ח"כ רייטן היא עו"ד ואשת תקשורת לשעבר שעשתה עד כה מיילג' לא רע בפוליטיקה יחסית לטירונית בתחום. היא שימשה כנציגת הכנסת בישיבת הוועדה לבחירת שופטים, ולמרות היותה חברת מפלגת העבודה היא מחוברת גם לעצמאים ולמגזר העסקי ואינה מתעלמת מהאינטרסים שלהם. זאת הסיבה שסירבה לחתום על העצומה להעלאת שכר המינימום ל־40 שקל לשעה, אף שהיא מבינה את הצורך בהעלאת שכר המינימום.
שר האוצר אביגדור ליברמן מתעקש בשלב זה ומאיים לפוצץ את העסקה, שחלקו בה (כמעסיק בסקטור הציבורי) עומד על 18%, אבל כנראה שלא תהיה לו ברירה אלא לשנות את המתווה. גם הוא מבין את מגבלות הכוח. האפשרות הסבירה ביותר היא הכפלת סכום הפעימה הראשונה המיועדת לאפריל מ־100 שקל ל־200 שקל. אפשרות נוספת היא הכפלת סכום מענק העבודה, העומד כיום על 800 שקל, ל־1,600 שקל, והקדמת לוח הזמנים לתשלום לחודש יוני. נכון שיש צורך בהסכמת השותפים לעסקה (ההסתדרות והמעסיקים), אבל המהלכים כבר יצאו לדרך.
שלשום נפגשו מנכ"ל האוצר רם בלינקוב ויו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד לגיבוש הסכמות בנושא, ולפי דיווחים שהגיעו אליי נרשמה התקדמות. לבר־דוד אין ברירה: עופר עיני, שהגיש את מועמדותו לראשות ההסתדרות, נושף בעורפו. שכר המינימום הוא אחת מנקודות התורפה שאיתר עיני, ובר־דוד ייתן את הסכמתו אם יוחלט לשפר את מתווה שכר המינימום, מה גם שיש לכך הצדקה עניינית.
השאלה היא מה התמורה שייתן. מאז החתימה על העסקה בנובמבר האחרון יוקר המחיה התפרץ והאינפלציה הרימה ראש. אבל במקביל, מצב המשק השתפר דרמטית, וגביית המסים תגדל לפי התחזית ב־10 מיליארד שקל. זה נקרא צרות של עשירים. אז למה להשאיר את המוחלשים מאחור? נראה שגם המעסיקים, המשוועים לכוח אדם, יסכימו בלית ברירה לפשרה, אף על פי שדובי אמיתי, יו"ר הנהלת נשיאות הארגונים העסקיים, שיגר השבוע מכתב זועם לראשי מפלגות הקואליציה נגד "הפופוליזם". אגב, בעסקה זכו המעסיקים לגמישות בהעסקת עובדים וביטול הצמדת שכר המינימום לשכר הממוצע.
שכר המינימום הוא רק דוגמה לצרות בקואליציה. מי היה מאמין שדווקא נושאי כלכלה ולא נושאים מדיניים־ביטחוניים כמו פינוי ח'אן אל־אחמר, חוק האזרחות או פינוי מאחז על גבעה נידחת בשומרון יאיימו על שלמותה. עד היום מפלגות השמאל בקואליציה חטפו על הראש ושתקו. הן הפכו לילד הכאפות של ממשלת השינוי. מתייחסים אליהן כאל גלגל רזרבי.
ליברמן מתנהל אומנם בצורה מדויקת מבחינה כלכלית־פוליטית - עד היום הוא דחה את לחצי השמאל וחברי כנסת כמו אביר קארה במתווה הפיצוי לעצמאים, בטיפול ביוקר המחיה וברפורמות שונות כמו פתיחת שוק הפירות והירקות ליבוא. אבל לפעמים משתלם להיות לא רק צודק אלא גם חכם.
