מעבר לכך, ליברמן לחץ - ומתווה התו הירוק יבוטל מיום ראשון הקרוב, למעט מקומות נקודתיים. מי בכלל זוכר כבר את הקורונה ואת מתווה הפיצוי לעסקים. אלא כפי שנאמר, האדם מתכנן ואלוהים צוחק. פיגוע יוקר המחיה שיבש הכל וגרר את שר האוצר לשבוע הגרוע ביותר שלו מאז כניסתו לתפקיד.
מדוע הסערה הציבורית התעוררה דווקא השבוע? ובכן, הכל שאלה של תזמון. ביום שבו הממשלה שיגרה את מכתב האיום לקמעונאים וליצרנים שהעלו מחירים, פורסם הדיווח החודשי על עדכון מחירי הבנזין, שהגיעו לשיא של שבע שנים. וכאילו כדי לשפוך עוד דלק על המדורה, כמה שעות מאוחר יותר שוגרה הודעת רשות החשמל על ייקור התעריפים - ולא ב־4.9% כפי שהובטח, אלא ב־5.7%. שני אלה הספיקו כדי להוציא את הציבור מהכלים, ומחאת יוקר המחיה התפוצצה.
ליברמן ניצב שלא בצדק במוקד המאבק, אבל הוא הביא את זה על עצמו. הוא מתפקד ככליא ברק ועלול לשלם על כך את המחיר בריבית דריבית. תומכיו הפוליטיים התייצבו בטלוויזיה והבהירו שהם מצטערים על שהצביעו ישראל ביתנו. מתברר שוב שגם אם תהיה שר האוצר המצליח ביותר, ואפילו אם תוריד את מס ההכנסה והמע"מ לאפס, לעולם לא תהיה פופולרי. שר האוצר הוא התפקיד כפוי הטובה ביותר, ולא ברור מדוע פוליטיקאים כל כך מעוניינים בו.
את התייצבותו בחזית המאבק ביוקר המחיה חנך ליברמן בשבת האחרונה בהופעה אצל רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות". הוא בישר לה שבכוונתו לשלוח ליצרניות המזון מכתב אזהרה, וסיפר על צעדים נוספים שבכוונתו לנקוט אם הן לא ייעתרו לבקשתו. כשר ביטחון ליברמן אומנם לא הצליח לחסל את איסמעיל הנייה תוך 24 שעות, אבל תוך פחות מ־24 שעות הוא בהחלט חיסל את עליית המחירים.
חוץ מהמכתב נקט ליברמן מספר צעדים משלימים: הוא יזם פנייה לוועדת המחירים כדי לבחון את הריכוזיות ואיים בפיקוח על מחירי מוצרי המזון. במקביל הפעיל את יו"ר ועדת הכספים ח"כ אלכס קושניר, ששלף הצעת חוק שהוכנה מבעוד מועד, ולפיה ספק שמחזור המכירות שלו גבוה מחצי מיליארד שקל לא יתפוס יותר מ־15% משטח המדף בסופרמרקט, ואילו הספקים הגדולים יוגבלו ל־50%.
שלא במקרה, הצעת החוק עלולה הייתה לפגוע בראש ובראשונה בספקים כמו אסם, דיפלומט, שסטוביץ' ואחרים, אשר להם נוכחות דומיננטית במדפי רשתות המזון. בשלב זה שר האוצר הצליח לדכא את מרד המחירים, אך מדובר בהצלחה זמנית - עד לגל ההתייקרויות הבא. במלחמת המחירים, חברי הקואליציה של שר האוצר הותירו אותו מאחור. לא הטריד אותם שליברמן ישלם לבד את המחיר האלקטורלי של המחדל.
זה הזמן להבהיר שהאחריות הישירה ליוקר המחיה היא בכלל של שרת הכלכלה אורנה ברביבאי (יש עתיד) ולא של שר האוצר, אבל משום מה היא נעלמה מהשטח. בתוארה המיניסטריאלי ברביבאי היא לא רק שרת הכלכלה, אלא גם שרת התעשייה. אגב, התואר המקורי לתפקיד היה שר התעשייה והמסחר, אבל כשנפתלי בנט מונה לתפקיד לפני כתשע שנים, הוא החליט להוסיף לתואר את השם "שר הכלכלה" כדי להוכיח שהוא נאבק ביוקר המחיה.
