הם בהלם. המחשבים פתוחים אבל האצבעות משותקות. נפטר יהודי חרדי וצדיק בבני ברק, מאות אלפי יהודים מלווים אותו בדרכו האחרונה, וגוש דן משותק. "הם" – הלוחמים הגדולים נגד כל אות וסימן של הדתה, מגנים ותוקפים כל מנהג דתי שבא לידי ביטוי בפרהסיה. "הם" אבירי החילוניות, הקנאים לכבוד ולמעמד של כל דבר שאינו קשור בדת, שאין לו קשר כלשהוא לאמונה, או אלוהים ישמור למה שמזוהה כקדוש בדת ישראל. "הם" לא מאמינים למראה עיניהם.

מה קורה כאן? נפטר יהודי, חרדי, שומר מצוות, שיודעיו מפארים את שמו כגאון עצום בתורה ופטירתו גרמה לאבל, לצער לגילויי עצבות וביטויי יתמות בקרב מאות אלפי יהודים. פטירתו היא לפי הגדרת השר לביטחון פנים עמר בר-לב, חילוני מובהק, "אירוע לאומי, מהגדולים שידעה מדינת ישראל". שרת התחבורה מרב מיכאלי ששוקלת הנהגת תחבורה ציבורית בשבת בישראל, פטירת הצדיק מבני ברק נגעה ללבה והיא פרסמה הודעת אבל.

יש תשובה, יש הסבר לבלבול הזה, במילה אחת – בורות. מה שכל הלוחמים נגד גילויי הדתה, מה שהחרדים מכל איום על מעמד החילוניות, מה שהמשתלחים נגד כל ניסיון שמקורו בדת ישראל לשבש את אורח חייהם אינם יודעים שיש, חיה וקיימת יהדות אנושית, מפייסת, מוסרית, חפה מכל שבריר של פוליטיקה, טהורה מכל קמצוץ של אינטרס אישי.

יהדות שהצדיק רבי שמריהו יוסף חיים קנייבסקי זכר צדיק לברכה, היה הסמל המהלך, המופת החי, הדוגמה והעדות הפרקטיות שלה. הרב קנייבסקי היה וייזכר כמי שבאורח חייו, בצניעות המופלגת שלו, בגאונותו בתורה, ביחסו האישי החם והלבבי לכל יהודי בלי הבדל ואיכפתיות לרקעו, או לזהותו ולמידת דתיותו, היה נציג אמתי של היהדות האמתית.

יהדות שלדאבון לב לא ידועה, לא מוכרת, רחוקה מהעין ומהלכי הרוח של הרוב גדול והמכריע של אזרחי ישראל. גם בקרב דתיים וחרדיים בישראל לא כולם מודעים, מכירים ומעריכים כראוי את היהדות האמתית, הטהורה שהצדיק רבי חיים קנייבסקי ייצג, יישם והפיץ בחייו. גם דתיים וחרדים נחשפו וחשופים ליהדות הפוליטית, המפלגתית, האינטרסנטית שראשי המפלגות החרדיות, השרים והח"כים שלהן ייצגו, הפיצו והעצימו במיוחד בשנים שהיו שותפים לשלטון. 

הרב קנייבסקי (צילום: שוקי לרר)הרב קנייבסקי (צילום: שוקי לרר)


הרב קנייבסקי לא היה מנהיג במובן המקובל של המונח. הוא לא יזם מהלכים, לא הנהיג נהלים חדשים לציבור החרדי, לא ביקש ולא הפגין סמכות עליונה. אף התרחק מסימני סמכות. אבל אלפים ביקשו קרבתו, חלו לברכותיו, הרגישו בטוב במחיצתו ויצאו מאושרים מרגעים ספורים של פגישה עמו. עוצמתו הייתה היותו יהודי צדיק, גאון בתורה, ענוו, שפל רוח, וצנוע ברמה ובעומק של  צדיקים מדורות קודמים.

זאת בדיוק הסיבה לכוח משיכתו, לעוצמת השפעתו, לחוזק סמכותו בקרב ציבור גדול. משיכה, השפעה וסמכות שלא ביקש, לא שאף ולא חיפש. הרב קנייבסקי לא התרחק מפוליטיקה. הפוליטיקה לא העזה להתקרב אליו. האבל, הכאב והצער על הסתלקותו גדולים. גם משום שאין ולא נראה באופק הציבורי, הדתי והחרדי, דמות שיכולה בפוטנציאל להיות ולשמש תחליף, למלא את מקומו של יהודי צדיק, שהבין, ספג, וקיים יהדות אמתית, נקייה, טהורה, מפייסת ומקרבת.