1. העבריין, הרב, השר והח"כ לשעבר אריה מכלוף דרעי הוא גבר נאה, דק גזרה, חכם, מבריק, שנון. איש שיחה מרתק. כל אדם שישב איתו נשבה בקסמיו. דרעי לבוש תמיד טיפ־טופ: מגבעת סטייל בורסלינו, חליפות אופנתיות, נעליים בורקות, עניבה עם סטייל. ישראל השנייה של ד"ר אבישי בן חיים חולה עליו, אבישי גם.

השבוע, אחרי שנים של עבודה קשה, יומם ולילה, למען אחיו המדוכאים על ידי ישראל הראשונה, אנשי ההגמוניה האשכנזית הלבנה, הצליחו המנוולים המתנשאים להפיל בקטנה את דרעי ולהרשיע אותו בעבירה שולית וחסרת משמעות. הם גרמו לו להתפטר מהכנסת, כנראה רק עד הבחירות הקרובות.

תשעת ילדיו של המנהיג החליטו להפתיע אותו במתנה, כך לפחות סיפר בנו ינקי בהודעה לתקשורת - הם שלחו אותו למלון "קמפינסקי" בשווייץ עם הרבנית יפה דרעי, מלון כשר למהדרין המאכלס בדרך כלל בעלי ממון רב, מאחר שמחירי הלינה בו מרקיעי שחקים. הסיבה למתנה, לדברי הבן האוהב ואחיו - 40 שנות נישואים מאושרים שנחגגו בעצם ימים אלו. החלאות של התקשורת קפצו על המציאה והשמיצו את אריה מכלוף, הידוע כאדם עניו וצנוע.

המנהיג פרסם סרטון על ילדי ישראל השנייה הרעבים, שאין ידם של הוריהם משגת לרכוש עבורם בקבוק שתייה בסופרמרקט, כשברקע רוכשים אנשי ישראל הלבנה, השמנים והשבעים, כמויות מזון משובח במחירי מבצע עבור החתולים שלהם. הסרטון של ש"ס, שבו האם העצובה והילד הצמא נאלצים לוותר על קניית מצרכים בסופר, גרם לכל אדם בעל לב רחום להזיל דמעה. דרעי שוב הכה בסרטון את האליטה הבורגנית הלבנה והשבעה, ועוד ידו נטויה.

למרות ההרשעה של דרעי השבוע בעבירות מס במסגרת הסדר הטיעון, הוא נשאר יו"ר המפלגה. משרדיו בבניין הכנסת ישמשו אותו הלאה, במאבקו למען אחיו המדוכאים, שאותם הוא משרת נאמנה כשר בממשלות ישראל. לאורך שנים ארוכות הצליח דרעי להשאיר את רובם הגדול בקו העוני, בבערות ובזעם בוער על מצבם הקשה, ובזמן הזה איש לא העז לשאול את המנהיג: מה עשית בשביל אחיך המדוכאים במשך כל השנים שבהן היית חבר כנסת ושר בממשלה?

אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בצורה מסתורית הגיעו לידי התקשורת צילומים של דרעי סועד ארוחת פאר במלון המפואר בשווייץ, בזמן שבטלוויזיה שודר סרטון האומללות של אנשי שלומו. ייתכן שהכל היה עובר בשקט יחסי, אלמלא צץ אי־שם באמריקה בני אלבז, זמר החצר של אריה דרעי והמנהיג הדגול הרב עובדיה יוסף זצוק"ל והודה שטעה.

הזמר שר באירועים ההמוניים של ש"ס שירי הלל לרב הגדול ולמנהיג הפוליטי את השיר שהרטיט מיליוני לבבות: "הוא זכאי, הוא זכאי, אריה דרעי זכאי". כשהרב אריה נכנס בשערי הכלא לרצות עונש שגזר עליו בית המשפט של ההגמוניה, אחרי שהפרקליטות והמשטרה המשרתות של ההגמוניה תפרו לו תיקים, נעמד אלבז וביחד עם צדיקים אחרים שר לו שירי אהבה. הפעם הוא כבר זימר זמירות אחרות - "אני הושליתי, ואני רומיתי. כמו שאני רומיתי, ציבור שלם רומה".   

בנימין נתניהו, מנהיג־העל של ישראל השנייה, המיליונר האשכנזי משכונת רחביה הבורגנית בירושלים, שמחזיק מבנה מפואר עם בריכת שחייה בשכונת הווילות בקיסריה, החזיר לממשלה שעמד בראשה את דרעי, אחרי שריצה את עונשו. כלומר, העבריין הוחזר למקום הפשע, וראו זה פלא, כמו שנאמר במשפט הקדום "גנב נשאר גנב".

אנשי הפריבילגיה עבדו יומם ולילה כדי להשחיר את האסיר המשוחרר ולהשחילו מאחורי סורג ובריח. ובעזרת השם ובעזרת שליחו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, נעשתה עסקת טיעון למנהיג המפואר של ישראל השנייה. גם מנהיג־העל נתניהו, שמנוולי ההגמוניה עמלו לילות כימים בעזרת חייטים אשכנזים לתפור לו תיקים, זכה להנחות מפליגות אצל מנדלבליט. לשונות רעות ריכלו שההנחות המפליגות האלו לדרעי, לנתניהו, ליעקב ליצמן ולאחרים הן הכנה לחזרתם לשלטון, ואז לאות תודה ימונה הד"ר אביחי מנדלבליט לשופט העליון והד"ר אבישי בן חיים ימונה לשר המופלטה.