ואכן, ליברמן המחושב מתחיל להפנים שהשעון דופק ושאת הקלקולים חייבים לתקן עד 9 במרץ, מועד יציאת הכנסת לפגרה. זה כולל את הצורך לשחרר את היד הקפוצה ולהושיט אותה לשמאל. לכן, באופן לא מקרי, יפורסם בתחילת השבוע הבא מתווה סיוע ממוקד לעצמאים. הוא יכלול טיפול באלפי עוסקים מענפי התרבות (כמו תאורנים ועובדי במה), ובעלי מקצוע כמו ספרים ובעלי חנויות רחוב.
גם הטיפול ביוקר המחיה מקבל תאוצה: העלייה במחירי החשמל כבר מותנה, והעלייה במחירי התחבורה הציבורית הוקפאה. במשק החלב הושגה מיני עסקת חבילה שתמנע עלייה של 5% במחיר מוצרי החלב שבפיקוח, תמורת הארכת תוקף הסכם התכנון במשק החלב לשנתיים. השבוע נחתם צו (ללא תיאום עם החקלאים) להגדלת מכסות ייבוא של ביצים ודבש למניעת מחסור והתייקרות לקראת פסח.
מעניין יהיה לראות מה יקרה למחירי הבנזין. ליטר בנזין, שמחירו כיום 6.71 שקל, אמור להתייקר בתחילת השבוע הבא ב־10־15 אגורות ולדגדג את ה־7 שקלים. זה קורה בעקבות עליית מחירי הנפט בעולם והתחזקות הדולר. מנכ"ל האוצר ובכירי המשרד האחרים סבורים שצריך לתת לכוחות השוק לפעול ולא להתערב. צריך לזכור שרק לפני שנתיים, בתחילת משבר הקורונה, מחירי הנפט היו אפסיים.
אבל מי שיחליט אם להכניס את היד לכיס ולוותר זמנית על חלק ממס הבלו המוגזם כדי להקפיא את ההתייקרות הוא שר האוצר. התייקרות נוספת בבנזין עלולה להתברר כפיגוע פוליטי.
לפי כללי השירות הציבורי חייבת להיות סיבה חריגה למניעת המשך כהונה של בעל תפקיד שעשה עבודה מצוינת. ואין חולק על כך ששפיגלר עשה עבודה מצוינת. זו הייתה דעתו של שר האוצר משה כחלון, שמינה אותו לתפקיד, של שר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ וגם של ליברמן. גם השר כהן החזיק בדעה ששפיגלר צריך להמשיך, אבל שר החוץ יאיר לפיד חשב אחרת.
יו"ר יש עתיד החליט שבראש המוסד לביטוח לאומי יעמוד מישהו מטעמו, ואם יש צורך, תהיה זו אמי פלמור. הנה לכם מדריך לפיד לפוליטיקה חדשה נטולת שיקולים זרים שמבצעת ממשלת השינוי. מתברר שבניגוד לטענה כי לפיד למד את הלקח מהפיאסקו של מינוי קרובת משפחתו לדירקטורית בקק"ל, הוא לא למד דבר וחצי דבר, ולא רק בביטוח הלאומי.
במסגרת מאמציו הראויים לשבח לשימור ממשלת השינוי והרוטציה, הפך לפיד את משרד החוץ לסטארט־אפ למינויים פוליטיים. בציר השבוע האחרון: חברת הכנסת הסוררת ממרצ ג'ידא רינאוי זועבי מונתה לקונסולית בשנגחאי, משם יהיה לה קשה הרבה יותר להפריע לקואליציה. לפיד הבטיח לאלי אבידר את תפקיד שר המודיעין, אבל זה לא הסתדר. השבוע, עם התפטרותו מהממשלה, סיפר אבידר שהובטח לו כל תפקיד דיפלומטי שיבחר ברחבי הגלובוס רק כדי שיפרוש מהכנסת, אבל הוא סירב. מתברר שעדיין יש בקרבנו אנשים פוליטיים עם עקרונות.
