1. סדר היום האמיתי
אלמלא שני פיגועי הטרור הרצחניים השבוע, הטור הזה היה נפתח בסיכום עונת הדוחות הכספיים של 2021, שהייתה שנה יוצאת דופן מכל בחינה אפשרית. אלא כפי שכבר נאמר, האדם מתכנן ואלוהים צוחק. שר החוץ יאיר לפיד הצליח להפיק מופע בינלאומי מרהיב בשדה בוקר, אך לצערו האירוע נדחק מראש סדר היום.
"מדברים על מחירי הדיור ויוקר המחיה, אבל אני לא שוכח את החיים עצמם", הגיב נתניהו לדוח מבקר המדינה שפורסם בפברואר 2015. ובכן, בדיוק מדהים, ואף על פי שענייני הדיור ויוקר המחיה שוב צברו תאוצה בחודשים האחרונים, חזרנו לבייסיק: ענייני ביטחון, פיגועים ופלסטינים.
לרגע נדמה היה שהכלכלה במרכז העניינים ושיש לנו מזרח תיכון חדש. הקמפיינים של הבנקים ושל חברות הצבע לקראת פסח, חברות הבנייה שמוכרות ללא הכרה, סלבים לרגע שמפרסמים את שופרסל - כולם סימלו שחזרנו לשגרה. חברות שנמנעו מאירועים תקשורתיים בתקופת הקורונה חזרו לחגוג, והשבוע ספרתי לפחות חמש הזמנות לאירועים. דומה היה שהחג ישבור את שיאי הקניות בזכות ביטול הסגרים והחיים לצד הקורונה, אלא שהכל נשכח, ויש לקוות שבאופן זמני.
האירועים הביטחוניים תפסו את שר האוצר ליברמן בביקורו הראשון בחו"ל מאז תחילת כהונתו. בפועל הוא לא הפסיד כלום, שכן ענייני התקציב ויוקר המחיה נדחקו לקרן זווית. אתגר "החיים עצמם" שב ותופס את מרכז סדר היום עד להודעה חדשה. יש לקוות שזה לא יארך זמן רב, ושלפיד יחזור בהקדם להתראות עם שרי החוץ של המפרציות, ארה"ב ואולי טורקיה.
ויוקר המחיה? הבנזין זינק אמש בחצות ב־39 אגורות ומחירו הגיע ל־7.44 שקלים לליטר. בניגוד לפעמים קודמות, האם מישהו הרגיש? מישהו צייץ? שקט.
2. השנה שלא תחזור
אתמול כאמור נסגרה עונת הדוחות הכספיים ל־2021 כאשר אחרונות החברות הבורסאיות פרסמו את תוצאותיהן, ומה נגיד? כל תוצאה טובה מהאחרת. אני מעז להמר שמבחינת הרווחיות מדובר במופע חד־פעמי. תזכרו היטב את 2021 - שנה שלא תחזור על עצמה לפחות עד סוף העשור.
את הרווחיות יוצאת הדופן קשה לנתק משנת 2020. שנת הקורונה, שהוגדרה כמשבר המתרחש אחת למאה שנים, החלה בפאניקה של ממש. היה חשש ממשי למיתון (בצריכה הפרטית ובנדל"ן) ואפילו חשש לגורל המערכת הפיננסית (כן, עד כדי כך). היום, תחזיות על ירידה במחירי הנדל"ן והסתערות על הכספומטים נשמעות אבסורדיות, אבל אם נחזור למרץ 2020, זה בדיוק היה המצב.
הבנקים הונחו לחזק את כריות הביטחון הפיננסיות ולבצע הפרשות במיליארדי שקלים לחובות שנחשבו לאבודים. בעלי מרכזי הקניות השוממים נאלצו לבקש סיוע ממשלתי, התיירות עמדה על סף פשיטת רגל, והבורסה לני"ע קרטעה. הגופים העסקיים הבודדים שהמשיכו לשגשג היו יצרני המזון, הרשתות הקמעונאיות וחברות הפארם. הציבור נהר בהמוניו לסופרים ומילא את עגלות הקניות, אם היה צריך ואם לא.
ואז, כשנדמה היה שזהו קץ הכלכלה, הגיעה התפנית ב־2021, ובמיוחד במחצית השנייה שלה. את כל הטוב הזה ראינו בדוחות הכספיים. בכל הענפים, למעט חברות תעופה ותיירות (כמו אל־על, ישראייר וחלק מרשתות בתי המלון) שעדיין מקרטעות, חלה התאוששות נפלאה עם רווחיות יוצאת דופן.
