1. בנזין למדורה

בפגישה שקיים לאחרונה נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין עם מנכ"ל האוצר רם בלינקוב, העלה לין הצעה חריגה למלחמה ביוקר המחיה: לבטל לתקופה קצובה את המע"מ על מחירי החשמל. "כך נוכל לסייע לא רק לאוכלוסיות המוחלשות אלא למגזר העסקי כולו", הסביר. בלינקוב דחה את ההצעה על הסף, וטען שבישראל כל מה שזמני הופך לקבוע. "ברגע שהמע"מ על החשמל יבוטל, כבר לא ניתן יהיה להחזיר אותו לעולם", הבהיר.

אגב, המע"מ האחיד הוא אחד מהיתרונות הגדולים של שיטת המיסוי בישראל. אומנם הוא מפלה לרעה את האוכלוסיות המוחלשות, אבל ידה הארוכה של רשות המסים מגיעה לכל כיס, וגביית המס פשוטה להפליא.

למען האמת מחירי החשמל בישראל אינם במרכז הדיונים על יוקר המחיה, שכן הם מהנמוכים בעולם. הגז הטבעי, שמהווה כיום 67% ממקור ייצור החשמל, מנע זינוק בתעריפים בזכות מחירי המינימום שחברת החשמל משלמת לבעלי המאגרים. מחיר הגז בישראל הוא כעשירית מהמחיר העולמי. מחיר הפחם, המהווה 23% ממקורות ייצור החשמל, אומנם זינק במאות אחוזים, אבל דווקא במקרה זה המדינה הכניסה את היד לכיס וספגה בחודש שעבר מחצית מההתייקרות דרך הפחתת מחיר הבלו.

אף על פי שהזינוק במחירי הפחם מחייב העלאה נוספת בתעריפי החשמל, בשלב זה אין כוונה כזאת, אלא אם כן תתרחש קטסטרופה. חברת החשמל תיאלץ לספוג את ההתייקרויות - ותפוצה על כך בעדכון המחירים בסוף 2022.

כדי לצמצם את התלות בפחם, חייבים להקדים את לוח הזמנים לחיסול תחנות הכוח המופעלות בפחם (בחדרה ובאשקלון). לפי הלו"ז המקורי זה יקרה עד 2025, ועד אז חייבים לצמצם ככל הניתן את השימוש בפחם. יחסית למצב בעולם המערבי, שם מסתערים על תחנות הדלק, המצב בישראל בכל הנוגע למחירי החשמל הוא גן עדן אנרגטי - מונח שבו שר האוצר אוהב להשתמש. אלא שגם בגן העדן יש צרות. חוץ מהפחם, שני מקורות אנרגיה נוספים המיובאים לישראל התייקרו אף הם: הסולר והבנזין.

הסולר עלול להביא להקפצת מחירי ההובלה, כולל התחבורה הציבורית והמוניות. בבנזין הנהגים כבר מרגישים את ההתייקרות בכיס עם תוספת של עשרות אחוזים לליטר. בהנחה שהדולר ומחירי הדלק בעולם יישארו עד סוף החודש ברמתם הנוכחית, מחיר ליטר בנזין (בשירות מלא) יחצה בתחילת אפריל את קו 8 השקלים לליטר. זה נראה מספר קסם, אבל בהיסטוריית מחירי הבנזין בעשור האחרון הוא הפך לסמל.

לפני עשור בדיוק, זמן קצר אחרי המחאה החברתית, החליט ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו להפחית זמנית את מס הבלו בבנזין ב־23 אגורות לליטר כדי שלא יחצה את רף 8 השקלים (בתדלוק עצמי). נתניהו החליט בניגוד לעמדות אנשי המקצוע, כי הבין את עוצמת התייקרות המחיה. מספר חודשים מאוחר יותר הוא מנע את ייקור הבנזין ב־40 אגורות נוספות, ולאחר מכן שוב התערב והפחית את המחיר בעוד 10 אגורות.

