1

לאורך כל השנה אני מתאר פה את הבעיות של הכלכלה הישראלית מנקודת מבטי, ויש כאלה לא מעט. פעם בשנה אפשר לחרוג מה"המנהג" ולהתרומם מעל לכל הבעיות, הכשלים, הנושאים שחייבים וצריכים לשפר  -  ולהגיד את הברור מאליו, דווקא ערב חג החירות: לישראל יש עוצמה כלכלית אדירה ובמידה מסוימת גם חירות כלכלית מרשימה יחסית לגילה.

העוצמה הזו מפתיעה מאוד לאור משברים גלובליים, הן פיננסיים והן בריאותיים, שישראל מתאוששת מהם מהר מאוד לאורך שני העשורים האחרונים. אני יודע שזה לא באופנה להיות חיוביים, הרי לקטר עד כמה רע ומר גורלנו ועוד נבואות אפוקליפטיות זה אופנתי מאוד  -  אבל הנתונים, המספרים והעובדות מדברים בעד עצמם: כלכלת ישראל חזקה מתמיד  -  ובחרתי כמה נתונים כדי להמחיש זאת.

2

ישראל מפוצצת בכסף: חודש מארס הוא החודש השלישי ברציפות בו נמדד עודף תקציבי, הגירעון כאחוז מהתוצר עומד על כ־1.4% בלבד, בניגוד לכל התחזיות השחורות  -  וזה השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2008. ובכן, שאף פוליטיקאי לא ייקח על זה קרדיט - לא מהממשלה הקודמת ולא מהממשלה נוכחית.

הקרדיט מגיע בעיקר לסקטור הפרטי החזק של ישראל שאחרי משבר הקורונה העיף את המשק הישראלי קדימה והוביל לעלייה חסרת תקדים ובלתי צפויה בהכנסות המדינה, בעיקר הכנסות המדינה ממסים. אלו קפצו ברבעון הראשון של שנת 2022 לכ־119 מיליארד שקל גידול נומינלי של כ־30% לעומת התקופה המקבילה אשתקד (בשיעורי מס אחידים ובשיעורים ריאליים מדובר בגידול של כ־20%).

כאמור, מגמת העלייה של הכנסות המדינה ממסים נקטעה בחודש מרץ 2020 עם פרוץ משבר הקורונה, אך חודשה כבר בסוף שנת 2020 ומאז הגבייה גדלה בקצב שנתי של 18%. שימו לב: העלייה בהכנסות ממסים ישירים הושפעה מגבייה גבוהה במס הכנסה מחברות ומעלייה בהכנסות ממיסוי מקרקעין הודות לפריחה בשוק הנדל"ן שהוביל במקביל לגידול בהכנסות ממס שבח (מס רווח הון בשוק הנדל"ן).

אני זוכר היטב את כל הנבואות השחורות על ירידה איטית בגירעון שנוצר בגלל משבר הקורונה וירידה איטית באבטלה בעקבות המשבר, אבל המשק הישראלי והסקטור הפרטי הישראלי חזקים הרבה יותר מכל התחזיות של הכלכלנים, אלו שיושבים במשרד האוצר ובבנק ישראל ועובדים על גיליונות אקסל. התאוששות המרשימה, כאמור, היא לא בזכות פוליטיקאי כזה או אחר, אלא למרות הבירוקרטיה והרגולציה המכבידים בישראל.

הבעיה היא אחרת, אזרחי ישראל לא ממש נהנים מעודפי גביית המסים, זולת הורדת מס הבלו על הדלק לשלושה חודשים בלבד. הגיע הזמן להחזיר לאזרחים את עודפי הגבייה, במיוחד לאזרחים שנושאים בעיקר נטל המס ממעמד הביניים כי הרי 50% מאוכלוסיית השכירים בישראל בכלל לא מגיעים לסף המס. והחזרת הכסף צריכה להיעשות באמצעות הורדת מס הכנסה  -  אגב, הזדמנות לראש הממשלה לממש את הבטחתו בעניין תוכנית סינגפור.

הבורסה בת''א (צילום: אדם שולדמן, פלאש 90)הבורסה בת''א (צילום: אדם שולדמן, פלאש 90)

3

המנוע הכי גדול של המשק הוא ללא ספק סקטור ההייטק: בעשור האחרון גדל משמעותית מספר החברות הרב לאומיות בישראל  -  מ־2014 נפתחו בישראל מעל 200 מרכזי מו"פ של חברות זרות שלא פעלו כאן בעבר, כך כל פי דוח רשות החדשנות. המספר הגדול של חברות רב־לאומיות שנכנסו לישראל בעשור האחרון לצד פריחתם של חברות הצמיחה הישראליים, הקפיצה את השכר בתחום ואת פיזור העושר לעשרות ולמאות אלפי עובדים.

