זה קרה רק משום שקוראים לו מכלוף. שוב רודפים אותו בגלל מוצאו ובגלל שמו. כמה חבל שהוא לא נולד להורים ממוצא פולני או גרמני. זה היה מאפשר לו להעלים מסים בלי לדפוק חשבון, ואז שלטונות המס היו עוצמים עיניים ונוהגים בו בכפפות של משי.
למי ששכח, דרעי מכר דירה לאחיו ובתרגיל מרמה של אח מסור, הוא בחר לדווח לשלטונות המס שהדירה נמכרה במיליון וחצי שקלים פחות מערכה בפועל – ובכך אפשר לאחיו להרוויח 350 אלף שקלים על חשבון משלם המסים.
לו רק היה לדרעי שם אשכנזי טיפוסי, ולא היו קוראים לו מכלוף, איש לא היה מתעסק איתו – והוא היה כובש מזמן את העולם. דרעי הועמד לדין רק בגלל מוצאו ובגלל שמו, אחרת איש לא היה מחפש אותו על עניין כה פעוט. אם במקום השם מכלוף, הוא היה בוחר בשם ארז למשל, או אשכול, או אפילו כהן, היו דנים בהעלמת המס העצומה אצל פקיד השומה, וסוגרים עניין בשקט במקום להגיע לבית המשפט.
בימים האחרונים רץ ברשתות החברתיות מסרון שנועד להזכיר לאריה דרעי שהוא לא לבד. מתברר שכולנו מכלוף. הנה רשימה קצרה של עבריינים שהורשעו רק בגלל מוצאם, כפי שהופיעה במסרון: ציפי מכלוף רפאלי. יהושע מכלוף בן ציון, יונה מכלוף מצגר. אשר מכלוף ידלין. מיכאל מכלוף צור. דני מכלוף דנקנר. אברהם מכלוף הירשזון, סטס מכלוף מיסז'ניקוב ופאינה מכלוף קירשנבאום. כל הצדיקים בעלי השמות האשכנזיים שהועמדו לדין, הורשעו ונכלאו לתקופות קצרות וארוכות, שילמו מחיר כבד רק בגלל מוצאם, ולא בגלל העבירות שבגינן הורשעו.
אצל דרעי, ששוב מתבכיין, העובדות לא חשובות. מעת לעת הוא מבקש להוציא את השד העדתי מהבקבוק כדי לאוורר אותו, ובעזרתו לסלול נתיבות ללבם של מצביעיו המסורתיים. כדי להצליח במשימה הוא מוכן להסתכן גם בדברי הבל. דרעי מבקש באותה הזדמנות להפוך את מערכת החוק לבדיחה, ובוחר להתעלם מהעובדה שהוא עבריין שהורשע גם בעבר בעבירות פליליות חמורות.
אלא שדרעי הוא עבריין מתוחכם, שהצליח לעבוד בעיניים גם על מערכת המשפט. הוא כל כך מתוחכם, עד שהצליח לשכנע גם את נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט שמואל הרבסט, שהוא מביע חרטה על מעשיו. השופט קנה את התרגיל שעשה דרעי כשהחליט להתפטר מהכנסת, וראה בהתפטרות ובמצג השווא של דרעי לפרוש מהחיים הפוליטיים סיבה להקל בעונש.
השופט הרבסט החליט לדרג את הנאשם דרעי "ברף התחתון של סולם הענישה", כשההחלטה שלא להטיל עליו קלון הפיחה בו חיים חדשים, והוא יצא למסע לטיהור שמו, תוך הוכחה שיש בהתנהלותו "קונץ פטנט". מדובר במונח שנכתב בעתירה שהוגשה נגד דרעי לבית המשפט העליון, לאחר שלא הוטל עליו קלון.