ואחרי כל אלה, סביר שאם לפיד יישאל בראיון הבא על מינויים פוליטיים הוא יפטיר מילת התנצלות, עד למינוי הבא. ניתן לסנגר עליו שכיו"ר יש עתיד זכותו למשוך בחוטים מאחורי הקלעים ולנווט את תעשיית המינויים. הרי כך מתנהל המנטור שלו ליברמן, ששום דבר לא זז בלעדיו בישראל ביתנו. אלא שבניגוד ללפיד, ליברמן לא מתיימר להיות חנה בבלי של הפוליטיקה. לפיד מאידך משווק מעל כל במה שהוא "מיסטר קלין" ושהוא סולד מעסקנות פוליטית. במעשים בשטח מתברר שהוא יכול ללמד אפילו את ח"כ דודי אמסלם פרק בהלכות מינויים.
מטעמו של לפיד נמסר בתגובה להחלפת שפיגלר: "יאיר לפיד אינו פועל מאחורי הקלעים למינוי מנכ"ל לביטוח הלאומי. יש ועדת איתור שתקבע מי המועמדים".
על הפוליטיקאים אמר שפיגלר: "לצערי הרב, החלטות הממשלה הבשילו מאוחר. יכולנו לצמצם משמעותית את הנזק ולהשתחרר מהתחושה הבלתי נסבלת שהשירות הציבורי מתעכב בקבלת החלטות. כשרוצים להוביל רפורמה או שינוי צריך לעשות את זה בהידברות ולשמוע את השטח ורק אז להחליט". "מישהו העלה בדעתו שבשירות הציבורי אנשים יעבדו מהבית? שאנשים יוכלו לקבל שירותים מבלי להגיע פיזית למקום?", הוא ממשיך, "יש היום מצב שבו יש מקומות עבודה ואנשים לא רצים להשתלב בהם. נצטרך לטפל בזה, כי יש בכך השלכות אדירות לצמיחת השוק".
על אגף התקציבים אמר שפיגלר: "הגיע הזמן שהמצב בשטח יחלחל לאגף התקציבים. היה מאוד קשה לעבוד מולם בתחילת משבר הקורונה. ברגע שמביאים דברים שלא על פי משנתם הסדורה, אין מה להתאמץ. לצערי הרב, מי שמקבל את ההחלטות לא נושא באחריות. זה כשל ארגוני משמעותי שהגיע הזמן לשנות. משברים יכולים להפוך לפוטנציאל לתיקון ולרביזיה בנושאים שנוגעים לכלל השירות הציבורי. באגף התקציבים יש אנשים טובים, אבל יש אנשים לא פחות טובים גם בשאר המשרדים והארגונים שמקבלים החלטות.
"ההפריה צריכה להיות הדדית ולא חד־צדדית. הם לא שיתפו את הציבור כפי שעשינו בביטוח הלאומי, והגיע הזמן שיעשו. מענק חזרה לעבודה מבית היוצר של אגף התקציבים היה מורכב, מסובך, מפותל ובלתי סביר. גם אם היו לוקחים עכבר מעבדה ומשתילים לו מוח של איינשטיין, הוא לא היה מצליח לצאת מהמבוך.
נאבקנו עם אגף התקציבים עד שההסדר ומתווה הסיוע השתנה מקצה לקצה והפך למשהו נסבל. הציבור חייב להבין מה הוא מקבל ומה הוא נותן. כשהדברים מורכבים, מפותלים ולא ברורים, הציבור לא מבין מה רוצים מהחיים שלו ומרגיש שסיבנו אותו. שהוליכו אותו שולל".
על ליברמן: "שר האוצר הנוכחי רואה את הדברים אחרת מאגף התקציבים. הוא נותן רוח גבית כדי לשנות דברים ולשפר אותם. בוועדת העבודה מנעו בזכות התערבותו את קיזוז כפל הקצבאות לשנת 2022. הוא קידם את מתווה הפיצוי למעסיקים ולעצמאים על ימי בידוד ומחלה. זה צעד ענק לקידום הרעיון שהביטוח הלאומי דוגל בו מאז כניסתי לתפקיד, והוא שלכל העצמאים יהיה ביטחון סוציאלי בדמות דמי אבטלה. שר האוצר רואה חשיבות בתהליכים פשוטים, קלים ונוחים למימוש, ולא להכביד שלא לצורך".
