תזכורת: נתניהו, בשנות שלטונו האחרונות, היה מקובל בעיקר על טראמפ, וגם זה הועמד בספק אחרי ה"פאק יו" שהביא ברק רביד. אה, שכחתי את בולסונרו ההזוי ואורבן הפשיסט. באירופה איש לא האמין למילה אחת שלו. ביידן לא רצה לשמוע ממנו. הוא גרם לנתק נורא עם המפלגה הדמוקרטית האמריקאית (מפלגת השלטון, כן?), יצר קרע מחריד בין ישראל לרוב רובה של יהדות ארה"ב, ואילו בפעם האחרונה שנסע לפוטין, הוא המתין לו שלוש שעות בחוץ.
הסעודים ניתקו איתו מגע אחרי שהדליף את הפגישה עם בן סלמאן. המלך עבדאללה לא דיבר איתו שנים. הוא התנצל בפני ארדואן, שילם לו פיצויים ונזרק לכל הרוחות מיד אחר כך. וזוהי רשימה מאוד חלקית. הוא לא פתח דלתות, הוא טרק אותן על האצבעות שלנו.
באירופה יש מלחמה נוראה ונתק בין הצדדים. צירוף של נסיבות, אינטרסים ויכולות הפך את בנט, לרגע היסטורי קטן, למי שנהנה מנגישות גבוהה לשני הצדדים הלוחמים וגם לשאר העולם. באותו רגע, הפכו הנסיבות את ראש ממשלת ישראל למצרך נדיר. הנסיבות הללו נוצרו גם בעקבות מה שמכונה בירושלים "המדיניות המדודה", שבמסגרתה ישראל מנסה להחזיק במקל בשני קצותיו ולא לשרוף את הגשרים מול פוטין משתי סיבות: העובדה שיש מאות אלפי יהודים בשדות הקרב והעובדה שיש רוסים בשדות הקרב שלנו בסוריה.
מי שהכניס לבנט את הרעיון לעשות משהו עם הסיטואציה המוזרה הזו היה הקנצלר הגרמני אולף שולץ, שקפץ לכאן לביקור קצרצר ביום חמישי שעבר. הם ישבו בארבע עיניים, ושולץ קונן על כך שאף שמדובר במלחמה איומה עם פוטנציאל התדרדרות גבוה, אין בין הצדדים ערוץ הידברות משמעותי ואין צד שלישי שינסה לתווך ביניהם. שם, בהשראת הקנצלר שולץ, ביום חמישי שעבר, נולד הרעיון. כעבור פחות מיומיים היה כבר בנט במוסקבה. לכן חזר דרך ברלין, לדווח להוגה הרעיון.
התרעות פיקוד העורף