הסמיכות בין יום השואה והמראות המזוויעים הזורמים מאוקראינה היא משהו שלא ניתן להתעלם ממנו. אף על פי שאי אפשר להשוות - בממדי ההרג, בתכנון המוקדם ובעיקר - באידיאולוגיה העומדת מאחוריו, עדיין מתברר שגם ב־2022 בלב אירופה, מדינה יכולה לטבוח באזרחים ולהפר כל חוק בינלאומי אפשרי. כולל מעשים שנראים כאילו בקעו מתוך היסטוריה רחוקה של אונס, ביזה והרג המוני וחסר הבחנה. והכל בגלל שיוך אתני ולאומי. הרי רק צירוף המילים “קבר אחים" מעורר בקרב כולנו טראומות קדומות. שלא לדבר על התפאורה המוכרת. מזרח אירופה, שלג, שיירות פליטים.
ועוד לא הגענו לסין, שמתמחה בטיהורים אתניים, לרבות רדיפתם של אנשי הפאלון גונג. אם נחזור למאה ה־20, ניזכר בין היתר ברצח העם בביאפרה, ניגריה, שבו נהרגו לפחות 2 מיליון איש. בקמבודיה, גם שם כ־2 מיליון. ברואנדה, שם בני שבט ההוטו טבחו 800 אלף מבני הטוטסי. ועוד ועוד. למה כל אלה כמעט לא מדברים אלינו, בניגוד לנעשה באוקראינה? בגלל ההקשר והקרבה הרגשית. והתובנה הזו צריכה להדהד, גם בהקשר של השואה שלנו.
לפרטים, ניתן לפנות להיפסטרים של קייב. אלה שחווים עתה על בשרם את העובדה שהעולם הוא אכזר. ושתמיד יהיה מישהו שיראה בך אדם שונה ממנו, גם אם אתה חושב שאתה אזרח העולם. באזור שלנו, ספציפית, יש הרבה יותר מגורם אחד שישמח לראות יהודים מתים, וגם לסייע אקטיבית לחזון הזה. התובנה הזו הייתה תמיד ברורה, לנוכח זיכרון השואה. אבל מה שקורה כרגע באוקראינה רק מדגיש אותה. וגם את הצורך להיות מוכן בכל רגע לרע מכל, כי הרע לא הלך לשום מקום.
התרעות פיקוד העורף