ברביבאי עדיין לא החליטה אם היא שרת הכלכלה המגינה על הצרכנים, או שרת התעשייה המגינה על התעשיינים. היא מתלבטת. שר החוץ יאיר לפיד, בחושיו הפוליטיים המחודדים, הבין שפיגוע המחירים עלול להפוך במהירות לפיגוע אלקטורלי לממשלה כולה. מבחינתו חלום הרוטציה עלול היה להפוך לחלום ביעותים.
הוא נכנס לזירה בזהירות, הסתפק בפגישות עם נפתלי בנט, ליברמן וברביבאי, וביקש לנער אותם. הוא גם הפעיל את שלוחתו במשרד האנרגיה, קארין אלהרר, כדי שזו תדבר על לבו של ליברמן, אך ללא הועיל.
בפתח ישיבת סיעתו בכנסת אמר לפיד: "הרשתות הגדולות צריכות לדעת שלא נהסס להפעיל מולן את רשות התחרות ואמצעים נוספים. יש הבדל בין העלאת מחירים להפקעת מחירים והתנהגות מונופוליסטית חסרת בושה".
בראיון שלשום לוואלה! הוסיף: "אני לא סוציאליסט ולא אוהב להכניס מחירים לפיקוח. אבל כשר אוצר הכנסתי מחירים לפיקוח. אנשי מרכז מאמינים שמהפכה מגיעה דרך רפורמות. הצלתי את הכלכלה משקיעה בבור, ונעשה את זה גם עכשיו". איך נהוג לומר? מילים כמו חול ואין מה לאכול.
ולאן נעלמו מפלגות שמאל כמו מרצ והעבודה, שנושא יוקר המחיה והצרכנים אמור לבעור בעצמותיהן? ובכן כפי ששר הבריאות ניצן הורוביץ נוהג לומר: "כלום ושום דבר". הן פשוט נעלמו מהמפה והשאירו את שר האוצר להתבוסס לבד בבוץ. לא כולם מרוצים מאדישותה של יו"ר העבודה מרב מיכאלי.
מזכ"ל המפלגה ערן חרמוני, שכבר תקופה ארוכה אינו מרוצה מהמדיניות הכלכלית, הזהיר: "אם לא נתעורר, הממשלה תאבד לגיטימציה. הגיע הזמן לדפוק על השולחן ולדרוש מליברמן פתרונות. ליברמן סירב להביא תקציב מרחיב של השקעה תקציבית, ועכשיו מעמד הביניים והמוחלשים נותרו ללא הגנה מול גל ההתייקרויות במשק. אני מציע לליברמן שלא לנהוג באטימות ולא לנסות להקטין את המצב".
רבים וטובים תלו ציפיות גדולות בממשלת השינוי, לא כל כך בתחום המדיני־ביטחוני, שם פעורה תהום בין הצדדים, אלא בעיקר בתחום החברתי־כלכלי. בחודשים הראשונים לקיומה אכן נעשו צעדים מעודדים, כמו אישור התקציב והעברת חוקים חשובים כמו העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים.
הוועדה, שבה יהיו חברים שרי האוצר, הכלכלה והמשפטים, אמורה להגיש בתוך שבועיים המלצות לצעדי חקיקה להורדת המיסוי על הדלק, החשמל והארנונה. "אנחנו חייבים להוציא אל הפועל חקיקה אגרסיבית נגד השתוללות מחירי המזון. אני באתי מבת ים ויודע דבר אחד או שניים על חרפת רעב. לצערי, הטיפול של הממשלה הנוכחית ביוקר המחיה כושל", אומר לי אבידר.
בתשובה לשאלתי מה מכעיס אותו בכל העניין, הוא עונה ללא היסוס: "הרווחים החזיריים של רשתות המזון. הן ניצלו את העובדה שבקורונה הציבור לא קנה כלום חוץ מאוכל, וניצלו את זה לעליית מחירים. הן גרפו הון, ומי שנפגע הן בעיקר השכבות החלשות. אני קונה אצל רמי לוי ורואה אנשים שעומדים בתור ומתחילים לחשב כמה תעלה להם העגלה ומה להוציא ממנה כדי שהכסף יספיק. זה לא קרה מעולם. הרשתות ניצלו את המצב להקפצת מחירים מטורפת, והציבור משלם".
