הטור של אלון בן דוד

מלחמת הטילים המסלימה בשבועות האחרונים בין המורדים החות'ים בתימן לבין סעודיה ואיחוד האמירויות מספקת לישראל הדגמה רלוונטית מאוד של אופי הלחימה מרחוק שפיתחה איראן, והצצה אל שלל היכולות שלה. המלחמה הזאת היא גם תזכורת מכאיבה לחולשה האמריקאית באזור, אבל גם פותחת מחדש לישראל את ההזדמנות להקים מערך התרעה והגנה אזורי.

"אנחנו עומדים לצד האמירויות ומוכנים להציע להם סיוע ביטחוני ומודיעיני ככל שירצו כדי להגן על אזרחיהם" – אלה המילים שהיו נוהגים לומר נשיאים אמריקאים אחרי שבת ברית שלהם הותקפה, כפי שאיחוד האמירויות מותקפת בשבועיים האחרונים. אבל כשהבית הלבן נראה היום ריק מתמיד נדרש ראש ממשלת ישראל לשלוח את המילים האלה ליורש העצר של האמירויות.

השוטר העולמי נרדם, ונראה שגם אם הוא מתעורר זה במקרה הטוב למשך כמה דקות ביום. ארה"ב איננה. לא כאן, במזרח התיכון, לא באוקראינה ולא באירופה. ואלה חדשות רעות למי שנשענים עליהם כמונו.

רגע לפני שנפלה התרדמה על וושינגטון קיבלנו מארה"ב מתנה ענקית בדמות הסכמי אברהם והשותפויות החדשות שהם יצרו לנו באזור. בעוד האמירויות, בחריין ומרוקו הפגינו פתיחות ונינוחות מול ישראל מהרגע הראשון – כאן בישראל היו מי שהתקשו בהתחלה להתנתק מתפיסות מיושנות של "העולם הערבי".

משרד הביטחון הפגין חוסר רצון בולט לאפשר מכירה של טכנולוגיות צבאיות לשותפות החדשות, ובכלל זה מערכות הגנה אווירית שהן זקוקות להן כל כך. המוסד, שסלל את הדרך להסכמים, התחנן בפני אנשי משרד הביטחון: "תפסיקו להסתכל עליהם כעל 'ערבים'. זה משהו אחר". בכמה תחומים נאלץ משרד הביטחון להתכופף ולאפשר מכירה של טכנולוגיות, כמו סייבר התקפי, אבל בתחום ההגנה האווירית הוא נשאר איתן בסירובו.

בצר להם, פנו האמירותים לרכוש מערכת הגנה אווירית מקוריאה הדרומית המבוססת על טכנולוגיה רוסית. כך החמיצה ישראל הזדמנות למכור את המערכות שלה – כיפת ברזל וקלע דוד – ולהציב אותן מול האיומים האיראניים שתוקפים היום את האמירויות. היא גם החמיצה עסקה בשווי 3.5 מיליארד דולר, שהיו יכולים להוזיל את המערכות האלה עבורנו ולספק עוד הרבה פרנסה לתעשייה הביטחונית הישראלית.

בשבועיים האחרונים מקבלות האמירויות וסעודיה טעימה ממגוון היכולות האיראניות, מה שבצה"ל החלו לכנות טמ"ר – טילים, מעופפים ורקטות. לא עוד נשק תמ"ס (תלול־מסלול) – אלא שילוב של מל"טים, טילי שיוט וטילים בליסטיים במתקפות מתוזמנות היטב.

המורדים החות'ים, שבתחילת המלחמה בתימן נראו כמו מיליציה של יחפנים, כבר יודעים היום, בהדרכת חיזבאללה ואיראן, לשגר מתקפות מתואמות ליותר מ־1,000 ק"מ. הם מפגינים דיוק בתזמון של שיגור הרכיבים השונים, כך שכולם יגיעו אל היעד ביחד: המל"טים שטסים במשך שעות רבות, טילי השיוט המהירים יותר והטילים הבליסטיים שעפים דקות בודדות – כולם מתנפלים באותו זמן על המטרה.