על אתגרי המוסד אמר שפיגלר: "עצמאות הביטוח הלאומי היא אינטרס של כלל אזרחי מדינת ישראל. רק ביטוח לאומי עצמאי יוכל לשרת ולתת את כל השירותים שמגיעים לאזרחים. כל שינוי חקיקה שנעשה בהינף יד בממשלה או בכנסת הוא אתגר עצום עבור הביטוח הלאומי. מישהו בסוף צריך להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל ולתת את השירות. חשוב לנו שהציבור יידע בדיוק מה הוא נדרש לתת ומה הוא צריך לקבל. היא אינו צריך להזדקק ליועצים חיצוניים כדי להבין מה מגיע לו".
על סיום תפקידו: "קיבלתי אין ספור פניות שריגשו אותי מאוד, אעשה הכל כדי לסייע לבא בתור כדי להיכנס לתפקיד בהצלחה. אני עדיין מייחל לכך שגם הפעילות המשותפת בין הביטוח הלאומי לאגף התקציבים תשתדרג ותהיה מוכוונת לטובת הציבור ללא שיקולי אגו".
לנוכח האירועים השוטפים כמו המשבר באוקראינה, פרשת פגסוס והמהומה בביצה הפוליטית, לא ניתנה לשורה הבודדה הזו, שנוסחה בזהירות מוגזמת, מלוא ההתייחסות התקשורתית. "תהליך הדרגתי של העלאת הריבית", משמעותו שינוי סדרי המשטר הפיננסיים של השנים האחרונות. עד נובמבר 2018 ניצבה הריבית במשק על 0.1% כסלע איתן.
אלא שאז ביצעה פרופ' נדין טרכטנברג, ממלאת מקום הנגידה, מחטף והעלתה אותה ל־0.25%. עם החלפתה, הנגיד החדש פרופ' אמיר ירון מיהר להחליט על הורדת הריבית חזרה ל־0.1%. מאז היא ניצבת ללא שינוי, אבל כאמור, הזעזועים בפתח.
להעלאת הריבית משמעות מרחיקת לכת לגבי השווקים הפיננסיים, אבל אני מעדיף להתמקד בסוגיה הבוערת ביותר, הנוגעת למחירי הדירות, שהם לב לבה של בעיית יוקר המחיה. במסיבת עיתונאים ב־9 בפברואר בנושא יוקר המחיה השיק רה"מ נפתלי בנט חוזה חדש בין המדינה לאזרחיה. אלא שלחוזה לא הוכנסה הערת אזהרה הנוגעת לצורך לבלום את מחירי הדיור, שהמריאו בשנה האחרונה לשיא של עשור.
סעיף הנדל"ן לא צורף לחוזה, כי המדינה, למעט טיפול קוסמטי, אינה מסוגלת באמת להוריד מחירים. היא כן יכולה לכל הפחות להצהיר על כוונתה להכריז מלחמת חורמה בתופעה, ולהציב את מחירי הדיור בראש סדר העדיפויות. אבל היא לא עושה את זה, וחבל. בהצהרות שניתנו בחודשים האחרונים מצדם של שר האוצר, שרת הפנים ושר השיכון, נוצר הרושם שהם הרימו ידיים מראש. הם לא מאמינים שהמחירים יירדו, ולתפיסתם אם העלייה השנה תסתכם ב־5%־6%, זה ייחשב להישג.
מבחינה מעשית, הדרך העיקרית להורדת מחירים היא הגדלת היצע הדיור. כיום קיים גירעון של כ־15 אלף דירות לשנה בין הביקוש להיקף התחלות הבנייה, ובמונחי עשור מדובר בגירעון מצטבר של 150 אלף דירות. כדי להגדיל את ההיצע הממשלה עשתה מספר צעדים ראויים לציון, כמו הגדלת שיווק הקרקעות והעלאת מס הרכישה על משקיעים מ־5% ל־8%. היא גם ביטלה את מס המעסיקים, מה שיביא להוזלת עלויות הבנייה.
אבל זה לא מספיק: אם בבנזין חייבים להוריד מסים כדי להוריד מחירים, בנדל"ן צריך בדיוק ההפך. כדי לצנן את הביקוש צריך להעלות מסים, והמס הרלוונטי ביותר בהקשר זה הוא מס השבח על דירות להשקעה. הוא עומד כיום על 25%, כמו שיעור המס על רווחים בבורסה. העלאת שיעור המס ל־30%־35% עשויה לאלץ משקיעים להקדים ו"לזרוק" דירות לשוק ולהגדיל בכך את ההיצע.