נכון הוא שהתחרות על כח אדם גרמה גם לירידה במספר הסטארטאפים בישראל, אך אלו בבחינת צרות של עשירים. וה"צרות" הללו כוללת ממחסור כרוני בעובדי הייטק, ובפרט בעובדי פיתוח. מספר גדול של חברות הזנק מגדיל את התחרות על העובדים האלה, מעלה את שכרם  -  ומתורגם בסופו של דבר גם לעלייה בהכנסות ממסים מעובדים אלה, שנמצאים בעשירונים 8־10  -  המקור העיקרי של גביית מס הכנסה משכירים.

ישראל נהנתה בשנת 2021 משטף השקעות בסקטור ההייטק שהגיע לשיא של 26.6 מיליארד דולר, גבוה משמעותית מהשנה הקודמת. באופן די אבסורדי, למרות הכסף הענק, מספר הסטארטאפים שמוקדם מדי שנה בישראל ירד כאמור משיא של 1074 בשנת 2016 ל־588. מחקר של רשות החדשנות הצביע על כך שהירידה משלבת שתי מגמות: התבגרות האקוסיסטם המלווה בתחרות עזה על מקורות, ובעיקר על הון אנושי, ומגמה עולמית של שינוי בסקטורים ה"חמים".

בקיצור: כסף ענק שוטף את התחום בישראל, התחרות על כח אדם היא אדירה, התחרות, א־ב בכלכלה, מקפיצה את השכר, הקפצת השכר מגדילה את ההכנסות ממיסים ואלו מקטינות במהירות את הגירעון.

אסדת הגז ''לוויתן'' (צילום: מרק ישראל סלם)אסדת הגז ''לוויתן'' (צילום: מרק ישראל סלם)

4

המנוע השני של המשק הישראלי הוא הגז הטבעי, שהביא את ישראל למצב של עצמאות אנרגטית, על רקע משבר האנרגיה מסביב לעולם. זו עצמאות שהרבה לא מפנימים אותה ויש חלק שאף מזלזל בה. בשעה שחלק ממדינות המערב משוועות לגז טבעי, לישראל יש שפע ממנו. תגליות הגז הטבעי במים הכלכליים של ישראל - "לוויתן", "תמר, "כריש" ו"תנין" נאמדות בהיקף מצרפי של כ־1,000 BCM.

זוהי כמות משמעותית שמאפשרת במקביל צריכת גז לאורך שנים ארוכות במשק המקומי (השימוש המקומי השנתי בשנת 2020 הסתכם בכ־12 BCM) וכן יצוא גז בהיקפים גדולים בעיקר ללקוחות במדינות שכנות, שלפי התחזיות צפויות להימצא במחסור של גז טבעי בעשורים הקרובים.

כל זה מיתרגם ועוד יתורגם לכסף ענק: מס ששינסקי התחיל לזרום לקופת המדינה, אמנם בקטן, אבל זו רק ההתחלה, כי ההערכות מדברות על מאות מיליארדים. רשות המסים מעריכה שעד שנת 2062 ייכנסו כ־200 מיליארד שקל ממס ששינסקי, לא כולל תשלומים אחרים כמו תמלוגים ומסי חברות. כמובן שתחזיות הן בסך הכל תחזיות והן כפופות למחירי הגז ולחוזים שבדרך למאגר "לווייתן".

אלא שהמשק נהנה פעמיים: פעם אחת מתשלומי מסים והיטלים ופעם שנייה ממחירי גז נמוכים מאוד במיוחד על רקע האמרת מחירי הגז השנה בעולם. המשמעות לאזרחים: מחירי החשמל היו כפולים ואף יותר אם לא הייתה לנו עצמאות אנרגטית והיינו צריכים לקנות גז במחירים כפולים ומשולשים לפחות מהרמה שבה רוכשות חברת החשמל וחברות הכוח הפרטיות את הגז הטבעי.

5

למרות הדיון הציבורי הער סביב תקציב הביטחון, הפנסיות במערכת הביטחון וחוסר היעילות בצבא, צריך לזכור שלושה דברים חשובים: הראשון, תקציב הביטחון הוא כבר לא הגבוה ביותר בתקציב המדינה, אלא תקציב החינוך והמשמעות של תקציב חינוך לא יעיל, בשלב הזה, הרבה יותר קריטית לחברה הישראלית, ולמרות זאת הדיון ביעילות של תקציב החינוך כמעט ולא קיים;

השני, אמנם, הוצאות הביטחון של ישראל עומדת על כ־5%־6% מהתוצר (היה 9% לפני כ־20 שנה), גבוה משמעותית מהממוצע ב־OECD אלא שחלקה היחסי של ההוצאה הביטחונית ירד עם השנים בצורה די דרמטית למרות הגידול בתקציב הביטחון;

הדבר השלישי, הנגזר מהראשון והשני, שה"משקולת" של תקציב ביטחון גבוה, הנגזר מהצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל, הולכת ויורדת במונחי תוצר ולכן גם ההשפעה היחסית שלה על הכלכלה הישראלית הולכת ויורדת. כמובן שזה משפיע וימשיך להשפיע, אבל למרות הצרכים הביטחוניים המתבקשים של ישראל, היא עדיין מצליחה להפגין חוזקה וחירות כלכלית.