ההתערבות לא רוששה את האוצר ולא גרמה לקריסת מערך גביית המסים. היא נועדה בסך הכל להקל על הכיס ולמתן את הזינוק במחירים. הבנזין המוזל לא הפך את ישראל לערב הסעודית או לכווית, אבל החיים הפכו קצת יותר נסבלים. "המדינה אינה שולטת במחיר הנפט בעולם, אבל אנו לא חייבים לגבות תוספת מס על כל העלאת מחיר", דייק אז נתניהו בהסבריו.

אביגדור ליברמן (צילום: מרק ישראל סלם)אביגדור ליברמן (צילום: מרק ישראל סלם)


דברים אלה בדיוק צריכים להנחות גם את שר האוצר ליברמן. לפי נתוני האוצר, בפברואר נרשם לראשונה זה 15 שנים עודף הכנסות של 4 מיליארד שקל. הגירעון ירד לשפל של 2.2% מהתוצר. המשק במצב מצוין, אבל לאזרח המתחבט בבעיות יוקר המחיה מדובר בשמועה בלבד.

כלכלה אינה אמורה להשתקף רק במספרים, אלא גם בשאלה מה עושים בהם. הושטת יד ויחס של חמלה בעת צרה היא אחת האפשרויות. כשם שליברמן התערב במחיר החשמל וצמצם את הזינוק בתעריף ל־3.4% והשמיים לא נפלו, אין מניעה להתערבות זמנית גם במחיר הבנזין. לא מדובר בדרמה אלא בפריסת תשלומים והקלה זמנית בתזרים המזומנים של האזרח הפשוט הנאנק מאיכות התחבורה הציבורית הירודה. בתוך מספר חודשים נחזיר את המס. המהלך יוכיח שממשלת השינוי אינה מסתפקת בדיבורי סרק אלא מגויסת באמת למאבק ביוקר המחיה.

2. אלבר ועולם הרכב

"מכונית בישראל כבר מזמן אינה לוקסוס, במיוחד עם תחבורה ציבורית כל כך לא משוכללת. רכב הוא מוצר צריכה בסיסי בדיוק כמו משקפיים", אומר אורן אלעזרא, מנכ"ל קבוצת אלבר שבשליטת אלי אלעזרא. "למרות זאת, בגלל המיסוי הגבוה מאוד המוטל על המכוניות שיעור הבעלות על רכב פרטי בישראל נמוך בהשוואה לאירופה. יש לנו לאן לשאוף".

חברת הליסינג אלבר מובילה את שוק המכוניות הפרטיות עם מכירות של 33 אלף רכבים בשנה. היא מחזיקה בחברת ממסי, במותג השכרת הרכב הבינלאומי יורופקאר, בזיכיון מותגי האופנועים הבינלאומיים הארלי דיווידסון וטריומף ועוד. קונה פוטנציאלי המגיע לאחד ממתחמי אלבר יכול לקבל שורה של שירותים, ובהם גם מימון, ביטוח מקיף, שירותי גרירה ועוד.

אלבר היא חברה בורסאית. בזכות אמון המשקיעים בה היא משלמת עבור איגרות החוב שלה ריבית אפסית. עד סוף החודש תפרסם את דוחותיה, ובקצב הרווחיות הנוכחי - 108 מיליון שקל מתחילת 2021 - תסיים את השנה ברווח של כ־150 מיליון שקל. ברבעון הרביעי תשבור שיא הכנסות של כמיליארד שקל.

אלעזרא: "2021 תהיה עבורנו שנת שיא במכירות בזכות משבר הקורונה והמחסור העולמי בשבבים, שגרם לשיבושים עולמיים בשרשרת האספקה. הביקוש למכוניות זינק. המוניטין והמיתוג של אלבר כאחת החברות הגדולות בענף מקנים לה יתרון משמעותי. ישראל הייתה ב־2021 מהראשונות שיצאו ממשבר הקורונה, ובזכות השיפור במצב הכלכלי הקדמנו את יבוא המכוניות על חשבון יבואנים מאירופה. הציבור מחפש חלופות לתחבורה ציבורית, ומגיפת הקורונה הריצה קונים לשוק המכוניות כדי לפצות את עצמם על הסגרים". ולמרות הכל, אני שומע על מחסור עצום ברכבי יד שנייה ועל פריחה חסרת תקדים בשוק המכוניות.

