מה אתם יודעים על המשורר הלאומי של אוקראינה? מה אתם יודעים על הלאומיות האוקראינית, ועל המבדיל אותה מהלאומיות הרוסית? מה אני יודע? גם אני יודע מעט מאוד.
לאחרונה פתאום שמענו שלא צריך לומר לבוב אלא לביב, כי באוקראינית השם הוא לביב, ויש לכך חשיבות. שמענו שאין לומר חרקוב, זה ברוסית, ואילו באוקראינית אומרים חרקיב. לא ניקולייב, אלא מיקולייב. הבדלים קטנטנים בשפה, שעליהם מתחוללת כרגע מלחמה שבה מוחקים ערים מהקרקע. מלחמה שמסוכנת גם לנו.
שמעתי לראשונה את השם שבצ'נקו לפני שנים רבות. זה היה בשיר בכתבי שלונסקי, שנקראים "שישה סדרי שירה". שיר קטן בן 12 שורות ושמו זֶמֶר מִשֶּׁבְצֶ'נְקוֹ. השיר נפתח ככה: "שֵׁגֶץ טוֹב הוּא גּוֹי מִיכַיְלוֹ/ וְקוֹלוֹ רוֹנֵן כֹּה/ בְּזַמְרוֹ לִי לַיְלָה לַיְלָה/ זֶמֶר מִשֶּׁבְצֶ'נְקוֹ". מה זה שבצ'נקו? לא הייתה לי ברירה ובדקתי. טאראס שבצ'נקו הוא מחולל הלאומיות האוקראינית, הוא הראשון שהתעקש לכתוב שירה באוקראינית, ולא ברוסית.
אנחנו לא צריכים להתגעגע אליו, הוא היה אנטישמי ארסי. אבל אני מניח שאותה לאומיות אוקראינית, שהיום פוטין טוען שאיננה קיימת ועל כך הוא יצא למלחמה, היא הרבה בזכות או בגלל שבצ'נקו. אגב, עם השנים השם שבצ'נקו נעשה מוכר לישראלים כי היה שחקן כדורגל בשם הזה. אם תקישו היום שבצ'נקו בגוגל, תקבלו קודם את שחקן הכדורגל.
הנה דבר מאוד מעניין שכתב ז'בוטינסקי על שבצ'נקו המשורר. ז'בוטינסקי, בעצמו יהודי מאוקראינה, כתב זאת ברוסית. יהודים רבים יצרו באוקראינה, משלום עליכם ועד עגנון, טשרניחובסקי, איזאק באבל, יעקב שטיינברג, ביאליק, אורי צבי גרינברג, שלונסקי ואחרים. הם כתבו ביידיש, בעברית, ברוסית. לא היה אפילו יהודי אחד שכתב באוקראינית. לכן תמהתי כשנתקלתי במאמר של ז'בוטינסקי המעמיק באותו משורר אוקראיני. המאמר משנת 1911. יובל למות שבצ'נקו, וז'בוטינסקי תוהה על החידה שרבים לא הבינו: מדוע משורר כמו שבצ'נקו, שיכול היה לכתוב ברוסית, כתב דווקא באוקראינית?
"הרי אחת משתיים: אם שבצ’נקוֹ אינו אלא שגגה תרבותית, יוצא דופן ומקרה מיוחד מבחינה לשונית, הרי אין טעם לחוג את יובלו, ואם שבצ’נקוֹ הוא תופעה אופיינית בהתפתחות החיים, אות ומופת לדבר מה העתיד לקרות, חייב כל אחד מאיתנו גם לקבוע את יחסו אל אותה תופעה כבּירה. רבים מאיתנו עדיין באמת סבורים חרש בלבם, כי שבצ’נקו אינו אלא מין יוצא דופן לשוני. למה נכחיש, רבים אומרים: הנה אדם שידע רוסית על בורייה, שיכול היה לכתוב אותם השירים ברוסית, אבל נתעקש וכתבם בשפת חוֹחוֹלים. ויש גם מרחיקים לכת ושואלים: האם יש הבדל רציני בין שתי השפות? אין זו אלא עיקשוּת מצדו, קנאות קטנונית, ובגלל כמה אותיות בודדות".
אני מניח שהקורא שואל את עצמו עכשיו: מה זה חוחולים? גם אני שאלתי זאת שנים רבות כשמצאתי את המילה הזו בספרות העברית מאוקראינה, ולא מצאתי מי שיסביר לי, עד שהבנתי שהיהודים באוקראינה קראו לשכניהם הגויים בשמות נפרדים. לרוסים הם קראו קצאפּים, ולאוקראינים קראו חוֹחוֹלים.
ז'בוטינסקי מציין שהיהודים נהו רק אחרי התרבות הרוסית "עד שלבסוף חדלנו לגמרי לראות את המציאות האמיתית, המוחשית, האריתמטית, כפי שהיא נראית מעבר לאופקנו הצר. מעבר לערים הללו שבהן אנו היהודים גרים, משׂתרע ים רצוף של כמעט 30 מיליון אוקראינים. נסו להציץ לא רק אל מרכזי השטח ותתמהו, עד כמה ים אוקראיני זה נשמר שלם ובלתי מהול. יש בשטח זה כפרים שיושבים בהם מעבר מכאן לנחל 'חוֹחוֹלים', ומעבר משם 'קאצאפּים'. חיים הם איש בצד רעהו דורות על דורות ואינם מתערבים. כל צד דובר בלשונו, מתלבש על פי דרכו, מקפיד על מנהגיו, מתחתנים רק ביניהם לבין עצמם, מתנכרים זה לזה, אין מבינים את זולתם וגם אין מבקשים להבין".
לז'בוטינסקי יש יכולת ניתוח שמכילה כנראה ניצוץ אלוהי. הוא חזה את העתיד בהרבה תחומים בדיוק מפליא. לא האמנתי שבמאמר צדדי ולא מוכר כזה הוא יחזה גם את התעוררות הלאומיות האוקראינית. הוא כותב לפני למעלה מ־110 שנה: "התנועה האוקראינית, הגדלה לנגד עינינו, נחשבת אצלנו כעין שעשוע. אנו מתעלמים ממנה בעיוורון של זחיחות דעת, והתוצאה היא שאנו שוגים שגיאה מדינית גסה, שאין לה כפרה".
והוא חוזה גם את תחיית השפה האוקראינית. על אותו הבדל זעיר בין לבוב מול לביב, הבדל שהוא סמל למלחמה הזו, הוא כותב: "והנחשב כיום ללשון המונית יהיה בעוד שני דורות לשון עיתונים ותיאטרונים ושלטים – ויותר מזה".