הכוחות האמריקאיים שמוצבים בבסיס חיל האוויר דאפרה שבאמירויות נחלצו השבוע לעזרתם ויירטו שני טילים בליסטיים שירו התימנים, ביירוט מבצעי ראשון אי־פעם של מערכת ההגנה האמריקאית ת'אאד. אבל עיקר ההגנה של האמירויות וסעודיה נשענת על מערכות הפטריוט שקנו מארה"ב, שהיעילות שלהן נגד טילים מוגבלת. לנוכח המתקפות המתגברות מנהלות שתי המדינות כלכלת חימושים, כשמלאי המיירטים שלהן הולך ואוזל.

לכן נפתחה עכשיו לישראל הזדמנות חוזרת להציע אספקה מהירה של מערכות הגנה, מיירטים ומכ"מים. מעבר לתמורה הכלכלית המשמעותית והתרומה שתהיה לזה להידוק היחסים עם השותפות החדשות, הצבה של מכ"מים ישראליים מתקדמים במפרץ, קרוב לאיראן, תאפשר לישראל התרעה מוקדמת יותר על שיגורים שיוצאים מאיראן. זו יכולה להיות אבן הפינה של מערך הגנה אזורי.

עוברים לאזורית

איראן מרעיפה על החות'ים את מיטב אמצעי הלחימה שלה, לא כי היא רואה אינטרס כלכלי בפיסת המדבר המכונה תימן, אלא כי הטריטוריה הזאת היא כן שיגור נגד הסעודים והאמירויות. הנוכחות האיראנית בתימן דורשת מסעודיה ומהאמירויות להסתכל גם מזרחה, אל איראן גופא, וגם דרומה, לתימן.

את האסטרטגיה הזאת היא מיישמת גם מול ישראל, כאשר כיום איראן נוכחת בשש זירות שמהן היא יכולה לאיים על ישראל באש מעופפת לסוגיה: לבנון, עזה, סוריה, עיראק, תימן ואיראן עצמה. ההגנה הישראלית עדיין מנוהלת בתפיסה זירתית: כיפות ברזל עם מכ"מים גזרתיים שמגינות על אזור מסוים מכיוון מסוים.

בהשאלה מעולם הכדורסל, הציע לאחרונה תא"ל רן כוכב, כיום דובר צה"ל ועד לא מכבר מפקד ההגנה האווירית, "לעבור מהגנה אישית להגנה אזורית": בשלב הראשון יכולת הגנה ארצית־לאומית אל מול כלל האיומים המגיעים בדרך האוויר, שבה ישתלבו גם יכולות הלייזר המתפתחות, ובהמשך – הגנה אזורית משותפת עם מדינות אחרות. על אף היעדרה של ארה"ב מהאזור – האפשרות הזאת נפתחת עכשיו.

ההיעדרות האמריקאית הורגשה גם בצפון כאשר בשבת שעברה ערך חיל האוויר הרוסי פטרול משותף עם מטוסים סוריים, שעבר, בין היתר, גם בגולן הסורי. זו לא הפעם הראשונה שהרוסים מקיימים פטרול כזה, וכמו בפעמים קודמות, הם גם דאגו לעדכן את חיל האוויר שלנו מראש, אבל זו הפעם הראשונה שהם מצלמים אותו ומפיצים את התמונות.

בישראל שברו את הראש כל השבוע בניסיון להבין מה מנסים הרוסים לומר לנו, וכנראה שזו בדיוק הייתה המטרה של הסיור הרוסי המתוקשר: להכניס את ישראל להתלבטות. האם זה היה איתות שהסורים יגיבו על התקיפה הישראלית הבאה? האם הרוסים מסמנים לנו שגם סבלנותם פקעה? בעוד כמה ימים, כשיתפזרו ענני הגשם והשלג, יעלו על השולחן המטרות שנצברו בינתיים בסוריה, ואיתן השאלות האלה. 

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13