אורן אלעזרא, מנכ''ל קבוצת אלבר (צילום: ליאור נורדמן)אורן אלעזרא, מנכ''ל קבוצת אלבר (צילום: ליאור נורדמן)


"המחסור נובע משתי סיבות, והראשונה היא המשבר בשוק השבבים העולמי. בכל מכונית יש צ'יפים אלקטרוניים. יש מפעלים שהשלימו את הרכבת המכוניות, אבל בגלל היעדר צ'יפים הן לא נשלחות לארץ היעד. בנוסף, גלי הקורונה הביאו להשבתת מפעלים. לאלה יש להוסיף בעיות הובלה ימיות ושילוח. מה שלקח פעם חודש לוקח היום לפעמים חצי שנה. העולם עובד על היצע וביקוש. ברגע שאי אפשר להשיג מכונית חדשה, שרשרת הערך מקבלת 'בוסט' ומקפיצה את מחירי המשומשות. קורה שמשומשות הנמצאות על הכביש שנה־שנתיים עולות יותר ממחירון מכונית חדשה".

איך אתה רואה את עתיד הרכב החשמלי?
"מה שקורה בעולם מרגש מאוד מבחינתנו באלבר. מאז המצאת הרכב לא היה שינוי משמעותי. טכנולוגיית הבסיס ברכב היא משנת 1900. בשנים האחרונות יש מגמת התפתחות טכנולוגית, בעולמות הרכבים ההיברידיים וכעת ברכב החשמלי. אין ספק שזה העתיד, אבל יש צורך בהתפתחות נוספת. לעולמות חברות הליסינג יש אפשרות להיות חלק משרשרת האספקה וגם לספק מכלולים בשרשרת הערך. מדובר, בין השאר, באספקת החשמל וגם בעמדות הטענה. יש לנו הזדמנויות רבות, ואנחנו מנצלים אותן".

3. תעודת זהות בנקאית

חמשת הבנקים גדולים השלימו השבוע את פרסום דוחותיהם השנתיים יוצאי הדופן. שני הבנקים הגדולים - הפועלים, בניהול דב קוטלר, ולאומי, בניהול חנן פרידמן - סיימו את שנת 2021 ברווח אסטרונומי של 11 מיליארד שקל ביחד, כולל שבתות וחגים.

אגב, לאומי סוגר בהדרגה את הפער מול הפועלים ומאיים על מעמדו כבנק הגדול במדינה. תוצאות שיא כאלה גוררות בימים כתיקונם מחיאות כפיים סוערות, אבל לא צריך להתרגש. רגע לפני ששולפים את השמפניה חייבים להביא בחשבון שתוצאות 2021 הן תמונת מראה הפוכה לשנת הקורונה ב־2020. וחוץ מזה, מה שמרגש באמת הוא דוחות חברת הספנות צים, שסיימה את 2021 ברווחים חסרי תקדים של 4.65 מיליארד דולר.

תמונת הרווחיות האמיתית המייצגת של הבנקים היא ממוצע הרווח בשנים 2020/21. אם הפועלים הרוויח ב־2021 4.9 מיליארד שקל וב־2020 2 מיליארד שקל, ממוצע השנים הוא 3.5 מיליארד שקל. אם לאומי הרוויח ב־2021 6 מיליארד שקל וב־2020 2 מיליארד שקל, הרווח המייצג הוא 4 מיליארד שקל. רווחיות כזאת על הון עצמי של 40 מיליארד שקל משקפת תשואה להון של כ־10%. זאת לא רווחיות בשמיים. התשואות על ההון בבנקים בחו"ל גבוהות משמעותית ומגיעות ל־15%־20%.

