1. שלום לכל המוחים על יוקר המחיה. אני מזהה היטב כמה מביניכם שהפכו את המחאה, כל מחאה, לתורתם אומנותם. אני זוכר היטב את הפרצופים ואת הקולות. אלו בדיוק אותם פרצופים ואותם קולות שרצו להשאיר את הגז הטבעי באדמה, שרצו להעביר את מתווה הגז לחקירת משטרה על שוחד(!), שגידפו את מתווה הגז כ"שוד הגז", שעשו קמפיין עם שותפיהם בתקשורת על "שחיתות". ובכן, דעו לכם: אם הגז היה נותר באדמה ומתווה הגז לא היה יוצא לדרך, מחירי החשמל לא היו עולים בכ־6% החודש, אלא היו כפולים מרמתם הנוכחית והאינפלציה גם הייתה גבוהה יותר.

לכן מחירי הגז והחשמל בישראל הם בין הנמוכים בעולם, למרות המחאה המזויפת שלכם. מעולם לא קניתי את ה"חברתיות" של ה"חברתיים" המקצועיים. הם לא ממש רוצים לדאוג לאזרחים, רובם בכלל אנשים די שבעים ומנותקים. הם רוצים לשבת באולפנים ולצעוק עד כמה כולם גנבים ומושחתים, בלי להביא שום פתרונות מעשיים.

2. יושבת משפחה ממוצעת בישראל ושואלת את עצמה את השאלה הטריוויאלית: רק לפני שבוע־שבועיים או שלושה רכשנו בדיקות אנטיגן ברשת פארם בכ־30־40 שקל לבדיקה. אנטיגן מוסדי? אל תצחיקו אותנו, הם אומרים, למצוא תחנה הקרובה לבית, לעמוד בתורים, עזבו אותנו מהכאב הראש הזה, נשלם וזהו, הרי כל שבוע, אם לא כל יום, אחד מהמשפחה נזקק לבדיקה. והנה, ראה זה פלא, השבוע רכשה אותה משפחה ערכה של בדיקות אנטיגן באחת מרשתות הקמעונאיות ב־7־8 שקלים לבדיקה ואף שמעה שיש רשת אחת שמציעה זאת ב־6 שקלים לבדיקה.

המסקנה של המשפחה: מישהו הפקיע כאן מחירים, הפקיע בגדול, עשק אותנו, ניצל את ההזדמנות וגזר עלינו קופון אדיר - ולא הייתה לנו ברירה, לא היו אלטרנטיבות יותר זולות, אלו היו המחירים. רגע, אבל מי אמור לשמור עלינו במקרים כאלו? זו לו אחריות הממשלה?
לא כל דבר הוא באחריות הממשלה, אבל במקרה של בדיקות האנטיגן - בהחלט כן. היא יכלה לחלק את הבדיקות חינם כחלק מאחריותה הבסיסית לספק שירותי בריאות, כפי שקרה בלא מעט מדינות מערביות, אבל החליטה לומר לציבור, בפועל: תסתדרו, איש איש לנפשו. עד שקמה צעקה, וזה מה שעובד אצל פוליטיקאים, צעקות תקשורתיות - החל יבוא מסיבי בידי רשתות קמעונאיות והמחירים צנחו.

בדיקות אנטיגן ומחירן הן חלק ממכלול רחב של "יוקר המחיה", אבל הוא עוד חלק מכללי משחק כלכליים מאוד בסיסיים: תחרות - כללי היצע וביקוש. שהיה היצע יחסית קטן הוא אפשר למספר יבואנים, רשתות הפארם ובתי מרקחת פרטיים לגזור קופון - רווח של פי 3־4 ויותר מהעלות של הבדיקה. כשהתרחב ההיצע, המחירים צנחו במהירות. אלא שלתוך הוואקום הזו, גם אם קצר מועד, הצרכנים נפלו קורבן להפקעות מחירים שנולדו מתוך אותם כללים. זה טבע האדם וזה טבע הכלכלה - אל תצפו מאיש לאלטרואיזם - כשיש הזדמנות "לעשות מכה", תמיד יהיו אנשים וחברות שיעמדו בתור בשביל לעשות מכה. אלא שבשביל זה יש ממשלה, יש רגולציה - והם נרדמו בשמירה.