ה"קונץ פטנט" נועד לסלול את דרכו של דרעי בחזרה לחיים הפוליטיים מבלי שישלם את מלוא המחיר על מעשיו. המונח "קונץ פטנט" נלקח מהז'רגון הצה"לי. במקור מדובר בשם של בורג, שהיה מותקן בטנקים ישנים. אלא שמי שמשתמשים במונח, מתכוונים למילה "קונסט", שמקורה הוא גרמני – ופירושה הוא אומנות. פירושה של המילה "קונץ" ביידיש הוא תעלול.
בשני המקרים המילים תואמות את התנהלותו של דרעי, שהצליח בתעלולים אומנותיים לאחז את עיניו של בית המשפט, ולהודות כאילו באשמה. אבל זמן קצר אחרי פרסום פסק הדין, הוא פצח בקמפיין עדתי, שהפך לצפצוף ארוך על מערכת המשפט והחוק – שממתינים לו בסיבוב.
שפת הכוח
אני אוהב את יפה בן דויד, אף על פי שאני לא מכיר אותה אישית. לדעתי היא מנהיגת עובדים אמיתית, מהסוג שלא מוצאים היום. בן דויד דואגת דאגה אמיתית למורים שאותם היא מייצגת. זה לא עולה בקנה אחד עם הדאגה לתלמידים, אבל בן דויד לא נבחרה לייצג את התלמידים, אלא את המורים.
לא פופולרי לשבח את בן דויד ולתמוך במהלכיה. היא גורמת לכך שלעתים הילדים נשארים בבית, מה שמסב טרחה רבה להורים עובדים, שנאלצים למצוא פתרון לילדיהם. אבל זה לא מסוג השיקולים שאיגוד מקצועי צריך להביא בחשבון כשהוא מנהל מאבק. בשנים האחרונות כמעט לא שומעים על ועדי העובדים הגדולים, ואם שומעים מהם זה בעיקר בתשדירי שירות ממומנים בטלוויזיה. הימים שבהם היו מנהיגי עובדים כמו יהושע פרץ, שנעל את שערי נמל אשדוד, עברו מהעולם.
היום ישנם מעט מנהיגי עובדים שדואגים נטו לעובדים ושקשה לכופף אותם. יש אולי עוד מנהיג עובדים אחד או שניים שראויים בעיניי להערכה. אחת מהן היא גילה אדרעי, שעומדת בראש ועד עובדי הרכבת. אדרעי, שהודחה בעבר מתפקידה בלחץ ההסתדרות, חזרה לפני כמה שנים לעמוד שוב בראש ועד עובדי הרכבת, לאחר שזכתה פעם נוספת לתמיכה גדולה של העובדים.
אדרעי היא יו"ר ועד מיליטנטית, שהוכיחה בעבר להנהלת הרכבת שוועד עובדים חזק יכול להוריד רכבת מהפסים. לפני קרוב ל־20 שנה החליטו 13 ועדי עובדים גדולים במשק לנשוף בעורפה של ההסתדרות, והקימו פורום ועדים חזק, שבראשו עמד יורם אוברקוביץ' ז"ל, מי שהיה יו"ר ועד עובדי חברת החשמל.
אני משוכנע שלו היום היה קיים פורום ועדים כזה, לא היו במשק עליות מחירים תלולות, משום שהיצרנים הגדולים היו מגלים את כוחם של העובדים. הם היו מפגינים את כוחם האמיתי, ומכינים בין השאר רשימת מוצרים שאותם אין לקנות, וזאת בנוסף לרשימת רשתות שיווק שאליהן ראוי שלא להיכנס.
שם המשחק היה אז כוח. היו רבים שהתנגדו לשיטה הכוחנית והאמינו בהידברות. במבחן התוצאה, התברר שכוח היה תמיד השפה שאותה הבינו המעסיקים הגדולים והיצרנים הגדולים. יפה בן דויד, מנהיגת הסתדרות המורים, מעדיפה להשתמש בשפה הזאת, ומתברר שהשיטה עובדת גם היום – ובגדול.