הפרשי הרווחים בבנקים מוסברים גם בהפרשות העתק בשנת הקורונה. ההפרשות להפסדי אשראי היו סופר־שמרניות והעידו במידה מסוימת על פאניקה. גם מדיניות בנק ישראל לצמצום היקף חלוקת הדיווידנד במזומן הייתה שמרנית. הפועלים ויתר ברבעון הרביעי של 2021 על חלוקת דיווידנד כדי לחזק את מבנה ההון, כדי שיהיה לו כסף נוסף למימון ענף הבנייה. בבנקאות מאנית־דפרסיבית כמו בישראל, שנה מאוחר יותר הפכו "הפסדי האשראי" לרווחים, ומכאן האופוריה.

סוגיית רווחי הבנקים עלתה בפגישה שקיים בתחילת השבוע שר האוצר עם מנהלי הבנקים. זו הייתה הזדמנות להוצאת קיטור, ואחד המנהלים הזהיר: "קיים שיח קשה נגד הבנקאים. יש משהו במספרי הדוחות שמעורר אנטגוניזם. כבר לא כיף להיות היום בנקאי. אני בחרדה מהתגובה הציבורית על הרווחים, אף על פי שהתשואה על ההון המייצגת היא של כ־10%. בסופו של דבר, מרבית מניות הבנקים מוחזקות ממילא על ידי הציבור הרחב".

חנן פרידמן, מנכ''ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ''ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)


ליברמן, שלא כמו כחלון, מזדהה עם הבנקאים. גם ללא אפקט הקורונה, הפעילות הבנקאית ב־2021 זינקה בכל תחומי הפעילות ובמיוחד בבינוי ובמשכנתאות. זה ניכר בזינוק בהיקף האשראי בענפים אלה. כל הבנקאים חיזקו את יחידות המשכנתאות, ומעמדם של נושאי המשרה בתחום שודרג.

לנוכח מגבלות השכר והתחרות בעולם ההייטק, גיוס בנקאי איכותי במחיר סביר הפך למשימה בלתי אפשרית. בנקאים בכירים עוזבים וקשה למצוא ממלאי מקום. לא אחת "גונבים" טאלנטים מבנק מתחרה. הבנקאות הפכה לתחרותית ביותר בשנים האחרונות, ובמידה מסוימת לאגרסיבית. הכפפות הוסרו. רפורמת מעבר הלקוחות בקליק, תעודת הזהות הבנקאית, פעילות הגופים החוץ־בנקאיים, מעורבות רגולטורים ופוליטיקאים ותקשורת נשכנית יותר הכניסו פלפל למערכת הקפואה.

לאחר שנים של קיפאון בפרסום יצאו כל הבנקים במסעות פרסום מושקעים במיליוני שקלים, עם פרזנטורים חדשים הרוקדים כל הדרך אל הבנק. המעבר מבנק לבנק חדל להיות מילה גסה, וכך גם מלאכת החיזור.

בכל הסיטואציה הזאת, העובדים, שבזכותם צלחו הבנקים בשלום את הקורונה, לא נשכחו, והשנה חולקו בונוסים במאות מיליוני שקלים. מומלץ לבנקאים למסגר את תוצאות 2021, שכן קשה להניח שהם יצליחו לשחזר את ההישגים יוצאי הדופן בשנים הבאות.

4. קבלן ביצוע

לפני חודש בדיוק נבחר ראול סרוגו לתקופת כהונה נוספת כנשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, והוא אינו מבזבז זמן. כבר בשבוע הבא יציג בפני הממשלה תוכנית חירום להורדת יוקר המחיה בענף הבנייה, בנוסף למהלכים שיסייעו בקליטת גל העלייה מאוקראינה ומרוסיה.