"בדיקת אנטיגן עולה, עם הטסה מסין, בסביבות 2 דולר, אפילו פחות, משהו בסביבות 6.5 שקלים, כולל הטסה ולפני מרווח", אומר לנו גורם שבקיא בשוק הזה. "כלומר, זה צריך לעלות עד עשרה שקלים לצרכנים לבדיקה אחת. מה קרה בישראל? הבדיקות הללו הוצעו למדינה כבר לפני שנה, כשהיה המשבר הגדול של הקורונה, ואז אמרו במשרד הבריאות שזה לא מאושר בארץ, זה לא אמין ואי אפשר לבנות על האנטיגן. זו בדיקה של 60%, בוא נגיד שמה שעשה נתניהו - עץ או פאלי - זה בערך אותו דבר, בין 50% ל־70% אמינות, ולכן לא אישרו את זה בישראל בזמנו. ואז, כשראו שבדיקות PCR עולות הרבה כסף ורצו לרצות את הציבור, בבחינת תעשו משהו, אז תיבדקו באנטיגן. יש כמה סוגים של בדיקות אנטיגן, אבל כיום עלות של בדיקת אנטיגן היא 5־6 שקלים ומוכרים אותה בסביבות ה־8־10 שקלים - אלו המחירים כיום, והם יורדים בגלל שמזמינים כמויות מסין ויש הרבה חברות שמייבאות".

אבל זה התחיל ב־35 שקלים ואף יותר לבדיקה.
"נכון, אנשים הכפילו פי כמה את המחירים, מכרו לבתי מרקחת ב־10־12 שקלים והם מכרו בלמעלה מ־30 שקלים - הם הרביצו, מה שנקרא, מכות - סופרפארם וכדומה. אבל אני חייב להדגיש: כך זה עובד תמיד - זה מוצר חם, אין בשוק, ואז המחירים קופצים למעלה. עכשיו מתחילות להיווצר שתי בעיות: אחת, זו האיכות שלהן - מי קבע אילו מפעלים מאושרים, האם יש רשימה במשרד הבריאות, מי אישר את החברות האלה, מי עשה בדיקה? הרי כשאתה מייבא בדיקה לארץ, לוקח 3־5 חודשים, שבודקים היתכנות, בודקים אמינות וכותבים גם מה רמת האמינות.

להערכתי בחודשיים־שלושה האחרונים נתנו לכל אחד אישור בלי לבדוק את המוצר - אף אחד לא יודע מה באמת אתה מכניס לארץ. יש אומנם חברות גדולות כמו אבוט שייבאו ושם זה עלה יותר יקר בגלל המיתוג. הן גם עובדות עם סין, אבל זה כביכול תחת המותג שלהן ואז זה עלה קצת יותר יקר ויותר אמין. אבל יש עוד הרבה חברות שהגיעו מסין ומכל מיני מקומות בעולם, כמו קוריאה, ואישרו אותן בארץ. אז איך התקבלו האישורים? אני לא יודע אם משרד הבריאות עקב אחרי התהליכים, ואני מדבר בצד המקצועי, בצד הרוקחי, בצד הכימי, אם זה עובד או לא, מי בדק אותן ומי נותן אישורים, אם זה עבר את הרגולציה הרגילה, או הייתה החלטה על רגולציה מקוצרת? אני חושב שלא הייתה, ואם אכן כן, זה נעשה מאוד בחפיף. כי פתאום כל מי שהביא לארץ אנטיגן אתה מוצא אותן יום לאחר מכן בבתי מרקחת מ־8־9 חברות שונות. אני לא חושב שזה עבר את הרגולציה הסטנדרטית של משרד הבריאות של מוצר רפואי, גם אם זו לא תרופה, אלא מוגדר כציוד רפואי או משהו כזה".

