סליחה, הנושא. זאת בדיוק הדוקטרינה של נביא הימין בנימין נתניהו. לכרות בריתות (חשובות ומבורכות כשלעצמן) עם מדינות ערביות באזור, במנותק מהעניין הפלסטיני, להחליש את מעמדם הבינלאומי של הפלסטינים ולדחוק את דרישותיהם לתחתית סדר היום העולמי, עד ש... ובכן, עד ש... יתייבשו וייפלו מהעץ. או משהו כזה.
אבל הם לא הולכים לשום מקום, וכך גם הבעיה. כן, בעיה גדולה. מיליוני פלסטינים שחיים בקרבנו, שנוטרים לנו על כך שאנו יושבים באדמות שהיו פעם (גם) שלהם, שחיים ביהודה ושומרון במעמד נחות בעליל משכניהם המתנחלים, שעובדים בעבודות דחק בתוך הערים המטופחות שלנו ושאין להם שום אופק נראה לעין של הכרה בזכויותיהם הלאומיות.
קל להדחיק את האנומליה הזאת כל עוד יש שקט. אבל ברגע שבו מתבצע פיגוע רצחני (שאי אפשר להצדיק אותו, משום סיבה), אנחנו מתאכזבים בכל פעם מחדש לגלות שהפלסטינים בשטחים לא ממש מגנים אותו. ואולי אפילו שמחים. כל זה לא פוטר אותם מביקורת על תרבות שמקדשת מוות ורצחנות. אבל היי, עם יד על הלב, גם אנחנו במקומם לא היינו סובלים אותנו.
והשאלה היא מה עושים. כי זה בדיוק העניין, צריך להחליט. מרבית תוכניות השלום של השמאל הישראלי נראות היום כמעט מגוחכות ותלושות מהמציאות. אבל אחרי שצחקנו ונהנינו להסתלבט על שמאלנים הזויים, מה התוכנית? ואולי התוכנית היא בכלל לא לתכנן. להכיר בכך שהמצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו, כולל הכלה של פיגועי טרור במינונים מסוימים, יציאה לפעולות צבאיות כשהמינונים נהיים מוגזמים, וחוזר חלילה. גם זה סוג של אסטרטגיה. אבל אני לא מכיר אף פוליטיקאי שיהיה אמיץ דיו כדי להודות בה.
המצלמות המושמצות של ערוצי הטלוויזיה תיעדו לוחמים שנראים כמו אנשים צעירים רגילים לגמרי. חלקם נראו לחוצים מאוד, והתחושה הכללית הייתה של כאוס הרבה יותר מאשר מבצע נחוש ובטוח בעצמו של יחידת עילית.
המטרה הסופית היא ליצור כאוס כללי, שלתוכו ייכנסו השטנים האלה וישתלטו על כולנו. אני לא מתכוון אפילו להתייחס להבלים האלה. אבל עצם העובדה שאני מכיר עשרות תומכים נלהבים שלהם מעידה על אובדן האמון שמתחיל לחלחל כאן, כמעט בכל דבר. כולל בהיגיון הבריא.
התרעות פיקוד העורף