"ב־15 בחודש יתפרסם מדד המחירים לחודש מרץ, ואז נדע את הנתון הסופי בכמה עלו מחירי הדיור בשנת 2021 (לפי נתוני דצמבר־ינואר). להערכתי, המחירים זינקו ב־12%, ומדד תשומות הבנייה יזנק ב־1%. המדינה איבדה שליטה על שוק הדיור", אומר לי סרוגו.
בקבינט הדיור והממשלה התקבלו החלטות נכונות, שהתוצאות שלהן יורגשו אומנם לא מיידית אלא בתוך שנתיים־שלוש.

"נכון שהם קיבלו החלטות עקרוניות נכונות, שבאו לידי ביטוי בחוק ההסדרים, אבל הם לא יודעים ליישם אותן. במבחן התוצאה הם נכשלו. אין לנו זמן, והמחירים חייבים לרדת בתוך שנה. אתן לך דוגמה אחת בלבד הנוגעת למחירי הקרקעות: ברגע שהמינהל משחרר קרקע במכרזים בשיאים חדשים, מחירי הדיור ממשיכים לזנק. מחירי הקרקעות עלו מתחילת כהונת הממשלה הנוכחית בעשרות אחוזים, והם ימשיכו לעלות. לא משנה אם ימשיכו להפעיל את תוכנית מחיר מטרה, מחיר למשתכן, או אם הם ישחררו 30 אלף דירות במחיר מופחת.

"אין פרויקטים חדשים בקצב המתאים לביקוש, וגם אם יאפשרו לקבלנים בפרויקט למשתכן למכור דירות בשוק החופשי, מחירי הקרקעות ימשיכו לעלות. וכל עוד לא ייצבו את מחירי הקרקעות, מחירי הדיור לא יירדו. לו היו מוכרים 100 אלף יחידות דיור בשנה, ייתכן שהמחיר לא היה עולה".

ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ (צילום: מרק ישראל סלם)ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ (צילום: מרק ישראל סלם)


יש לכך דוגמאות מהשטח?
"בוודאי. לפני שבוע היה מכרז להקמת שבעה מתחמי דיור בערד לפי המחיר המופחת שקבע שר השיכון לשעבר יעקב ליצמן. במכרז התמודדו לא פחות מ־127 חברות. המחיר הראשוני של הקרקע עמד על 5 מיליון שקל, והמחיר הזוכה נקבע על 25 מיליון שקל. אם תוסיף לכך עלות פיתוח של 20 מיליון שקל, נגיע לעלות של 45 מיליון שקל, וזה עבור מחיר הקרקע בלבד. יוצא שעבור יחידת דיור אחת, רק עבור הקרקע משלמים 150 אלף שקל. בערד זה נחשב למחיר שיא, מה גם שלפי תנאי המכרז המחיר היה מופחת".

אז מה עושים? איך פותרים את הבעיה?
"המדינה חייבת להקפיא את מחיר הקרקע. לא למכור במכרזים למרבה במחיר אלא במחיר נתון. לחלופין, יש לקבוע את תוצאות המכרז לפי המחיר הממוצע, מה שיוריד את מחירי הקרקעות ובעקבות כך את מחירי הדיור. אתה שואל ובצדק - האם הקבלנים יגלגלו את ההוזלה של הקרקעות לקונים? התשובה שלי היא שאם ישווקו מספיק קרקעות, המחירים יירדו. אם יעשו 100 אלף עסקות מכירה, המחיר הנמוך יתגלגל בסופו של דבר לכיסו של הקונה".