וזה משפיע גם על המחיר.
"אכן. כאמור, יש חברות גדולות כמו אבוט, שייצרו בסין או באירופה, אבל תחת הפיקוח המקצועי שלהן. ואז, תיאורטית, בגלל המותג הם גבו יותר כסף. ברגע שהצרכנים הרימו קול צעקה, נגיד משפחה עם 5 נפשות שכל אחד צריך לעשות בדיקה אחת לפחות אם לא יותר בשבוע, זה מגיע למאות שקלים - נכנסו גם רשתות קמעונאיות. להן יש אפשרות לעשות "דמפינג" (מחירי היצף). אז נכון שהמחירים ירדו מאוד וזה טוב, אבל צריך לזכור שיש גם חוסר בקרה מוחלט על האיכות בגלל הלחץ להכניס במהירות את האנטיגן לארץ. מובן שבהתחלה היה ניצול הזדמנות של הקמעונאיים (בתי מרקחת - א"צ) שהכפילו את המחירים פי 2־3 לפחות ממחיר העלות שלהם עד שהרשתות הקמעונאיות נכנסו למגרש המשחקים".

בעקבות הדברים הללו הפנינו מספר שאלות למשרד הבריאות, שמסר בתגובה, כי קיים הליך רגולטורי לאישור בדיקות אנטיגן מהירות, ללא צורך ביצוע תיקוף בארץ. האישור הוא על סמך תיקוף מעבדתי שנעשה בישראל או ברשויות בחו"ל בהן מכיר משרד הבריאות. בנוסף האישור ניתן לבתי מרקחת ולכל אתר בו מותר לכור תרופות ללא מרסם, אישור שהורחב בינואר גם לחנויות מזון. משרד הבריאות מציין כי יש בישראל למעלה משלושים רישומים של ערכות בדיקת אנטיגן ביתית. תגובה שעדיין לא מסבירה מדוע הגיעו אל המדפים בישראל בדיקות אנטיגן ביתיות שאמינותן מוטלת בספק, בלשון המעטה.

3. קשה לשר אוצר, יהיה מי שיהיה, לצאת עם תדמית טובה אחרי קדנציה במשרד. זה משרד עם המון כוח, עם שליטה על הברזים התקציביים, שליטה על מאות מיליארדים - אבל בדרך כלל שרי אוצר יוצאים ממנו חבולים תדמיתית. כוח לבד ותדמית לבד. אני חושב שאביגדור ליברמן הגיע עם התפיסות הכלכליות הנכונות (בעד כלכלה חופשית), אבל עם הגישה הלא נכונה. בתקופת משבר, מה שאתה עושה הוא חשוב, אבל כך גם מה שאתה אומר ומשדר לציבור.

לא זו בלבד שליברמן מתעקש על מדיניות של כמעט אפס פיצויים לעסקים, במיוחד לעסקים קטנים, הוא משדר זלזול, התנשאות ואף ניתוק. הוא גם נתפס, די בצדק, כמי שהאמוציות שלו נגד הציבור החרדי הובילו חלק מההחלטות הכלכליות שלו. יתר על כן, אמירות כמו תחליפו מקצוע, המסעדות מפוצצות, העסקים מרוויחים יותר מדי וכדומה - משדרות ניתוק מהמציאות, והציבור לא אוהב במיוחד שרי אוצר שמצטיירים אצלו מנותקים. שילוב של עליות מחירים עם גל חמישי שמתאפיין בירידה חדה בצריכה הפרטית, ולו לזמן קצר יחסית, מלמד עכשיו את הממשלה את הלקח הכי בסיסי: עם כל הכבוד לפוליטיקה, לקרבות הפוליטיים, מה שהכי מדאיג משפחה ממוצעת בסופו של דבר זה הכיס. כשפוגעים להם בכיס, כשההכנסות קפואות או מתכווצות וההוצאות עולות - זו פגיעה בכיס. וכשאומרים להם, בעצם, שהם סתם מקטרים, שהכל סבבה – זה כבר מרתיח להם את הדם.

