מניה דפרסיה: כבר כמה שנים שהבורסה רושמת עלייה רצופה. כך היה עד לאחרונה. מדי שבוע נשברו שיאים, פעמונים צלצלו וחצים ירוקים ותמונות של כיסים עמוסים שטפו את העיתונים. בתקופה הזו כל בן אדם שני שעבר לידי ברחוב הרגיש צורך ללחוש באוזניי מעשייה נאה על איך הפך מדלפון לטייקון. "השקעה נבונה בשוק המניות, זה הסיפור", התרברבו בפניי פלוני ואלמוני.

בתוך זמן קצר, בלי לעבוד קשה ולשבור את הגב, חייו של מכר רחוק השתנו מן הקצה אל הקצה: ממנקה שולחנות במזללה היה לבעל יאכטה מפוארת ולאדם שמדלג במטוסים פרטיים מלוקיישן ללוקיישן. פעם ביקש ממני הלוואה, והיום השעון שלו מסנוור את עיני הסובבים.

אדם שנכנס לרשתות החברתיות, ימצא את עצמו במצב גרוע עוד יותר: אושיות רשת מפרסמות בלי בושה את המדדים של המניות שהימרו עליהן בהצלחה כבירה. עמודות שמהן עולה תמונה של רווחיות אינסופית מוצגות לראווה, ואלה שממש מגזימים, מצלמים, מתעדים ומשחקים עם סטיפות של כסף, כאלה שרואים בדרך כלל בסרטי מאפיה. בחור שעבר זה מכבר את שלב הטיפש עשרה, מצולם כשהוא משכשך בג'קוזי במיאמי ושופך שמפניה יקרה. חוגגים בלי סוף. הכל הודות לבורסה. ואני? בא לי למות.

כל החיים עבדתי בפרך, והחשבון שלי בבנק מפחד אפילו לחלום על סכומים בסדר גודל כזה. "זה דור שלא רוצה לעבוד ורק מדבר על המכה", סיפר לי בעל בית קפה שבו אני יושב בקביעות. "אין לי עובדים. הצעירים לא מוכנים לצאת מהבית בשביל משכורות רגילות. רק מיליונים מעניינים אותם".

היות שהנני טמבל גמור, החמצתי את הנסיקה. חברים יודעי דבר אמרו לי להשקיע, שלחו אותי לכיוון המניות הנכונות, אבל פחדתי. ישבתי בבית בחשש בזמן שהמונים התעשרו. לפני כמה שבועות נמאס לי. הגיעו מים עד נפש. החלטתי שהגיע הזמן להעז, לשנות כיוון ולצלול לבריכת העושר. הרמתי טלפון לאחד מחבריי, גורו של השקעות: מיליונר חכם שתמיד ידע איפה לשים את הכסף. אדם כזה, אגב, לא מנדב עצה בקלות.

להפך. הנשמה יוצאת עד שהוא מסכים לשחרר איזה טיפ. בפעמים הקודמות, כשסיפר לי על מניה שעומדת להמריא, הייתי מסויג. למרבה הצער והכבד האכול שלי, זמן קצר אחרי ששוחחנו הכיוון שנתן הוכיח את עצמו והמניה הפכה לסחורה לוהטת, שהרימה כמה אזרחים לדרגת מיליונרים ואותי למעמד של טמבל מצטיין, שלא יודע לנווט ולנצל את המומנטום.

בסיבוב הזה החלטתי שלא אתן להצלחה לחמוק ממני. ישבתי חזק על הידען. סחטתי אותו. הוא שלח אותי לבורסה עם הוראות קנייה ברורות.

ביד רועדת לחצתי על כפתור ההפעלה וראיתי איך ברגע הפכתי להיות שותף בחברת ענק שמתנהלת מעבר לים ושאינני מכיר אף לא אחד מעובדיה. עוד לא הספקתי לומר ג'ק רובינזון והמנייה היוקרתית שרכשתי החלה לדעוך. עוד לא הספקתי לומר צ'יק צ'אק והמניה התרסקה. 10% מההון הראשוני שהשקעתי שקעו בתהום הנשייה. הלכו לבלי שוב. מה רב היה יגוני.

שלחתי לאשף הפיננסים הודעה זועמת. לא גורו ולא בטיח, הרהרתי. "חכה שנה־שנתיים, מניה לא מודדים כך. היא תעלה", השיב בקור רוח. נשמתי עמוקות וקיבלתי את עצתו. מה יכולתי לעשות? זה הכסף שלי ולא שלו. אם אפסיד, אני הטמבל. באופן מפתיע, בחלוף זמן מה נרשמה עלייה והצבע התחדש באזור הלחיים שלי. והנה, שוב תועדה ירידה. ואז שוב עלייה. חיי, שהיו שלווים יחסית ויציבים, הוטלו היישר למערבולת של רגשות שבמרכזה מדדי הבורסה. אם היא עולה, השמש מחייכת לעברי, ואם המניה יורדת - העולם נראה לי אפל ועגמומי.

באחד הימים ההשקעה שלי דפקה קופה וטיפסה לגבהים. הרגשתי עשיר. במקביל, בשיחה אקראית ברחוב, סיפר לי אדם שנראה מרשים על מניה מקומית שהכניסה לו הון. מתוך אופוריה רגעית לחצתי פעם נוספת על כפתור הקנייה. עוד לא אמרתי "בורסה, תעלי, נשמה", והמניה איבדה אחוזים רבים מערכה. ירדה נמוך.

בינתיים, ולדימיר פוטין והכרזות המלחמה שלו על אוקראינה עלו לכותרות, וההשקעות שלי נכנסו לבוץ עמוק יותר. כעת, תפילותיי לשלום מקבלות תוקף גם מהאונה הכלכלית שלי. למען האנושות, הבה נימנע משפיכות דמים, ואם אפשר גם לייצב את השווקים, הרי זה מבורך.

בכל מקרה, דעו לכם, ידידיי ורעיי, שאם אחד מכם יעז להתקרב אליי עם עצה כלכלית מנצחת, טיפ על מניה וכיוצא באלה, סביר להניח שאמטיר על ראשו רצף קללות עסיסיות ואקנח בהפניית גב דרמטית. כי למרות הכל, אני מעדיף להישאר עני אבל שפוי.