הצבא הרוסי רחוק מלהיות נמר של נייר. אחרי הכל מדובר במעצמה. אבל מנגד הוא רחוק מלהיות צבא של מעצמת־על, ואי אפשר אפילו להתחיל להשוות בין היכולות של הצבא האמריקאי לצבא הרוסי. זה האחרון עצום במסות שלו – לוחמים, טנקים, כוח אש אדיר, טילים ומערכות הגנה מתקדמות, חיל אוויר חזק ויכולות מרשימות מאוד של לוחמה אלקטרונית, אבל הוא גם צבא כבד, שמבחינה טכנולוגית תקוע עמוק בשדה הקרב של האתמול. הפערים הללו ידועים היטב למערב.
נכון שברית משותפת לרוסיה ולסין היא כבר סיפור אחר לחלוטין, אבל לסינים אינטרסים ודרך משלהם בקרבות העוצמה וההשפעה אל מול הענק האמריקאי. מוקדם מאוד לחבר את הרוסים והסינים תחת מעין ברית הגנה אחת. מקור העוצמה הרוסית ביחסי הכוחות וההרתעה ההדדיים מול ארה"ב קשורים כבר שנים ארוכות מאוד ליכולות הגרעין הצבאיות האדירות של רוסיה. בכל הקשור ליכולות הקונבנציונליות בשדה הקרב, רוסיה כמעצמה ענייה אינה קרובה אפילו לגרד את היכולות של צבא ארה"ב.
הטרגדיה במלחמה באירופה היא שרשלנות הצד החזק, הרוסי, לא מבטיחה הישג לצד השני. כלומר ככל שהרוסים יתקשו יותר בלחימה מדויקת וכירורגית, הם כנראה יגבירו את עוצמת האש הלא מדויקת – ומכאן גם את כמות הפגיעה וההרוגים בקרב אזרחי אוקראינה והתשתיות הלאומיות שלה. זה תג המחיר, והוא עלול לעלות ככל שתימשך הלחימה.
כך או כך, פוטין אולי ינצח במלחמה באוקראינה, אבל בקרב על תודעת העוצמה והיוקרה של הצבא שלו הוא כבר הפסיד. לצערנו על הגב של העם האוקראיני, שמוכיח אומץ וגבורה תחת מנהיגותו מעוררת ההשראה של הנשיא וולודימיר זלנסקי.
קשה לגבש תמונת מצב של התקדמות הלחימה. התמונות וסרטוני הווידיאו שיוצאים החוצה רחוקים מלצייר תמונה עדכנית של התקדמות הכוחות הרוסיים. ועדיין, יותר ויותר עדויות מצביעות על בעיות מהותיות בניהול הקרב בצבא הרוסי. תמונות של שיירות לוגיסטיות מבורברות, כלים משוריינים תקועים ללא דלק, תנועות של כלי מלחמה רוסיים בלב השטח העירוני כשהם חשופים לחלוטין למארבי נ"ט, וסצנות סוריאליסטיות של טנקים בודדים נתקלים באזרחים אוקראינים שחוסמים אותם בגופם.
זאת ועוד – כמות גדולה יחסית של חיילים שבויים יכולה להעיד על בעיית מוטיבציה קשה בצבא הרוסי. לכך יש להוסיף את העובדה שמכת הפתיחה הרוסית ביכולת החיבור שבין מודיעין ואש, על מנת לפגוע בנכסים החיוניים של הצבא האוקראיני, הייתה ככל הנראה רחוקה מלהרשים. בארבע היממות הראשונות של הפלישה הרוסים לא השיגו את העליונות האווירית שלה ציפו, ואיבדו הרבה מאוד כלי טיס, מטוסים ומסוקים. מכונת המלחמה הרוסית רחוקה מאוד מלהרשים.
לא משנה איך תסתיים המערכה באוקראינה, כבר עכשיו זו בשורה תודעתית חשובה למנהיגי המערב, שלא אמורים להיות מופתעים מהפערים המהותיים בצבא הרוסי, וגם למי שמספיד את הכוח של ארה"ב כמעצמת־על. כמעט בכל היבט הפערים בין הצבא האמריקאי לרוסי הם אדירים. כל יום נוסף של לחימה רק מעמיק את ההבנה הזאת, וגם את ההבנה בדבר ההאדרה המוגזמת של פוטין כמנהיג כל־יכול.
בפשטות, הדבר קשור לכרסום בהרתעה האמריקאית בגלל בדלנותה וחוסר הרצון שלה להפעיל כוח צבאי, ואת הוואקום הזה מנצל פוטין לטובת פעולות שלא ביצע בעבר. את חולשת המערב הוא כנראה תרגם ביכולתו להאיץ תהליכים היסטוריים, אבל מנגד – מוקדם מאוד להספיד את עוצמת ארה"ב כמעצמת־על, וודאי שלא מומלץ לזלזל בה.