6

ישראל נמצאת תמיד בצמרת חמש המדינות המשכילות ביותר מבין מדינות ה־OECD עד כדי כך שיש לא מעט מחקרים המצביעים על תפיסה לפיה העלייה ברמת ההשכלה הובילה במדינות רבות, בהן ישראל, למצב של השכלה עודפת - כלומר, למצב שבו רמת ההשכלה של הפרט עולה על הכישורים הנדרשים במסגרת עבודתו.

לפי פורום קהלת ממחקר משנת 2017 יש לתופעה הזו נזקים: בזבוז זמן וכסף על לימודים אקדמיים על ידי צעירים, אשר "לכודים" במנגנון איתות המחייב אותם בתעודה אקדמית על מנת להשיג משרות בשוק העבודה ובזבוז כספי מיסים על תמיכה במערכת ציבורית אשר לחלקים גדולים ממנה אין השפעות חיצוניות והם אינם תורמים לצמיחה או מובילים לשיפור בשוויון הזדמנויות.

באופן לא מפתיע חלק הארי של ההשכלה העודפת מתרכז במדעי הרוח והחברה. ככלל, למרות שיפור מסוים בשנים האחרונות, ישראל מאופיינת בשיעור גבוה של בוגרי מדעי החברה והמשפטים, ואינה מאופיינת בשיעור גבוה של בוגרי מדעי המחשב, על אף שתעשיית ההיי־טק משגשגת ומשוועת לכוח אדם.

הנתונים האלה ממחישים מה שכל אחד מאיתנו מרגיש, שומע וקורא: ישראל היא מדינת משפט. המשפטיזציה שולטת בה והיא משולבת בבירוקרטיה, תופעות שגורמות לעיתים לשיתוק, לעיכובים ולמריחות, במיוחד בתחום הכלכלי. נכון, בשנים האחרונות כאמור יש עלייה יפה בשיעור המתחילים ללמוד רפואה וכן עלייה בשיעור המתחילים ללמוד מדעי המחשב.

אני מסכים בהחלט לדבריו של שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל האוצר שאמר לפני כמה שנים: "המדינה חייבת לתת את מרב המשאבים הלאומיים לאשכולות מדעי הטבע, ההנדסה, מדעי החיים והרפואה, כי הם תורמים לשיפור החיים, להארכת החיים, לשיפורים הטכנולוגיים במדעי המחשב, בסלולר ועוד.

"לעומת זאת, מדעי החברה והרוח, ובעיקר המחלקות של מדע המדינה, סוציולוגיה והיסטוריה, לא תרמו מאומה ב־50 השנים האחרונות לאנושות בכלל ולישראל בפרט. הן הפכו למחלקות פוליטיות דלות מחשבה, מונוליטיות, לא מתקיים בהן ויכוח אקדמי אמיתי... ולכן הן דועכות ולא באים אליהן סטודנטים. לכן הכסף הציבורי הגדול לא צריך לעבור אליהן. מי שרוצה ללמד מדעי רוח מוטים לכיוון אחד - שיתכבד להקים מכון פרטי וילמד את זה שם".

ילדים בכיתה (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)ילדים בכיתה (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)

7

למרות התיאורים הקודרים בתקשורת הכלכלית הפופוליסטית שמייצרים רושם שגופים אפלים עושקים את הפנסיה של הציבור - מצבו של הציבור לא רע בעשור האחרון במסלולי החיסכון ארוך הטווח.

ראשית, שוד דמי הניהול הסתיים והתחרות עושה את שלה - ירידה דרמטית לאורך כל הקו בדמי הניהול. שיעורם של אלה הן מתוך הנכסים והן מתוך ההפקדות ירד משמעותית בשלל הערוצים כמו ביטוחי חיים, קופות גמל, קרנות פנסיה וקרנות השתלמות.

וחשוב מכל: ממוצע התשואה הנומינלית של גופי החיסכון הפנסיוני בשנים 2015 עומד על כ־5% ברוטו בשנה (נתוני רשות שוק ההון והביטוח), גבוה יותר ממדד המניות והאג"ח הכללי ובוודאי שיותר מעליית מדד המחירים לצרכן. יש מכשירים, כמו למשל קופות גמל להשקעה, שהניבו קרוב ל־7% שנתית בממוצע, תשואה ריאלית נכבדה.