מדוע התאחדות הקבלנים לא מציגה את הפתרונות הללו למקבלי ההחלטות?
"בכוונתנו לפרסם בשבוע הבא תוכנית שהכנו ושבכוונתנו להגיש לממשלה. היא כוללת חמישה מהלכים לפתרון המשבר, לא בתוך שנתיים־שלוש, אלא בתוך שנה מהיום. היא לא יומרנית מדי. אם יעשו מה שצריך, אזי יצליחו במשימה. אנחנו מדברים על חשיבה מחוץ לקופסה"

"חוץ מהצורך בפתרון בעיית מחירי הקרקעות שעליה דיברתי, אנחנו ממליצים לרתום לתוכנית את הרשויות המקומיות ולתמוך בהן. הן צריכות כסף מהממשלה, אך לא מקבלות מספיק כסף. נכון שהקצו להן חצי מיליארד שקל, אבל השימוש הוגבל להתחדשות עירונית. ממוצע התמיכה ברשויות עומד על 25 אלף שקל ליחידת דיור. בערים שיש בהן יותר מ־3,000 דירות בהתחדשות עירונית, מדובר בסכום בטל בשישים".

"ישראל גובה באמצעות מסי הנדל"ן והמקרקעין 65 מיליארד שקל לשנה. לו היו מעבירים לרשויות 15% בלבד מזה, כלומר כ־10 מיליארד שקל, משבר הדיור היה נפתר. הרשויות המקומיות ירצו לאשר כמה שיותר יחידות דיור, כי יהיה להן כסף לממן את ההשקעות בתשתית. אם הרשויות היו מקבלות 100 אלף שקל עבור כל יחידת דיור, והמדינה הייתה מאשרת לבנייה 100 אלף יחידות דיור בשנה - ההיצע היה גדל משמעותית והמשבר היה נפתר".

גם מדיניות המיסוי הממשלתית בעייתית.
"העלאת המיסוי על משקיעי דיור ל־8% הייתה מיותרת. מה שקרה הוא שהמשקיעים הקדימו את הרכישות באוקטובר ובנובמבר. המחירים מאז ממשיכים לעלות, והעלאת המס לא עזרה. המיסוי לא בלם את הביקוש".

מה בנוגע לבעיית המחסור בעובדים? מהיכן מגייסים אותם?
"הבעיה היא לא בעובדים אלא בשאלה איך לייצר יחידות דיור בזמן קצר. גם אם לא יגיעו עובדים מאוקראינה, הם יגיעו משטחי הרשות או מסין. הבעיה היא בתכנון הלקוי, בביצוע הכושל וברגולציה, הגורמים לעיכובים במתן היתרים. אם לוקח שנתיים רק כדי לקבל היתר בנייה, איך נבנה דירות לעולים החדשים? חייבים לשנות את הרגולציה ולקבל החלטות חירום כמו בתקופה של אריק שרון".

בינתיים נוספה עוד "צרה", אבל טובה. איך מקדמים את פתרונות הדיור לעלייה מאוקראינה ורוסיה?
"גם פה המדינה נתפסה עם המכנסיים למטה. אין מספיק דיור. איפה ישכנו 100 אלף עולים? מאיפה מייצרים 30 אלף דירות נוספות, בחישוב של שלוש־ארבע נפשות למשפחה? אנחנו עלולים לחזור לעידן של הקרווילות, ואני מקווה שזה לא יקרה. הממשלה ביקשה מאיתנו לקדם בנייה מתועשת, ואנחנו בוחנים בימים אלה בניית יחידות דיור. רואים שהולכים לעלות עשרות אלפי אנשים, ויש התכוננות ממשלתית בכל הגזרות. הם הולכים לטפל ברצינות, ואנחנו נעזור להם. אני מאוד מקווה שפתרונות הדיור לא יהיו זמניים אלא פתרונות קבע. במקום קרווילות צמודות קרקע צריך לבנות מקבצי דיור שלמים, שיחזיקו מעמד לאורך שנים".

מה יקרה עם המחירים בשנה הקרובה?
"כאמור, תלוי מה הממשלה תעשה. איך שזה נראה עכשיו, הממשלה איבדה שליטה, והמחירים ימשיכו לעלות בהרבה יותר מקצב של 5% שעליו מדבר ליברמן. המחירים יעלו בשנה הקרובה לפחות ב־10%, ועל מגמת העלייה ניתן יהיה ללמוד במדד הקרוב".