נהוג לציין ובצדק את קטר ההייטק הגורר את הכלכלה, אבל מאחוריו נרתמו קרונות משובחים. ענף הפיננסים בלט לטובה: הבנקים סגרו את 2021 ברווחי שיא של 18.3 מיליארד שקל, זינוק של 126% בהשוואה ל־2020.
גם חברות הביטוח סיימו שנה חלומית - הפניקס סיימה עם רווחי עתק חריגים בכל קנה מידה - 2.32 מיליארד שקל, ומגדל התאוששה עם רווח של 1.73 מיליארד שקל. אין ספק שהססמה "מה שבטוח ביטוח" הייתה נכונה מתמיד ב־2021. העליות בבורסה העניקו לענף הביטוח רוח גבית בעוצמה של סערת טורנדו.
בבורסה נרשם שיא הנפקות של 107 חברות. המשקיעים הזרים הגיעו בהמוניהם והזרימו לשוק המניות שיא של 13 מיליארד שקל נטו. גל ההנפקות היטיב עם בתי ההשקעות וחברות האשראי החוץ־בנקאיות.
וזה עדיין לא הכל. ענף האנרגיה, שאחד מסמליו הבולטים הוא קבוצת דלק של יצחק תשובה, עבר מסף פשיטת רגל מפוארת ונחיתת אונס להמראה עם בום על־קולי. העלאת מחירי האנרגיה והחזרה בתשובה לאנרגיה המסורתית עשו רק טוב לתשובה, שזכה לכינוי עוף החול. החברה שבניהול עידן וולס עברה מהפך - מהפסד של 1.8 מיליארד שקל לרווחי שיא של 1.4 מיליארד, בין השאר בזכות שערוך נכסי איתקה.
ואסור לשכוח את ספקי התשתיות, ובראשם חברת הספנות הישראלית צים. הזינוק במחירי התובלה הימית הובילו אותה ב־2021 לרווח מדהים של 4.65 מיליארד דולר, הגבוה ביותר שלה אי־פעם, וספק אם חברה ישראלית תגיע אליו שוב. החגיגה ברשתות הקמעונאיות נמשכה גם ב־2021. עם ישראל צועד על קיבתו והוא המשיך לצרוך. שופרסל, רמי לוי, יוחננוף, טיב טעם וכל האחרות חגגו, ובעקבותיהן גם יצרני מזון כמו שטראוס ויבואנים כמו דיפלומט הציבורית, שסטוביץ ויוניליוור.
הבום, שמהדהד עד לרגעים אלה, הורגש גם בענף הנדל"ן המסחרי והנדל"ן למגורים. חברות מרכזי הקניות, ובראשן עזריאלי, ביג (עם רווחי שיא של כמיליארד שקל) ומליסרון, סגרו שנה ברווחים מטורפים. הקורונה מבחינתן הפכה לשמועה. חברות נדל"ן מניב כמו אמות, אלוני חץ וגב ים השכירו משרדים ב־200 שקל למ"ר ומעלה. תל אביב, עם פרויקטים כמו מגדלי TOHA 2, הפכה למתחם בנייה אחד גדול. וכמו בבנקים, גם בענף הנדל"ן בוצעו שערוכי נכסים.
אחרי הפסדים ב־2020 בגלל ירידת ערך, 2021 נסגרה עם רווחי שערוך בסכום הנאמד ב־10 מיליארד שקל. דבר כזה לא היה כאן מעולם. גם חברות הבנייה למגורים והתחדשות עירונית, כמו הכשרת היישוב, אזורים, פרשקובסקי, דמרי ואפריקה מגורים, הגדילו את מכירת הדירות באלפים וסגרו שנה חלומית. גם אחרי עליית מחירים של 13% בשנה האחרונה, עדיין לא רואים את הסוף.
יבואני הרכב וחברות הליסינג, שחששו ערב הקורונה ממיתון, נהנו מהמחסור בחלקי חילוף ובמכוניות והעלו מחירים ללא חשש. אחרי שנים של דעיכה, שוק רכבי יד שנייה עבר תחייה מחודשת. גם חברות התקשורת, ובזק בראשן, חוו לראשונה שיפור ברווחיות. ענף התיירות אומנם נותר בשלב זה מאחור, אבל גם זה זמני. די לראות את הצפיפות בנתב"ג ואת מחירי הטיסות לחו"ל לקראת פסח, כדי להבין שגם הענף הזה בדרך הנכונה.
