מניעים של בני אדם תמיד סקרנו אותי. אני חושבת שאחת הפעמים הראשונות שבדקתי השפעות חיצוניות על פעולות אנושיות הייתה בטיול שנתי בתיכון. בניגוד להרגלי, הובלתי את הקבוצה ולא שירכתי רגליים מאחור באגף הפדלאות האולימפיות. טיפסנו על גבעות וחצינו גאיות (טוב, גיא אחד) ובשלב מסוים תהיתי מה יקרה אם אנסה להוביל את החבורה דרך מסלול דבילי במיוחד. חמש דקות אחר כך, כיתה שלמה צעדה במעגל סביב עץ. אומנם גדול ועתיק, אבל עץ. אחר כך הובלתי את הקבוצה דרך ירידה תלולה ומיותרת.

פעם אחרת הייתה כשחיכיתי, מחילה מכבודכם, מחוץ לתאי שירותים בקניון. היו שם תא אחד נקי, אחד מלוכלך למדי ובאחרים אפשר להערכתי בקלות לחטוף אבעבועות שחורות או איזו מחלה נכחדת אחרת. התא הנקי היה תפוס. גברת מגונדרת נכנסה לתא המלוכלך למדי. אחסוך מכם את התיאורים, אבל אפשר לנחש שגם התא הזה הצטרף אל אחיו המטונפים. לעומתו, התא הנקי, שזכה למבקרות מכל הסוגים, נותר נקי. תאי השירותים כמו המעגלים סביב העץ הגדול, הפכו אצלי למנבאי התנהגות.

אחרי שנים ארוכות גיליתי שלתופעה שבה האנושות פועלת בלי יעד ברור אבל באופן קולקטיבי, יש שם בסוציולוגיה: "התנהגות העדר". מעליב לחשוב על עצמנו כעל חלק מעדר, אבל כנראה שהטבע חזק מאיתנו. איך אמר לי פעם רפי לביא המנוח? "רוב האנשים לא בודקים מה נכון להם אלא בודקים מה העדר עושה". "גם אומנים?", שאלתי, ולביא ענה נחרצות: "כל אומן מכריז על עצמו שהוא זאב בודד שלא משתייך לשום קליקה. אני מודיע שזה בולשיט. זאבים חיים בלהקות. גם אם לאחד מהם יש כתם לבן על המצח, בסופו של דבר מדובר בלהקה".

הסיבה לאיחוד החגיגי בין העץ העתיק, השירותים הציבוריים והזאבים היא החוזרים שמקומות עבודה משגרים בזה אחר זה לעובדים עם המעבר לעבודה מרחוק. כשאני כותבת "מקומות עבודה", אני מתכוונת כמובן להנהלות ולמחלקות משאבי האנוש. חלקן עדיין נזהרות עם ההגדרה ומעדיפות לקרוא לשינוי "פיילוט", חלקן כבר הפנימו שהעובדה שעובד מראה את פרצופו בבוקר ועושה הרבה רעש לא בהכרח מעידה על כך שהוא באמת עובד.

החוזרים שנתקלתי בהם עד כה לא מחמיאים לצוותי משאבי האנוש וההנהלות. הרוב מעידים על חוסר אמון בוטה בעובדים, וזה מטריד. חוץ מלחוג סביב עץ בשביל לבדוק את ההתנהגות של חבריי, החיים לימדו אותי עוד דבר: כשמישהו נוהג בחשדנות כלפי הסביבה, יש לו סיבה מצוינת, שאינה טמונה בהכרח בסביבה.

במקום עבודה גדול אחד, למשל, העדיפו להערים מיליון הגבלות על מי שבחרו לעבוד יום בשבוע מהבית: "לא ביום חמישי, ללא אפשרות לצבירת ימים, לא בשבוע שבו העובד חלה או לקח יום חופש, לא לעובדים חדשים", וכך הלאה לא ולא ולא. במקום אחר, העובדים נדרשים למלא טופס הצהרת עבודה מהבית לרבות דיווחים מפורטים על פועלם באותן שעות.