אביגדור ליברמן (צילום: מרק ישראל סלם)אביגדור ליברמן (צילום: מרק ישראל סלם)

4. אינני יודע מה חשבו לעצמם ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי כששלחו מכתבים מתוקשרים לשורה ארוכה של יצרני ויבואני מזון בסגנון "אנו פונים ללב שלכם" לא להעלות מחירים. מה, הם באמת חשבו שבאמצעות מכתבים הם יוכלו לגרום לחברות עסקיות להתנהל בצורה מסוימת לאורך זמן? גם אם כמה חברות "נענו" לפניות המרגשות והשהו לזמן מה את העלאת המחירים, האם זה מבטיח שהם לא יעלו מחירים במהלך השנה? בוודאי שלא. אני משוכנע שליברמן וברביבאי לא באמת מאמינים שהם יוכלו לגרום לחברות עסקיות להתנהל לפי החליל שלהם.

זה לא עובד כך, ואסור שזה יעבוד כך, גם לא בטווח הקצר. אני די משוכנע שהכוונה הייתה הרבה יותר תקשורתית מאשר מעשית. כלומר, להפנות את חצי הזעם לעבר חברות בסקטור העסקי ולהרחיק את האש מאחריות הממשלה. צריך להבין: במשולש הזה של סקטור עסקי, צרכנים וממשלה - לכל אחד יש את הכוח שלו. בשוק תחרותי, לצרכנים יש כוח רב - הם רק צריכים לממש אותו ולבחור את המוצרים הזולים והאיכותיים יותר. אם יש אלטרנטיבות זולות ואיכותיות לפסטה של אסם או לכל מוצר מזון אחר (ויש כאלה לרוב על המדפים), בבקשה - שיתכבדו וירכשו אותם - ויממשו את הכוח הצרכני שלהם; גם לסקטור העסקי יש כמובן כוח - בין אם יצרנים ויבואנים בתחומי המזון - שיכולים לנצל את כוחות השוק כדי להעלות מחירים (למשל, בדיקות אנטיגן). הם יכולים לנצל כשלי שוק, הם יכולים לנצל חסמי יבוא ועוד כדי למכור מוצרים במרווחים מאוד גבוהים.

אבל למי שיש את הכוח הכי רב זו הממשלה: ראשית, בכובע הרגולטור, המפקח באמצעות רשות התחרות ועוד רשויות בתחומים ספציפיים (בנקאות, ביטוח); שנית, ויותר חשוב: באמצעות שליטה על מסים ישירים ומסים עקיפים (מס הכנסה, מע"מ, מסי קנייה, מס בלו ועוד) ושליטה על מכסים ומכסות - כל אלה משפיעים על צד ההכנסות ועל צד ההוצאות בכל משק בית. שחקן נוסף משמעותי הם כוחות השוק העולמיים: למשל, אם מחירי הנפט עולים, אז הדלק יעלה ואם חומרי הגלם לייצר חשמל עולים, אז מחירי החשמל עולים. ליברמן צודק שחלק מהגורמים אינם בשליטתו, הוא גם צודק שהאינפלציה בישראל יחסית נמוכה, אבל זו נחמת עניים בלבד. הוא ממש לא צודק בניסיון להסיט את האש אך ורק לחברות עסקיות. האשמה היא בהחלט גם של הממשלה - מי בדיוק העלה את המסים על מיצים ממותקים וכלי פלסטיק, שכמובן גולגלו לצרכנים?

אחרי המכתבים לחברות החליט ליברמן "להעניש" את הסוררות, אלו שלא התרגשו מהם, והוציא מכתב לוועדת המחירים המשותפת למשרד האוצר ולמשרד הכלכלה בתעשייה כדי לבחון את רמות הריכוזיות בשווקים של מוצרי צריכה שצפויים להתייקר. הוא סימן חברות כמו אסם־נסטלה (מאוחר יותר היא התרצתה והקפיאה העלייה לשלושה חודשים), דיפלומט מפיצים (יבואנית מותגים כמו ג'ילט, היינץ, פמפרס, מזולה, מילקה ועוד), שסטוביץ (יבואנית מותגים כמו קולגייט, ברילה, פלמוליב, רבלון ועוד), רסטרטו ייבוא ושיווק (יבואנית מותגים כמו מוטי מוצרי עגבניות, פסטות ושימורים שונים) וליימן שליסל (יבואנית מותגים כמו לואקר, מנטוס, הרשי ועוד). עילת הבחינה: "חשש לשימוש של החברות בכוח שוק עודף לצורך גריפת רווחים עודפים על חשבון הציבור". ליברמן פנה לוועדה כדי שתבחן את רמת הריכוזיות בשווקים של המוצרים המרכזיים אשר מיוצרים או מיובאים על ידי החברות האמורות, יחד עם רמת הרווחיות של השחקנים המרכזיים בשווקים הללו. צר לי, אבל זה עוד מכתב תקשורתי. עד שתעשה בחינה ועד שיוגשו המסקנות וההמלצות ועד שיינקטו הצעדים, אם בכלל - נו, אלוהים גדול.