3. הרווח על חשבוננו
במאזני החברות הבורסאיות יש שני צדדים: מצד אחד של המשוואה נמצאים בעלי המניות, ומצד שני הציבור. במרבית המקרים האינטרסים סותרים: בעלי המניות רוצים להרוויח כמה שיותר, ואילו הציבור מעוניין בתחרות ובירידת מחירים.
דוחות 2021 מוכיחים שהתוצאות היו מוטות באופן מובהק לטובת בעלי המניות. רוצים הוכחה? השנה החלו לראשונה חברות בורסאיות בחלוקת דיווידנדים נדיבה. הבנקים העלו הילוך, בזק פינקה בדיווידנד של 240 מיליון שקל, והפניקס חילקה לבעלי מניותיה 621 מיליון שקל.
הבעיה היא שהרווחיות באה בדרך כלל על חשבוננו, ובמרבית המקרים - את החשבון בקופה משלמים הצרכנים. אגב, חלק מהאשם מוטל עליהם עצמם. הם, שגיהצו את כרטיס האשראי כאחוזי אמוק כפיצוי על תענית הקניות בקורונה, צריכים לעשות חשבון נפש. אבל עיקר האחריות הוא של היצרנים והמשווקים, המנצלים את המצוקה רק כי הם יכולים.
כשחוזרים בזמן שלושה חודשים לאחור ומתבוננים בממדי הסערה שעוררה הנהלת אסם כשביקשה להעלות את מחירי הבמבה והפסטה ב־4.5%, אפשר להתגלגל מצחוק. מאז לא רק שמחירי המוצרים לא נעצרו, אלא שהם ממשיכים לעלות בעשרות אחוזים ולא ניתן לבלום את הסכר. ומדובר לא רק בביסלי ובקטשופ אלא גם במחירי הדירות, הבנזין, הביטוח, התקשורת והטיסות.
הבשורה הרעה היא שמיד אחרי פסח צפוי גל נוסף - לא של קורונה אלא של התייקרויות. הישועה לא תבוא מכיוון המגזר העסקי, מכיוון ששם תמיד ימצאו סיבה להעלאת מחירים (עלויות הובלה, מלחמה, שכר עבודה, מחירי הסחורות ומה לא). יבואנית מוצרי הצריכה דיפלומט למשל מזהירה מפגיעה ברווחיותה אם המחירים לא יעלו, וזאת בשעה שהמנכ"ל והבעלים נועם וימן משך בשנה האחרונה שכר בהיקף 25 מיליון שקל.
הבשורה הטובה היא שהרגולטורים ומקבלי ההחלטות הפנימו סוף־סוף שבישראל קיימת בעיה של יוקר מחיה. לכן הם כבר התחילו לטפל במחירי החשמל (ואולי בקרוב בבנזין), במחירי הנדל"ן (מחיר מטרה), בתעריפי התקשורת (הטלפון הנייח) ובתעריפי הביטוח. הבשורה הגדולה היא בתחום מוצרי הצריכה, ובראשם המזון. שר האוצר אביגדור ליברמן מתייצב בחזית המאבק, והוא כבר הפחית מכס על שורת מוצרים, ובראשם מחירי הפירות והירקות. השלב הבא יגיע ביוני, כשהשווקים ייפתחו לתחרות בתקינה מקילה, במיוחד במזון ובתמרוקים.
השבוע השתתפו 600 יבואנים בכנס היערכות לרפורמת היבוא שערכו משרד הכלכלה ואיגוד לשכות המסחר. המשרד יפעיל בשבועות הקרובים קו חם, שירכז עבור היבואנים את המידע הדרוש ליישום הרפורמה כדי למזער סיכונים.
רשת הענק הצרפתית קרפור בדרך לישראל, בתקווה שתביא גם בשורת מחירים, ואולי בעקבותיה מתחרים נוספים. כך שקשה להאמין שלאור כל אלה שנת רווחיות מטורפת כמו 2021 תחזור על עצמה. חוץ מהתגברות התחרות החברות יפעלו גם בסביבת ריבית עולה, אינפלציה שמרימה ראש וירידה בכוח הקנייה, וזה יכביד.