אחד ממאזיניי הקבועים ברדיו, החרזן דני דניאל מנתניה, כתב לי בעניין דרעי:

היה היה שר פנים
שאת קלונו לעולם לא הפנים
מיד כשהשתחרר מהכלא
לגלג על כולם כאומר "מי אלה?"

ולא שעה לרבו ומורו
ובראש מורם חזר לסורו
אז מה אם יושר רק נדמה
ונחזור לחטוא נגנוב ונרמה

2. בזמן שמרתון עסקאות הטיעון מתרחש לנגד עיניהם המשתאות של אנשי החוק, נפלה פצצה אטומית בארץ הקודש. מי שרמז ראשון על הפצצה היה יורש העצר של משפחת המלוכה נתניהוז. יאיר, הגאון הצעיר שמתמחה בענייני אינטרנט, תעמולת פייק ניוז ובוטיקה (מלשון בוטים ולא בוטניקה), זוכה להמון אהבה והערצה מציבור השוטים שהולך אחריו ואחרי משפחתו כמו העכברים בעקבות החלילן מהמלין.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון (צילום: אנה קפלן, פלאש 90)בנימין נתניהו ושלדון אדלסון (צילום: אנה קפלן, פלאש 90)

הרמז ששחרר הנסיך יאיר בטוויטר הלך כך: "הדבר היחיד שצריך להבין מעיתוני סוף השבוע (שנראה כאילו הודפסו בצפון קוריאה) הוא זה - 'ישראל היום' הוא עוד כלי תקשורת של השמאל, ועוד כלי תעמולה פרטי של בנט. החדשות הטובות - אף אחד לא סיפר להם שהפרינט מת מזמן, כך שההשפעה של הבנטון הזה אפסית".

לא ייאמן כי יסופר. העיתון שכונה במשך שנים "ביביתון", כי היה מעין עיתון פרטי של ראש הממשלה ובני ביתו וששמר על משפחת המלוכה בצורה שביזתה את העיתונות, הפך בן לילה לעיתון שמאלני שמשרת את שנוא נפשו של המלך ביבי הראשון - נפתול תעלול. הציוץ של יאיר נתניהו בטוויטר גרם לאנשים לחשוב שהעלם הצעיר הריח אבקה כלשהי או בלע בטעות פטריות תאילנדיות שגרמו לו להזיות. אבל לא. כעבור זמן קצר פורסם שעורך הביביתון בועז ביסמוט קיבל מסדר כנפיים ועף מתפקידו. הגברת מרים אדלסון, בעלת העיתון, שחררה הודעה לתקשורת שבה איחלה לביסמוט הצלחה והודתה לו מקרב לב על עבודתו המסורה. עולם התקשורת הישראלי הוכה בתדהמה.

קשה לדעת אם שלדון אדלסון התהפך בקברו בגלל המהפך, אבל אפשר להניח שנתניהו התהפך בלילות האחרונים על משכבו בגלל המכה שחטף מתחת לחגורה מד"ר מרים אדלסון. גם ליקוקיו של ד"ר אבישי בן חיים לא ינחמו אותו. למזלם של נתניהו ודרעי, קפצו לסדר היום כמה אירועים שהזיזו אותם מהכותרות: הקורונה, עליות המחירים המטורפות, פרשת ניצב חכרוש שדילג מעל גופה, פרשת אברם גרנט וההטרדות המיניות לכאורה, פרשת מותו של הקשיש הפלסטיני בן ה־80 במהלך פעילות של לוחמי נצח יהודה, פרשת האונס באיה נאפה, שחזרה לכותרות, והחשש ממלחמה שבה יהיו מעורבות אמריקה, מדינות אירופה ורוסיה. קצב האירועים המטורף לא משאיר זמן למחשבה. מי זוכר שבמשך יומיים ברצף נפתחו מהדורות החדשות והסתיימו בזיבולי שכל על השלג?

3. שלישי בבוקר הסתובבתי ליד בית המשפט ובית החולים איכילוב ברחוב ויצמן בתל אביב וניהלתי שיחות חולין עם כמה מהעוברים והשבים כדי לקלוט מה מעסיק את האנשים. אלו שהיו במתחם איכילוב דיברו על הקורונה, ואלו שחלפו ליד בית המשפט על עליות המחירים, על פשיטות רגל ועל קנסות שחטפו. הייתה זו דווקא גברת שנראתה בשנות ה־50 לחייה, שהרשימה אותי יותר מכל המקטרים.

"תשמע, עצבני", אמרה לי. "גם אני עצבנית. אם אני לא מטפלת באמא שלי בבית חולים ובאבא שלי בבית, ואני כבר לא מדברת על הילדים והנכד הקטן - אני נשבעת לך באלוהים, הייתי קונה דלק במחירים החדשים ושורפת את התחנת דלק, ואת הסופרמרקט שאני קונה בו. נמאס לי, נמאס לי, אתה מבין? זה לא חיים, זה סבל מתמשך. כבר עשר שנים אני לא מעשנת. בחיאת, עצבני, תביא סיגריה".

גבר, שלפי הלבוש שייך למגזר החרדי, עמד על ידי ותפס אותי בזרוע בחוזקה. "תשמע", הוא אומר, "אתה עובד בעיתון, אתם כותבים על החרדים שהם פרזיטים, לא עובדים. אני עובד קשה. לא כולם פרזיטים, תלך הביתה, תקרא מה אמר הרמב"ם, ואני מצטט: 'כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא'". האיש הרפה מהאחיזה בזרוע וחייך: "יד חזקה, הא? אני מסגר, מכופף ברזלים. תהיה לארג', תביא גם לי סיגריה". נתתי. אני לא סובל שנוררים.