נחזור לעניין הביקוש ולהחלטה המסתמנת על העלאת הריבית. הריבית האפסית הייתה אחד הגורמים המרכזיים שתדלקו את שוק הדיור. ריבית רצפה המלווה בהיעדר חלופות השקעה מריצה משקיעים לשוק הדיור, ומטיסה את המחירים. כדי לממן את העסקה הם רצים לבנקים ולוקחים משכנתאות. המשכנתה הממוצעת הגיעה בינואר 2022 ל־914 אלף שקל, וסך המשכנתאות זינק לשיא שנתי של 116 מיליארד שקל.
כל העלאה של ריבית הפריים (חלק הארי של המשכנתאות צמודות כיום לפריים) תהווה פיגוע פיננסי לאלה שכבר קיבלו הלוואות ולאלה שעומדים לקבלן. ההתלהבות לקבל הלוואות חדשות תצטנן, ואיתה גם ההתלהבות לרכישת דירות. למקבלי משכנתאות פוטנציאליים מומלץ להיזהר מאוד בבואם להגדיל את רכיב הפריים בתמהיל ההלוואה.
מי שעוד עלולות להיפגע מהעלאת הריבית הן חברות הנדל"ן המניב ובעלות המרכזים המסחריים שמניותיהן נסחרות בבורסה. בשנה האחרונה הוביל "הבום" בשוק הנדל"ן לשערוך נכסים בהיקף הנאמד ב־5 מיליארד שקל. העלאת הריבית והעלייה במקדם ההיוון - אחד האינדיקטורים המרכזיים לקביעת השווי הנוכחי של נכסי הנדל"ן - יפחיתו את ערך הנכסים. למשקיעים במניות הנדל"ן מומלץ להביא את זה בחשבון.
"כשדרור שטרום פרסם את ההמלצות להגדלת התחרות בין הבנקים, קיבלנו ב־2019 החלטה אסטרטגית להתחרות בבנקים ולהפוך לחלופה עבור הלקוחות הפרטיים והעסקים הקטנים. זה בא לידי ביטוי בהגדלת תיק האשראי של הלקוחות הפרטיים והעסקיים. בדוחות 2021 האסטרטגיה באה סוף־סוף לידי ביטוי במספרים.
"גדלנו בתיק האשראי ל־7 מיליארד שקל. המחיקות בספרים השנה היו נמוכות יחסית כתוצאה מהשיפור בשוק ויכולות החיתום הטובות שלנו. אנחנו מהווים 22% משוק כרטיסי האשראי לעומת 50% של ישראכרט ו־28% של ויזה כאל, אבל אנחנו ממשיכים לגדול". הריביות שאתם גובים עדיין גבוהות יחסית.
"ירדנו בריבית הממוצעת מ־7.7% לשנה ל־7.2% לשנה. הקמפיין הפרסומי שלנו קובע שנעניק אשראי בריבית הנמוכה ב־1% מהבנק, וזה עובד כך כבר שנה וחצי. מתחילת 2021 חזרנו לממן את ענף הרכב, ואנחנו מסתכלים כיום על שוק רכב יד שנייה. האסטרטגיה שלנו היא מחיר הוגן וחיתום מהיר ודיגיטלי. אנחנו משתפים פעולה עם הרבה יבואני רכב ועם 120 מגרשים למכירת מכוניות, וזה הולך וגדל".
"זה לא התחום היחיד שבו חברות האשראי מופלות לרעה. הבנקים קיבלו 40 מיליארד שקל בפריים מינוס 0.1% כדי לממן עסקים קטנים בתקופת משבר הקורונה, ואותנו השאירו בחוץ. ביקשנו הקצאה של 100 מיליון שקל ולא קיבלנו. גם ישראכרט פנתה ונענתה בשלילה. את זה צריכה לפתור ועדת הרגולטורים הפיננסיים".
התרעות פיקוד העורף