כדי לא לסכם את טורי זה בקיטור שאשלח לאוויר הרעיל ממילא, אחזור אל "התנהגות העדר", שיכולה להשפיע גם לטובה. למשל, במחקר שבדק התנהגות צרכנית סביב סוגיית חיסכון בחשמל. כאשר צוין בקמפיין ש־77% משתמשים במאווררים במקום במיזוג אוויר לקירור, יותר משקי בית הגיבו לקמפיין שקרא להם לחסוך באנרגיה. במקרה אחר, בפארק אמריקאי גדול הוצב שלט שכתב כי הפארק בסכנה משום שבאישון לילה מגיעים גנבים שכורתים את העצים. זה לא עזר. הגניבות נמשכו. השינוי הגיע כאשר הוצב שלט מאיר עיניים שבישר על כך ש־97% ממבקרי הפארק שומרים על העצים הגדלים בו באהבה, לצד רשימת היתרונות בסביבה מלאה ירוק.

והנה ההצעה המעשית: במקום אוסף של איסורים מעליבים, מקומות עבודה יציעו לממונים לעובדים סדנאות והרצאות בנושאים לייעול המעבר: ארגון סביבת העבודה בבית, קביעת סדר יום, שילוב בית־עבודה, ישיבה נכונה. מה כן, במקום מה לא. ומי שחושב אחרת - שיפשפש במעשיו ויחשוב טוב־טוב מה הפך אותו לכזה.

קריאה ראשונה

כשהילדים היו קטנטנים, ישבתי עם מגדל ספרי שירים שהוריי הקריאו לי וחשבתי בלבי כמה נחמד היה אם כולם היו מכונסים בקובץ אחד, שישמש מנהרת זמן אל הילדות שלנו, ההורים, בצד קרקע פורייה לילדים שלנו ולנכדים שיבואו אחר כך. הנה, זה קורה. את ההמלצה על הספר החדש "אני וכל מיני חיות" אפשר לתמצת ברשימת שמות היוצרות והיוצרים שמאכלסים אותו: מרים ילן־ שטקליס, מירה מאיר, רפאל ספורטה, אנדה עמיר, תרצה אתר, פניה ברגשטיין, חיים נחמן ביאליק ועוד. כולם כתבו שירים על בעלי חיים שונים ועל מקומם בעולם, ובספר הזה מכונסים כמה מהם. את השירים אספו במלאכת מחשבת יונה טפר ומיריק שניר, ששלושה משיריה מופיעים בספר. גיל־לי אלון קוריאל איירה איורים רבי־קסם, והתוצאה היא מתנה רב־דורית משמחת לב.

הספר ''אני וכל מני חיות'' (צילום: סטודיו בר)
הספר ''אני וכל מני חיות'' (צילום: סטודיו בר)

"אני וכל מיני חיות". עורכות: יונה טפר, מיריק שניר. איורים: גיל־לי אלון קוריאל. הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי חמד. מחיר: 78 שקלים


בדק בית
 

אם כבר בבית, שיהיה עם קצת פעילות גופנית: לקחנו דלגית למתחילים שעשויה מכבל סיליקון, עם ידיות פלסטיק קלות לאחיזה ומונה קפיצות בזמן האימון והתחלנו לזוז. החיוך הזחוח התחלף מהר מאוד בהבנה שלפנינו אתגר שמקפיץ את הדופק, שורף קלוריות, מפעיל קבוצות שרירים רבות במקביל ועוד לא דיברנו על קואורדינציה.

דלגית קפיצה של אנרג'ים ספורט  (צילום: יוני רוחבי )
דלגית קפיצה של אנרג'ים ספורט (צילום: יוני רוחבי )

הדלגית ניתנת לקיצור ולהארכה בהתאם לגובה המתאמן והעדפה אישית. דלגית של אנרג'ים ספורט, להשיג באתר ובסניפים. מחיר: 30 שקל