רק לפני כחודש, כשהתראיין בערוץ 13 בעניין מחירי המזון, הבהיר שאין בכוונתו לזמן את ראשי אסם לשיחת נזיפה, מחשש שהדבר יתפרש כהתערבות ועלול להוביל לחקירה נגדם בחשד להשפעה על המחירים. בכל הדברים הוא צדק, אבל לא היה חכם. לכן, השבוע העמדות האלו נזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. לאחר שהבין את עוצמת הפגיעה, ליברמן התערב וטיפל בבעיה בנחישות של בולדוזר רגע לפני שלב הפינוי־בינוי.
גם שרת הכלכלה ברביבאי החליפה השבוע דיסקט. היא היטיבה לדקלם את הסיבות שבגללן אסם מעלה מחירים, חזרה על כך שהחברה מעסיקה אלפי עובדים בפריפריה ונשלטת על ידי נסטלה, המעוניינת ברווחיות סבירה, ועלולה להעביר את המפעלים למקום אחר בעולם. אך פיגוע המחירים הבהיר שכללי המשחק השתנו, וגם ברביבאי נאלצה לבקש ריסון מסוים במחירים.
אלא שהשבוע הכל השתנה בבת אחת. הנהלת החברה נבהלה מעוצמת המחאה ומהאיום לחשיפת דוחותיה הכספיים, וכשהאש התקרבה אליה, שינתה את גרסתה. אי אפשר לכבות שריפה בקטשופ. ושוב עלו היו"ר פרופר והמנכ"ל אבי בן אסייג ללשכת שר האוצר, ושבו והבהירו את הסיבה להתייקרויות.
"במסגרת הפגישה סוכם על דחיית עליית המחירים בשלושה חודשים עד לאחר חג הפסח, כאשר במהלך חודשים אלו תתקיים בחינה מעמיקה של דרכים שונות למיתון ההתייקרויות של מוצרי הצריכה בישראל", נמסר.
אי אפשר להאשים את הנהלת אסם, כיוון שחברה עסקית מתאימה את מדיניותה בהתאם לנסיבות. כאמור, בתחילה ההנהלה לא התרגשה מההתקפות בתקשורת ומהזעם הציבורי, והעריכה שזה יעבור. אולם מה שהפתיע אותה במיוחד הוא השינוי החד בעמדת שר האוצר ביחס למהלך.
הערכה אישית: גם אחרי פסח אסם לא תעז להעלות מחירים. אולי רק בשוליים. הצעד המתבקש הוא ששר האוצר יפעל למיתון עליית המחירים באמצעות הכנסת היד לקופה. לא נורא אם הבלו על הבנזין יעלה בשיעור נמוך יותר, או שתעריפי החשמל יהיו שפויים יותר.
במונחים פיננסיים העסקה משקפת תשואה של 4.9% על ההשקעה. זה לא הרבה, אבל בהתחשב בריבית האפסית ובעובדה שמדובר בשוכר טריפל A כמו בנק מזרחי טפחות, העסקה בכלל לא רעה. היא מצוינת לבנק שבניהול משה לארי, שהתמחה במינוף נכסי נדל"ן, וטובה גם למבנה.
מזרחי טפחות אינו הבנק היחיד שממנף את הבום בענף הנכסים המסחריים, מוכר את נכסיו, משפר את התשואה ומחלק דיווידנד. מהלכי מינוף נדל"ן דומים בוצעו גם על ידי לאומי, דיסקונט והפועלים. הבום בנדל"ן המסחרי של השנה האחרונה פוגש את בעלי הנכסים במצב מצוין. חברת הנדל"ן המסחרי גב ים הציגה השבוע תוצאות שיא, בעיקר בזכות שיערוך נכסים שנתי של 1.3 מיליארד שקל.
חברת הנדל"ן המסחרי אמות דיווחה בשבוע שעבר כי תשערך נכסים בהיקף 700 מיליון שקל. חברת האם שלה, אלוני חץ, תנפח את שווי נכסיה בעקבות השיערוך ב־1.3 מיליארד שקל. סביר להניח שחברות עתירות נכסים אחרות, כמו מליסרון, עזריאלי וביג, יהיו הבאות בתור.
