חלפו הימים שבהם הביביסטים ומהדהדיהם היו פורצים בשאגות "התיקים קורסים", כשפרקליט נתניהו היה מחדד שאלה, או כשאנשי הפרקליטות הסתבכו בתשובותיהם לשופטים. על המאמינים השרופים של תזת ה"פרקליטות שבתוך הפרקליטות תפרה תיקים לנתניהו בשיתוף המשטרה והשמאל" ומגדפי "הממשלה הרעה הזאת" - עבר שבוע קשה, עם תחילת עדותו של שלמה פילבר, האיש שאוהב ומעריץ את אקס־רה"מ־הנאשם, כמעט כמו שהוא אוהב ומעריך את עצמו.

נכון, הפרשנות המיידית בתקשורת מוטה בחלקה לכאן או לכאן, ונאלצת לפרשן מיידית כל מילה, כל משפט והעוויה או הבעה של שופטים, נאשמים או פרקליטים ועדים במשפט - אבל המשפט הרי יימשך ויתפתל חודשים ושנים והפרוצדורות (ר' איתן כבל) והניואנסים השונים של משתתפיו עוד ייצרו פרשנויות לרוב. בינתיים, מוֹמוֹ, מעניין מה אמרו עיניו, עינֵי נערצך הנבגד, הביבי, שהתיישב מולך, נועץ מבט, באולם המשפט? האם השפלת את עיניך שלא להיתקל במבט פוקאלי מצמית ומתעב? האם הוא קלט את מבטך? המָצָאתָ בעיניו סליחה ומחילה? תוכחה או כאב עמוק? ושמא מבטו של המנהיג מהליגה האחרת כבר מעורפל, עמום וריק, לפי תיאוריית גדעון לוי, אוהב ומעריץ אחר, המקונן על דעיכת נתניהו והתנדפותו מההוויה הלאומית והציבורית.

כן, מה אומרות עינֵי הביבי בימים אלה, כשהוא שותק ולא מצייץ מילה על המלחמה ההרסנית והנבזית שמנהל ידידו בעבר פוטין באוקראינה; העיניים שכלות מלראות איך מחליפו בנט, "גנב השלטון", "רה"מ של שישה מנדטים", "הנשלט על ידי מנסור עבאס ורע"ם", יוצר לעצמו פרסונה בינלאומית, כשהוא רוקד בין הטיפות כמתווך מקובל בין פוטין וזלנסקי (למרות שתיווכו לא הניב, בינתיים, הפסקת אש, משא ומתן אמיתי או למִצְער מסדרונות להעברת מזון ותרופות לערים נצורות והרוסות כמריופול או חרסון)? האם העיניים נפקחות בקנאה כשבנט ולפיד מצליחים לייצר שותפויות בלתי אפשריות עם מצרים, בחריין ואיחוד האמירויות, אולי סעודיה וירדן יצטרפו בהמשך, כמשקל נגד לוותרנות הטקטית של ארצות הברית לאיראן ולמשמרות המהפכה בהסכם הגרעין? ואוטוטו, בנט יוזמן לפגישת פיוס עם ארדואן והסכם תיאום ושיתוף פעולה נוסף ייוולד. אז מה יעשה הביבי הדועך? לא הרבה כנראה מלבד לקבוע ש"אחרי שהם (בנט ולפיד) הפקירו את הנגב לרע״ם ולתנועה האסלאמית, הם מפקירים את חייהם של תושבי הנגב למחבלים אסלאמים צמאי דם”.

הרס באוקראינה בעקבות תקיפה רוסית (צילום: רויטרס)הרס באוקראינה בעקבות תקיפה רוסית (צילום: רויטרס)


האם האקס־משיח שלא בא וגם לא טלפן - מפלבל בעיניו, כשהוא מטיח האשמה כזאת, כשבכל 12 שנות שלטונו לא עשה דבר וחצי דבר לקבע, להרגיע ולמסד את האוכלוסייה הבדואית, לפתח את יישוביה, מים, חשמל, חינוך, מקומות עבודה; לאכוף חוק על הפשיעה, הבריונות והלעומתיות האלימה של חלקים במגזר? נכון, ל"ממשלה הרעה והחלשה הזאת" יש עוד אינספור מעשים לעשות, לתקן ולאכוף, בעיקר בתחומים שבהם "הממשלות הנהדרות ההן" הפליאו באוזלת ידיהן או במרע מעשיהן. המשטרה בדרום היא מחדל פחדני ונמשך, אבל הניהול החדש של ביטחון הפנים, השר עמר בר־לב (עזבו את התנסחויותיו המסורבלות. הסתכלו במעשיו) ובעיקר סגנו יואב סגלוביץ, מחוללים כנראה מהפכה במאבק בפשע ובהרג במגזר הערבי ובכלל.

רואים כבר תוצאות, והן יגיעו גם לדרום הפרוע. בינתיים, דועך או מפרפר, מוטב לנתניהו לשבת במשפטו מול עדֵי המדינה והתביעה ולנסות להפנט אותם בעיניו, שיאמרו את האמת האלטרנטיבית, כמו שהפנט את מעריציו, 30 המנדטים, פלוס ומינוס. קש וגבבה, או חציר העם. ובהזדמנות זאת, ברכות לעודד קוטלר, מייסד התיאטרון הישראלי החדש, על פרס ישראל שקיבל סוף־סוף מהממשלה המשונה הזאת.