הבורסה, ואיתה שוק ההון כולו, יורידו השנה הילוך. הגידול בעלות סל הקנייה יביא לריסון הביקוש, לירידה בצמיחה ולירידת מחירים. המטוטלת תוסט ב־2022 לטובת הציבור על חשבון בעלי המניות.
4. דוח הנגיד
בשעת כתיבת שורות אלה שהה נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון בלונדון, שם השתתף בוועידה הכלכלית מטעם קבוצת הג'רוזלם פוסט. קודם ליציאתו ערך אירוע תקשורתי לרגל פרסום הדוח השנתי של בנק ישראל. ניצלתי את האירוע לשיחה איתו על נושאים המופיעים בדוח הבנק המרכזי, ובראשם התובנות לגבי מחירי הדיור ויוקר המחיה, וגם על נושאים הנוגעים למערכת הבנקאית. ההנחה המרכזית והכמעט טריוויאלית של כלכלני מחלקת המחקר היא שכל עוד ההיצע והתחלות הבנייה לא יגדלו, מחירי הדירות לא יירדו.
"שיווקי הקרקעות הגיעו השנה לרמת שיא של 86 אלף יחידות דיור, לאחר מספר שנים של היקף לא מספק. הם מהווים צוואר בקבוק בתהליך התכנון והבנייה. יש לפעול כדי להאיץ את קצב השיווק. כתוצאה מקשיחות ההיצע, המחירים מגיבים ראשונים", נכתב בדוח. "עליית המחירים נבעה מגידול הביקוש של קוני דירה ראשונה, על רקע ביטול תוכנית מחיר למשתכן, ושל משקיעים בעקבות שינויים במס הרכישה. ציפיות לעליית מחירים תמכו גם הן בביקוש. ההייטקיסטים הביאו לעליית מחירים בעיקר באזור תל אביב".
הסבר נוסף לעליות המחירים: "מחירי התשומות עלו וייקרו את עלות הבנייה. התשואות הריאליות הנמוכות בשוק ההון תמכו בביקוש". ולמרות כל אלה, כולל הדוח הודעה מרגיעה: "עליית מחירי הדירות מאז פרץ משבר הקורונה אינה חריגה בהשוואה למדינות מערביות".
שאלתי את הנגיד היכן האחריות של בנק ישראל למצב. "הריבית הגבוהה השפיעה על המחירים בשוליים, והיא מסבירה אחוזים בודדים מהעליות", אומר פרופ' ירון. "עליית המחירים יותר נמוכה מהממוצע בארה"ב, שם נרשמו עליות של 23%, וממדינות אירופה. ועדיין זה לא פוטר אותנו מטיפול בבעיה, שכן מחירי הדיור, כמו נושאי צרכנות, קשורים ליוקר המחיה. הרמה ההתחלתית של מחירי הדיור הייתה כשלעצמה גבוהה במהלך העשור האחרון. אתה שואל אותי על המגמה בשנה הקרובה, ואני חושב שככל שהיצע הדיור והתחלות הבנייה ימשיכו לעלות, קיימת סבירות שנראה התמתנות של המחירים. אני לא אכנס לרזולוציה של האם מדובר גם על אפשרות של ירידות מחירים. הדירות מהוות משקולת כבדה ביוקר המחיה, וחשוב שתהיה הגדלה של ההיצע. חשוב שהציבור יידע שיש גידול בהתחלות הבנייה, וברגע שיידעו שזאת המגמה, תהיה לכך השפעה גם על הציפיות".
ומה דעתך על מבצעים כמו מחיר מטרה או מחיר למשתכן?
"כל המבצעים הללו הם יותר ויסות מלאי דירות הקיים מאשר הגדלת המלאי. הגדלת המלאי דורשת שינוי שלא קל לעשות, כי הוא כרוך בין השאר בתהליכי העבודה של הוועדות המחוזיות, התוכניות להתחדשות עירונית, מבנה הארנונה ברשויות ועוד. צריך ללמוד לדעת לשנות את תהליכי העבודה של הוועדות ולהפחית משמעותית את החסמים".
האם אתה חושש מיציבות המערכת הבנקאית?