אנליסטים מעריכים שהיקף שיערוך הנכסים בדוחות השנתיים של 2021 יסתכם ב־5 מיליארד שקל, וזה קורה דווקא בשנות הקורונה. הסיבות לכך מגוונות, ובראשן עליית מחירי הנכסים בעקבות מכירות שבוצעו בשנה האחרונה. מדובר ברכישת קניון מול ים באילת על ידי עזריאלי, מכירת מתחום סוהו בנתניה לריט 1 ורכישת מתחם צריפין על ידי אמות. השבוע דיווחה מניבים על רכישת מגדלי שקל בבני ברק מחברת הפניקס ב־177 מיליון שקל. העסקאות בוצעו במחירים גבוהים גם בגלל פוטנציאל ההשבחה.
עליית שווי נכסי הנדל"ן מורידה את שיעורי ההיוון העתידיים. שיא הקורונה נשאר מאחור, ושכר הדירה של המשרדים מתייקר, בעיקר באזור המרכז. בתל אביב זינק שכר הדירה לשיא של יותר מ־120 שקל למ"ר בממוצע.
ובפרויקט TOHA בתל אביב שכר הדירה גבוה יותר מ־200 שקל למ"ר. במילים אחרות, הבום בשוק הנדל"ן מעודד את שיערוך הנכסים, אבל זה עשוי להתרחש גם בסקטורים נוספים. לא אופתע אם חברת הספנות צים, הנהנית מהבום בתובלה הימית, תשערך כלפי מעלה את שווי האוניות שבבעלותה ותוסיף לשוויה במאזן מאות מיליוני שקלים.
אבל לצד כל אלה צריך להצמיד כוכבית (או בעצם הערת אזהרת בולטת): ראשית, יש חברות שנפגעו בקורונה, אבל משום מה אינן ממהרות לשערך נכסים, כי אם יעשו זאת ערכן יירד. הבולטות שבהן הן חברות תעופה כמו אל־על, ששווי המטוסים שלה אמור להישחק בעקבות הירידה ברווחיות.
ייתכן שגם בענף המלונאות יש מקום לבחינה מחודשת של שווי המלונות לנוכח הצניחה בתיירות הנכנסת. האם זה יקרה? ספק רב. נראה שבעוד שווי נכסי הנדל"ן מזנק לשמיים, שווי נכסי "נפגעי הקורונה" ירד אולי בשוליים. שנית, צריך לזכור: שיערוך נכסים אינו משפר או מגדיל את תזרים המזומנים. חשבונאית, המאזן מתנפח - אבל לחברה לא באמת נכנס כסף. יש למנוע מחברה המציגה רווחי שיערוך גבוהים לרוץ ולחלק את הכסף כדיווידנד במזומן.
וחוץ מזה, אסור לשכוח שהעלאת הריבית בפתח. רוחות מלחמה מנשבות מכיוון הפד האמריקאי, והן יגיעו בקרוב גם לישראל. ריבית גבוהה יותר תעלה את מקדם ההיוון של הנכסים ותפחית את שוויים. גם כשעושים בימים אלה את שיערוך הנכסים, חייבים לנקוט גישה סופר־שמרנית.
"הבעיה עם הממשלה הזאת היא שאגף התקציבים באוצר עושה מה שהוא רוצה. אצלי דבר כזה לא היה עובר בחיים. אנשי האוצר היו מגיעים אליי, ואם היה מדובר בפגיעה בציבור הייתי עוצר אותה. פה הכל אוטוסטרדה.
"ליברמן מתנהג כשליט יחיד. אף אחד לא אומר לו כלום, כי פוחדים שהוא יפיל את הממשלה. אצלי בוועדת הכספים, כששר האוצר היה מתקשר אליי (כ"ץ או כחלון), אמרתי להם שאת זה וזה אני לא יכול להעביר, וזה לא עבר. עכשיו ליברמן נותן הוראה ובזה תם העניין, ואתה יכול להמשיך לדבר לקיר".
התרעות פיקוד העורף