מרגש גם לראות עד כמה המנוח היה צנוע ברמה החומרית, ולא תרגם את כוחו הרב לאחוזה מפוארת, או לאורח חיים בזבזני - בניגוד לאין ספור אנשי ציבור אחרים, כולל מהמגזר החרדי. ובכלל - עצם העובדה שדבר מותו של גיבור רוחני הופך לאירוע לאומי היא מבורכת. ואם אתם חילונים שכל אזכור חרדי מעורר בהם אנטגוניזם, פשוט תדמיינו את יום מותן של דמויות כמו אריק איינשטיין או מאיר אריאל.
ועדיין, עם כל הכבוד והחשיבות, ההשבתה הכמעט מוחלטת של מרכז הארץ בתחילת השבוע - בגלל הלווייתו של הרב - היא אירוע מביך, שלא לומר מביש. מדינה שלמה, שמתיימרת להגדיר את עצמה כמודרנית, מרימה בעצם ידיים ומודה בכך שהיא לא מסוגלת להתמודד עם עומסים הנובעים ממותו של אדם בן 94. מוות לא מפתיע, בלשון המעטה, והלוויה עוד נערכת במרכז הארץ. מה שמצד אחד מסבך את העניינים, ומהעבר השני - אמור להיות האזור עם התשתיות התחבורתיות הטובות ביותר שיש לישראל להציע. לא מדובר באירוע נקודתי ביישוב מרוחק, שמוביל אליו רק כביש חד־מסלולי אחד, אלא בלב המדינה. מדינה שפשוט מוותרת מראש על משהו שהוא החובה הבסיסית שלה - לאפשר לאזרחיה לנהל חיים סדירים.
אני לא מקבל, בהקשר הזה, את ההשוואות לאירועים המוניים אחרים, שאמורות להמחיש את האטימות החילונית. למשל, מרתון תל אביב או מצעד הגאווה. כל אלה, לא נוחים כשלעצמם, לא גורמים לביטול של יום גיוס בצה"ל או של יום לימודים באזור המרכז. והשאלה היא ממה נובע הוויתור, שלא לומר הרפיסות הזו. אני חושב שמדובר בשילוב של שני גורמים. קודם כל - חוסר ביטחון של רשויות השלטון ביכולת שלהן לשלוט באירוע כל כך המוני. משהו שמבוסס גם על נתונים אובייקטיביים - מספר האבלים הגדול, למול התשתיות התחבורתיות הלא מספקות, אבל גם על פאניקה לנוכח אירועים קודמים. ובייחוד, אסון מירון. החשש מפני אובדן שליטה, המשולב בכיסוי תחת מראש, היה כל כך גדול, עד שהגורמים הרשמיים העדיפו לזרוע פאניקה באשר לעומסי התנועה ולשתק את מרבית המדינה מאשר להתמודד באמת עם הבעיה. חוכמה קטנה מאוד.
אבל אותו חשש מפני אובדן שליטה מתקשר ישירות לגורם השני שהביא לוויתור הזה - ההתבטלות בפני הציבור החרדי, ובייחוד - מנהיגיו. הערכות המצב שפורסמו בתקשורת פירטו חששות כמו - המונים יטפסו על מרפסות, עמודים ותחנות אוטובוס, שעלולים לקרוס. או דוחק המוני שעלול לגרום לאסון רב־נפגעים. כאילו שהמראות האיומים ממירון לא טריים מספיק בזיכרון. הגישה הבסיסית שנובעת מהתיאורים האלה היא שמדובר בעדר ענקי של אנשים בשחור שאי אפשר לשלוט בהם, אי אפשר להרתיע אותם בשום אמצעי וגם אי אפשר לסמוך על ההיגיון הבריא ועל אינסטינקט החיים שלהם. ולכן אין אלא לקבל בהכנעה את העובדה שמיליון חרדים יפשטו על אזור בני ברק, ולעצור ליום שלם את החיים במרכז.
התפיסה הזו מקוממת בכל כך הרבה מובנים. היא מזלזלת בחרדים עצמם, שמוצגים כפראים נטולי שליטה. והיא מזלזלת בעיקר בישראלים הלא חרדים - עדיין, הרוב המוחלט כאן, שנאלצים לעצור את מהלך חייהם בגלל אדם שלמרביתם זהותו לא אומרת דבר. ושעם כל הכבוד לידענותו המופלגת בתורה, החזיק וחיזק סט של ערכים שהם שונים ואפילו מנוגדים לאלה של מרבית הישראלים (ע"ע פסיקתו שאסור למכור קרקע לגוי בארץ ישראל. ועוד רבות אחרות). עם כל הכבוד לאחינו החרדים, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתנהל כמו מדינה ריבונית, שכל אזרחיה כפופים באופן שווה לחוק.
התרעות פיקוד העורף