מוצרים של ''אסם'' על המדף (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)מוצרים של ''אסם'' על המדף (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

ליברמן וברביבאי כתבו לחברות שהעלאת מחירים "בעת הזו היא צינית ופוגעת באזרחי המדינה" ושלחו איום: "נמשיך לעקוב באחריות הלאומית הנדרשת אחר המחירים לצרכן הישראלי, ובמסגרת זו לא נהסס לנקוט את הצעדים הנדרשים להבטחת כלכלה תחרותית והוגנת". אז ככה: אלו איומי סרק, כמו החקירה המגוחכת של רשות התחרות. כלכלה תחרותית והוגנת לא בונים דרך מכתבים אלא דרך מעשים, בין היתר באמצעות הורדת מכסים ומכסות ופתיחת שווקים ליבוא תחרותי. ליברמן יודע היטב כמה זה קשה, אחרי שהאגף הסוציאליסטי בממשלתו מסמס לו ולשר החקלאות עודד פורר את הרפורמה בחקלאות. אבל להם הוא כבר לא ישלח מכתבים - הכי קל להוציא את התסכול על הסקטור העסקי.
שלא יובן אחרת, אם יש חברה שמפרה את החוקים, במיוחד את חוקי התחרות, שיבדקו ויחקרו, יטילו קנסות ויעמידו לדין. אבל, זה לא יכול להיעשות באמצעות מכתבים שהופכים לעפיפונים. ובכלל, מה השלב הבא? לשלוח מכתב להתאחדות הקבלנים ולהזהיר אותם פן יעלו את המחירים?

5. בסופו של דבר הסיפור העגום של יוקר המחיה הוא אותו סיפור שאני מספר פה זמן רב. הסיפור של השמן והרזה. הממשלות האחרונות אפשרו לסקטור הציבורי השמן להשמין עוד יותר, ליהנות מקביעות וביטחון וליהנות מהצמדות שכר שנתיות אוטומטיות. המגזר הזה נותר חסין במשבר הקורונה, ללא פגע, במיוחד החתולים השמנים שלו. כל עוד המסים של הפראיירים בסקטור הפרטי זורמים, במיוחד מעמד הביניים ה"אמיד" (הייטק ועוד שמשלם את רוב המסים הישירים בישראל), כל עוד מסי הדלק והרכב הגבוהים זורמים - אז המוטיבציה של משרד האוצר ושל הפוליטיקאים לטפל בסקטור הציבורי הלא יעיל ובכסף השחור העצום שזורם בכלכלה הישראלית (כ־20%־25% ממנה) הולכת ופוחתת.

טיפול אגרסיבי בשתי התופעות הללו היה יכול לחסוך הוצאות ולהוסיף הכנסות שנתיות בגובה של עשרות מיליארדי שקלים, שיכלו להוריד את נטל המיסוי הישיר הכבד והעקיף על מעמד הביניים במיוחד ולהוריד מסים אחרים. מה שעצוב הוא שכל האגף הסוציאליסטי בציבור ובממשלה, זה שצועק בקול גדול על יוקר המחיה הוא זה שלא מאפשר שום התייעלות בסקטור הציבורי השמן. הם ממש לא בעדנו, הציבור הרחב, הם בעד ציבור מאוד קטן.

[email protected]