דווקא בימים טעונים אלה, חשוב לשים לב למי שדואגת לפופולריות שלה ברשתות החברתיות. נטלי דדון פרסמה סטורי שבו היא כותבת שביטלה כבר שלוש מוניות, כי השם של הנהג היה ערבי. היא תמתין לנהג יהודי. אחרי שסיימה בהצלחה את מסע איסוף הלייקים על חשבון סבלו של העם האוקראיני, הנה היא בפתחו של סבב יח"צ נוסף, הפעם עם ארומה גזענית, על רקע גל הפיגועים, המתיחות הביטחונית ובחודש הרמדאן. בלי שנשים לב, דדון הופכת עצמה לאיתמר בן גביר של עולם הסלבס.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
דדון מבהירה שאין לה שום בעיה עם ערבים. הבעיה היא הפחד שהיא חשה. במובן זה, היא מתכתבת עם אמירות מעניינות של אייל ברקוביץ' בראיון במהדורת סוף השבוע של ערוץ 12.
ברקו הוא התרמית הכי אותנטית בטלוויזיה. השבוע חגג 50, וביקש שהראיון איתו ישודר ביום ההולדת שלו. גבר בגיל העמידה בדרישה מפונקת וילדותית, שלא הייתה נענית לשום אדם ביקום, אלא לטאלנט של קשת.
בראיון הוא חוזר שוב על דבריו, שחברי הכנסת הערבים הם מחבלים. לא כולם, אלא רק שלושה או ארבעה, ושקפטן נבחרת ישראל לא יכול להיות ערבי, ושאסר על בתו להתחתן עם ערבי. והוא מדגיש, זו לא גזענות. ברור. מה הקשר לגזענות? במקרה יצא שכל הפסולים מבחינתו הם מאותו מוצא.
לברקוביץ' הכי חשובה המשפחה. הוא מבהיר: המשפחה אצלי תמיד במקום הראשון. והנה הפירוט - לטלי הוא היה נשוי 21 שנה. עכשיו הוא מגדל את ילדיו עם שרון, ובאמצע היה "איזה סיפור עם שני", שממנה יש לו ילד בן 8, שאיתו הוא "בתקשורת פייסטיים", כהגדרתו. צודק, הכי נוח לגדל ילד מתוך מסך. לפי החישוב שלי, זה כבר שלוש משפחות, שכולן מצטופפות שם בצמרת, ותופסות יחד את המקום הראשון.
הוא מדגיש שכל היום הוא דואג אך ורק לילדים. ולעצמו. אבל יותר לילדים. לפי מאיר אריאל, "אדם צועק את שחסר לו, לא חסר לו - לא צועק". ברקו צועק משפחה. צועק ומיד מזיל דמעה שקופה שאיש לא ראה. מטפחות נשלפות על ידי מפיקה שמגיעה עם ארגז טישו שהוכן מראש. אפשר לנשום לרווחה. יש פרומו.
אצל ברקו, כביכול, אין פילטרים. הכל על השולחן. ספונטני. הוא ידוע כמי שלא מתכונן ולא חושב על שאלות לפני שהוא מראיין. סביר שהוא גם לא חשב על תשובות לפני שהתראיין. הוא סותר את עצמו, שולף תשובה וחוזר בו, ובעיקר מודה שאין בו תוכן אמיתי. הכל תדמית. באזז.
למשל, הוא אומר שהוא דווקא כן מתכונן, ואף יותר מכולם: מהבוקר ועד שש בערב, ומשמונה בלילה עד שהוא הולך לישון, הוא רק חושב על שאלות. מדהים לגלות שמה שנראה כשליפות מטופשות וחסרות טעם מן המותן, אינו אלא מלאכת מחשבת של שאלות ששקד עליהן ימים שלמים. אבל תדמית ה"זרקן" דבקה בו, והוא משתמש בה.
האיש שהכל נראה אצלו הכי אמיתי, מתגלה כזיוף. והכי חשוב, הוא לעולם לא מתנצל. כנראה שלתפיסתו, התנצלות אינה גברית. וברקו הוא גבר־גבר. "אני נתפס פה גדול, כריזמטי וחזק, אבל רק בטלוויזיה. בחיים אני שונה. מנקה, מבשל, קונה בסופר ודואג לילדים. בדיוק הפוך ממה שרואים על המסך ב־360 מעלות", לדבריו. הוא כמובן התכוון ל־180 מעלות, אבל זו טעות רק לכאורה. כי ברקו הוא בדיוק אותו ברקו, ומדהים שהצביעות שהוא חשף, שלפיה אין בדל של אמת בתדמיתו, התקבלה בשוויון נפש אצל דנה ויס, שמשחקת כאן בתפקיד כפול: גם המראיינת ה"קשוחה" וגם מחליפתו הקבועה.
ברקוביץ' הוא גזען שאינו מודע לגזענותו. שחצן, גאה, שמנפנף בזה שרצה לפגוש את ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ובתוך יום הזמינו אותו לבלפור. הוא משוכנע שגם ראש הממשלה נפתלי בנט היה מזמין אותו. הוא סיפור הצלחה ישראלי בינלאומי, אבל עדיין מתקרבן על כך שאף אחד לא פרגן לו לאורך הקריירה. "אמרו עליי: קטן, לא פיזי, אף פעם לא נתנו לי להיות בהרכב הפותח", אומר מי שנחשב לכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים. ועכשיו הוא רק רוצה להיות מאמן הנבחרת.
גבר בן 50 שיכול היה להשתתף בסדרה על עולמם הסודי של בני ה־5, רק רוצה ראיון ביום הולדת, ולהיות מאמן הנבחרת ורק רוצה שיפרגנו לו. רק את זה ואת זה ואת זה ואז זה.