר העמדה לא שלמה.

אולם וועד הרשויות הערביות כופר בכלל בבסיס העובדתי שהביא להחלטת הממשלה: "הממשלה לא הביאה כל נתון המבסס את הטענה כי גורמי פשע אכן משתלטים על מכרזי הרשויות המקומיות הערביות", נכתב בנייר העמדה. "הממשלה נוהרת באופן עיוור אחרי ספקולציות והצהרות מבלי שהיא מציגה כל נתון לגבי הקשר בין מעשי אלימות המופנים כלפי הרשויות המקומיות, אם בכלל, לבין תחום המכרזים. כך למשל, לפי המשרד לביטחון פנים, איומים רבים על ראשי רשויות מקומיות מתקבלים על רקע סכסוכי בחירות, מדיניות אכיפה ומינוי בעלי תפקידים, ללא קשר למכרזים".

לתפיסת כותבי נייר העמדה: "בדיקת עומק עניינית צריכה להיעשות ברמה של כל רשות מקומית בנפרד וממציאת פתרונות נקודתיים לאותן רשויות שמתמודדות באופן חריג עם תופעות של אלימות ועם בעיות בניהול מכרזים מסוימים כתוצאה מכך. החלטות בעניין צריכות להתקבל באופן ספציפי וייחודי לפי נסיבות העניין בכל מקרה בנפרד ולאחר שיתוף הרשות המקומית...". המשמעות היא שוועד הרשויות הערביות מודע לבעיות של פשיעה ובעיות בניהול מכרזים מסוימים אבל מבקש לא להפעיל "ענישה קולקטיבית", כלומר, לבדוק רשות־רשות ולראות היכן יש בעיות. אלא שהרעיון הזה יפה על הנייר: איך יבדקו רשות־רשות, מי יבצע את הבדיקה ועל פי איזה קריטריונים? לא ברור וספק אם בכלל ניתן לבצע זאת.

נכון הוא שכלי מדידה על היקף פשיעה ומכרזים בעייתיים אינו בבחינת מדע מדויק, זה נכון שבהמלצות של ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית (יולי 2020) נכתב כי התקציבים הגדולים לרשויות המקומיות, ובפרט התקציבים לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים, קורצים לארגוני הפשיעה. גורמי הפשע, נכתב בדוח, משתלטים על מכרזים עתירי תקציב ברשויות המקומיות, והכסף מגיע לידיהם במקום לשמש לשיפור השירות לאזרח. השורה התחתונה של הדוח: הרשויות המקומיות הן "מכרה זהב" עבור ארגוני הפשיעה, מקור להכנסות עצומות בדרכים שנראות כשרות. אבל הדוח מודה שמבחינה רשמית קשה למדוד את היקפה של התופעה, שחלק גדול ממנה כמובן לא מדווח, אבל אפשר ללמוד על ממדיה מהתבטאויותיהם של בעלי תפקידים ברשויות המקומיות הערביות, שמאוימים ומשלמים מחירי אישי כבד על נכונותם להילחם בתופעות הסחיטה.

כמה דברים ברורים מאליהם: השילוב בין כסף ציבורי גדול לבין ארגוני פשיעה שפועלים בלי הרתעה הוא קטלני, ועלול להיות קטלני עוד יותר; בעיית ארגוני הפשיעה במגזר הערבי קיימת - את זה אנחנו רואים בהיקפים של אירועי האלימות במגזר, שאפילו ראשיו מתלוננים על כך; עוד תופעה נלווית היא שוק אפור וכסף שחור בהיקפים עצומים, שהוזכרה באותו דוח - הכנסות לא מדווחות והכנסות מפעולות לא לגיטימיות. לכן 30 מיליארד שקל בתוכניות חומש זה כסף ענק, ואין פיתוי גדול מזה לעבריינים.

לצערי, אני לא רואה שום דרך למנוע ניתוב של כספים לארגוני פשיעה באמצעות מכרזים ממשלתיים, אלא בדרך שבחרה הממשלה, גם אם זה נעשה באופן גורף ל־85 הרשויות הערביות. הייתי שמח אם יהיו כלי מדידה של תופעות כאלה, אבל אני מניח שהמשטרה לא תמהר למסור מידע כלשהו על ארגוני פשיעה הפועלים במגזר. כלי המדידה הפיננסי היחידי הוא גביית המסים שאפשר להפיק דרך רשות המסים ונותן, בין היתר, אינדיקציות לתעשיית הכסף השחור. אני לא בטוח שוועד הרשויות הערביות ירצה שמדדים כאלה יתפרסמו כי מנתונים חלקיים שפורסמו בדוח המבקר על יישובים בנגב, התמונה לא הייתה מחמיאה במיוחד. אכן, יש את הטיעון הנגדי שיש שיעורי עוני ואבטלה יותר גבוהים, ואכן אוכלוסייה חזקה משלמת מסים גבוהים יותר וצורכת פחות שירותי רווחה וההפך, אבל עדיין התופעה של כסף שחור נפוצה מאוד ביישובים הערביים.

כך או אחרת, המטרה היא שהכסף יגיע לידיים הנכונות ולסגירת הפערים בחברה הערבית ולא לארגוני פשיעה שעוסקים בסחיטה ובאיומים, מהלכים אימים על האזרחים, מלבינים הון ולא משלמים מסים. זו צריכה גם להיות המטרה.