משהו: מדינה בלי חקלאות זה לא מדינה, זה מוֹטֶל.

בית בנט העולמי

ישראלים רבים מגרדים את ראשיהם בניסיון להבין מדוע בנט בנה מעון ראש ממשלה אדיר, בשעה שכולם יודעים שבמקרה הטוב הוא יהיה ראש ממשלה לשנה וחצי בלבד. אני חושב שאני יודע למה. הוא רוצה שאחרי תום תקופת ראש ממשלוּתו, יישארו לעד הזיכרונות. הבית ייקרא מעתה “מעון ראש הממשלה הרשמי לשעבר", או: “מעון ראש ממשלת ישראל ברעננה". יוקם שם המכון למורשת בנט, והבית יוכרז בית לשימור עבור ההיסטוריה והדורות הבאים.

אם אדם יקיש בווייז “בית ראש הממשלה לשעבר" הוא יגיע לאתר ושם יעמוד בתור לצד הורים שמביאים את ילדיהם ומראים להם: “אתם רואים, מתוקים, זה בית בנט". יהיו סיורים במתחם עם מדריך, כמו בבית הלבן, ואונסק"ו יכריז על רעננה כעל אתר מורשת עולמי.

עולם ביטחוני חדש


באווירה שאנו חיים בה שמעתי על צעירה שקבעה דייט עם גבר מהטינדר. היא התארגנה לצאת, וקיוותה שהוא יבוא לדייט בפאב עם אקדח בחגורה. מצדה, היא החליטה לקחת בקבוקון גז מדמיע. בכל זאת, מדובר בגבר זר שהיא לא מכירה. היא הכניסה את בקבוקון הגז לתיק, אבל ליתר ביטחון, לפני שהיא סגרה את התיק, היא לחצה עליו כדי לראות אם הוא עובד. מתברר שהוא היה לכיוונה. במשך ערב שלם היא לא הפסיקה לדמוע מול הגבר, שלא הבין מה הוא עשה רע.
סיפור אמיתי, והייתי רוצה לקוות שיבוא יום שבו בנות יוכלו ללכת למפגשים ללא אמצעי ביטחון מכל הצדדים.

חידון ישראל

החידה האינסופית של החברה הישראלית היא:
איך אנשים כל כך חכמים יכולים להיות כל כך טיפשים? איך אנשים כל כך מוסריים יכולים להיות כל כך נבזיים? איך אנשים שבאו מאידיאולוגיה כה פועלית יכולים לבוז כל כך לשכבת עובדי עבודת כפיים ולכנות את מעמד הפועלים בבונים?

איך אנשים שלומדים תורה ויודעים שחז"ל אמרו שמצוות יישוב ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות כולן, יכולים לדרוש מעולים בני יהודים שחיים ולוחמים בארץ ישראל לקיים קודם את כל המצוות כתנאי לגיור? איך לוחמים וכובשים כל כך אמיצים ונחושים יכולים לחלום רק על נסיגות? איך אנשים כל כך שומרי חוק יכולים להצדיק כל כך הרבה עבירות על החוק כשזה נוגע אליהם?

איך אנשים כל כך שוחרי שוויון יכולים להיות כל כך מעמדיים? איך אנשים שכל כך מסתפקים במועט יכולים להיות כל כך תאבי בצע? איך אנשים כל כך צנועים יכולים להיות כל כך רודפי מותרות? איך אנשים כל כך שואפי זכויות אדם יכולים לשאוף כל כך להקים מדינה פלסטינית שבה לא יהיו זכויות אדם? איך אנשים שכל כך מאמינים בפמיניזם יכולים לכבד כל כך את תרבות השכנים, שבה אישה היא שפחה, ואחת מני כמה? איך אנשים שתומכים כל כך בזכויות להט"ב יכולים להגדיר כגזענים ואסלאמופובים אנשים שמסתייגים מהעמים שבהם יש עונש רצח על הומוסקסואליזם?

איך אנשים כל כך רחמנים יכולים להכיל כל כך הרבה מעשי אכזריות? איך אנשים כל כך פלורליסטים יכולים להיות צנזורים כל כך קפדנים? איך אנשים כל כך ציונים יכולים להשיג כל כך הרבה דרכונים זרים?