"המערכת הבנקאית יציבה. אנחנו מנטרים את פעילות הבנקים. אנחנו עושים תרחישים שונים לגבי המשכנתאות שהציבור מקבל ורואים יציבות. אבל התערבנו בפן המימון של יזמי הנדל"ן, כי ראינו תרבות חיתום שהתחילה עם מינוף מאוד גבוה של קבלנים. נאלצנו להטיל מגבלות הוניות והנחיות ספציפיות נוספות. כל זה עדיין זה לא מתגלגל לפן יציבות המערכת. רפורמת המשכנתאות אמורה להגדיל את שיקוף הסיכון. אף שהסרנו את מגבלת ריבית הפריים בקבלת משכנתאות, הציבור הגדיל את חשיפתו למסלול זה ב־10% בלבד, ועדיין רחוק מהתקרה. המערכת הבנקאית איתנה, והיא שירתה אותנו בכל המשברים. קשה להמעיט בחשיבות היציבות. לפעמים יש לי תחושה שזה נלקח כמובן מאליו. לצד קידום הפן התחרותי, אסור לשכוח לשים זרקור גם על שיקולי היציבות".
אני משוחח עם בנקאים שמלינים על הגבלות השכר והעובדה שמאבדים מנהלים לטובת ההייטק. האם לא הגיע הזמן לשנות את מגבלת שכר הבכירים?
"הבנקאים משוחחים גם איתי, ובהחלט ראוי לבחון אם מגבלת השכר יצרה תמריץ שלילי למערכת, ואיך המגבלה מתיישבת עם השינויים בשוק העבודה בכלל ושוק ההייטק בפרט. אני חייב לומר שבשפיץ של הפירמידה, כל מנהלי הבנקים ראויים. אשאר בשלב זה בקביעה שהנושא ראוי לבחינה".
האינפלציה מתעוררת, וב־11 באפריל הוועדה המוניטרית תקבל החלטה לגבי גובה הריבית. המשנה שלך אנדרו אביר הודה בשבוע שעבר שתהליך הצמצום המוניטרי היה מהיר יותר מכפי שהובא בחשבון. האם הריבית תעלה?
"האינפלציה ב־2021 הייתה 2.8%, וב־2022 היא עומדת על 3.5% במונחים שנתיים. האינפלציה אצלנו נמוכה משמעותית בהשוואה בינלאומית. האירועים האחרונים והפגיעה בשרשראות האספקה הביאו לעליית מחירים, ומדובר באינפלציה מיובאת. אבל יש זליגה גם למחירים המקומיים. תהליך העלאת ריבית מורכב מיותר ממשתנה אחד. קו המדיניות הוא של צמצום מוניטרי. מאז החלטת הריבית האחרונה חלו שינויים מהותיים, וחלקם פועלים בכיוונים מנוגדים. לא אכנס לרזולוציה של ההחלטה, כי אנחנו בעיצומם של הדיונים. נביא בחשבון את השינויים שמשפיעים: הכלכלה יותר חזקה ממה שחשבנו לפני רבעון, גם תקבולי המסים גבוהים למרות שחלקם לא פרמננטיים. התיסוף היחסי של השקל ממתן את האינפלציה. אבל הפרמטר המרכזי עבורנו הוא חוזקה של הכלכלה. הריבית סייעה לאורך השנים להתאוששות, ועכשיו הכלכלה הגיעה למצב הרבה יותר חזק".
מה עמדתך בנושא יוקר המחיה ותוספות השכר?
"יוקר המחיה זה לא האינפלציה אלא בעיקר רמת המחירים. שם, לאורך השנים, ישראל היא מדינה יקרה. זאת לא תופעה חדשה. אנחנו גם גבוהים באי־השוויון, וזה מעצים את הקושי ביוקר המחיה. שוחחנו על תחום הדיור, שהוא נושא חם. את יוקר המחיה ניתן לפתור דרך טיפול בבעיות הריכוזיות וחסמי יבוא. צריך לתת לצעדים שכבר נעשו לחלחל. חברות בינלאומיות אמורות להגיע לפה. בנושא תוספות השכר, צריך לזכור שלישראל יש היסטוריה בנושא. יש דינמיקה בתחום ובעיה של מנגנון התאמה קשיח. העלאות השכר צריכות להתבצע במו"מ בין העובדים למעסיקים בהתאם לתנאי השוק. לגבי האוכלוסיות המוחלשות, אני חושב שהתוכנית לעיבוי מענקי העבודה בהחלט ראויה".