אז הפנסיה של הציבור צומחת, אף אחד לא שודד אותה, וגם אם יש תקלות נקודתיות כמו מחיקות והסדרי חוב לא מוצדקים למיניהם, הם זניחים מאוד, ממש שברי שברים של אחוזים, והתוצאה־תשואה הסופית מדברת בעד בעצמה.

8

תוחלת החיים בישראל גבוהה ביחס לממוצע ב־OECD ועומדת על כ־81 שנה לגברים ועל כ־85 שנה לנשים. מרכז טאוב ביצע בעבר מחקר מקיף על הסיבות לכך והגיע למסקנה כי היא תוחלת החיים גבוהה בהרבה מהצפוי בהתחשב בתשתית הבריאות שלה, במאפייניה הכלכליים, החברתיים והדמוגרפיים ובמיקומה הגאוגרפי.

הניתוחים שנעשו ע"י מרכז טאוב מרמזים כי הגורם בעל ההשפעה הרבה יותר על תוחלת החיים הגבוהה מהצפוי הוא שירות החובה בצבא שיש לו השפעה חיובית על בריאות הציבור באופן כללי, והשפעה עמוקה על בריאות הציבור בישראל. הסיבה היא ששום מוסד אחר בשום מדינה מפותחת, פרט לצבא, אינו יכול לגרום לצעירים רבים כל כך לבצע אימונים גופניים רבים כל כך.

מסקנת המחקר היא ש"הצבא צריך להיכלל ברשימת המוסדות שבאמצעותם החברה יכולה להגביר את בריאות הציבור. הוא מוצב בעמדה ייחודית שממנה הוא יכול להשפיע על הבריאות, והדבר נכון במיוחד בישראל... אלא אם כן תימצא דרך אחרת לגרום לשיעור גדול מהישראלים לעסוק בפעילות גופנית אינטנסיבית, אפשר לצפות כי כל עוד חובת השירות בישראל תתקיים, וככל שהיא תיאכף באופן כולל יותר על האוכלוסייה, מצב הבריאות העתידי במדינה ישתפר".

במקביל למסקנה הזו אני חושב שאחד מההסברים לתחולת החיים הגבוהה בישראל היא מערכת בריאות חזקה ונגישה, למרות כל התיאורים כאילו המערכת "הורעבה" בעשור האחרון (נהפוך הוא). החוזקה היחסית של המערכת ניכרה לעין במשבר הקורונה עם שיעורי תמותה נמוכים יחסית לרוב המדינות המערביות.

9

ושלא יובן אחרת: יש עוד תחומים שכלכלית ישראל חייבת להשתפר בהם - השכר הנמוך יחסית (למרות עלייה יפה בשנים האחרונות), העובדה שחצי מהשכירים לא מגיעים לסף המס, איים של כלכלה הסתדרותית במשק ושרידים של שלטון מפא"י בכלכלה (כל המועצות החקלאיות למשל), סקטור ציבורי מנופח ולא יעיל, שלטון הפקידים והתמקדות אובססיבית בפרוצדורות של ההליכים ולא במהות ובשורה התחתונה. זו מהות הרגולציה והבירוקרטיה בישראל  -  הסגידה ל"תהליכים סדורים", לאישורים מהיועצים המשפטיים, לעוד דיון ולעוד דיון, שמבקר המדינה יהיה שבע רצון.

בניגוד לדעה הרווחת: איש מחסידי הכלכלה החופשית לא מדבר על הסרת הרגולציה לחלוטין ומתן אפשרות לעסקים "להשתולל" כאוות נפשם וככל העולה על רוחם. אין אפשרות ואין מצב כזה: רגולציה הייתה ותישאר בכל פינה בעולם העסקים והיא אכן הכרחית, אבל העניין הוא בכלל אחר: המידתיות.

ברגע שיש עודף בירוקרטיה ועודף רגולציה, זה מוביל בהרבה מקרים לעודף שחיתות, שמתבטאת הרבה פעמים בפקידים, אנשי ממשל, מאכרים ויועצים שעובדים עם הסקטור הציבורי. הרי במקרים רבים הסרבול הממשלתי והרגולציה הרב־שכבתית בישראל גורמת ליצירת מנגנונים עוקפים שחלקם על הגבול הדק שבין כשר ומסריח במקרה טוב ושחיתות פלילית במקרה הרע.

הכלכלה הישראלית תהיה עוד יותר חזקה אם תרסן את האיים ההסתדרותיים שבה ותרסן את הפקידים שבה. בקיצור, תנו לעשות עסקים ביותר קלות, והקפידו בהחלט על תשלום מסים כחוק - זה רק יעזור לשכבות החלשות.

[email protected]