סלון הדחויים

בגוגל, כשלוחצים על בקשה להתאמה אישית של רקע המסך, יש כמה אפשרויות. בהן: “אוסף אומנים שחורים". יש גם “אוסף אומנים לטיניים" (ולא תאמינו, מצאתי שם ציור יפה של צפרדע מציצה מתוך שלולית).

למען האמת לא ראיתי הבדל מהותי בין הציורים שציירו ציירים שחורים או לטיניים לבין ציורים שציירו ציירים שאינם שחורים ואינם לטיניים, אבל שאלה מיד קפצה לי: למה אין אוסף אומנים לבנים? היי, למה לא אוסף אומנים שמיים? למה לא אוסף אומנים אנטישמיים? מה עושה אנטישמי כשהוא רוצה רקע שצויר על ידי אומן אנטישמי למסך המחשב שלו?

למה אין “אוסף אומנים אנטי־ציוניים"? שזה כמו אנטישמיים, רק נשמע יותר טוב. רגע, למה לא אוסף אומנים יהודים? אה, אני יודע, כי אז הם היו חייבים לחלק את זה ל"אוסף אומנים יהודים אשכנזים", ו"אוסף אומנים יהודים מזרחים".

יש גם סתם “אומנות". עברתי על האוסף הזה. לא משהו. הערה שלא הייתי יכול להעיר כמובן על “אוסף אומנים שחורים" או על “אוסף אומנים לטיניים". אני מבין שכוונת גוגל היא אצילית, וברצונה לקדם מיעוטים שאין להם סיכוי שווה באומנות. אם כן, תגידו לי: למה אין בגוגל “אוסף אומנים לא שמאלנים"?  

המעיל כמשל


התרבות הישראלית נשלטת על ידי תרבות עם מסר פוליטי. המסר הפוליטי השולט הוא הטלת ספק. הטלת הספק היא בצדקת הציונות. אלה הכללים. זה חינוכי, זה טרנדי, זה טוב לייצוא, זה על פי ההוראות של מפקחי האלגנציה, זה על פי דרישות הקהל הצורך תרבות עם מסר פוליטי. זה רע.

הגענו לדרגה שבה הספק הפך לעובדה והאמת למשהו מפוקפק. הגענו למצב שבו הספק הוא אקסיומה. זה מעוות.

יום אחד הלך אדם בקור נורא, אבל היה לו מעיל שהוא הצליח לרכוש בעמל רב ובקורבנות גדולים. פתאום הוא התחיל להרהר ונזכר שפעם הוא ראה על שרוול המעיל כתם קטן של בוץ שהוא הבריש בידו והכתם נעלם. הכתם הזה התחיל להציק לו במחשבותיו והשתלט עליהן כל כך, עד שהוא הביט במעיל בשאט נפש, ובסוף הסיר אותו.

כאשר כוחות ההצלה הגיעו אליו עם שמיכה מזהב בניסיון להחיותו ממוות מקור, הוא גמגם לפני מותו בשפתיים רועדות משהו שכבר אי אפשר היה להבין. אולי הוא אמר: “איפה המעיל שלי? מה עשיתי למעיל שלי?".

פינת השלולית


לפינה שלנו הגיע מכתב יפה כזה:
בשלולית שלנו יש גם נרקיסים!
בערב חשוך תחת גשם שוטף,
פגשתי עלמה במדים ירוקים,
משאירה לי פתק עם פרטיה האישיים
בין שמשת מכוניתי למגבים,
בו היא מתנצלת על הפגיעה במכוניתי החונה.
נדהמתי מהיושרה הנדירה. חשתי הערכה עמוקה.
כשראיתיה צדקתי - היא נרקיס - נסיכה אמיתית בשלולית.
התמלאתי באופטימיות ואור,
כנראה לא הכל בשלולית שלנו מכוער ושחור...
מאיר יקר, אנא פרסם, היום ולא מחר:
באהבה גדולה ממני לנסיכה ששמה בר. 