לאחרונה שמעתי שתי עדויות בעניינו של בצלאל סמוטריץ'. שתיהן מפיהם של בכירים מאוד בזרועות הביטחון. אנשים מהסוג שמוזמן לישיבות קבינט ונושא סקירות ביטחוניות בפני שרי הקבינט. שניהם, בשתי הזדמנויות שונות, אמרו לי את אותם הדברים: "סמוטריץ' בתוך הקבינט זה לא סמוטריץ' מהטלוויזיה, מהטוויטר או מהכנסת. הוא הרבה יותר אחראי ממה שהוא נראה, הוא לא מתלהם, אין לו דרישות לוחמניות, הוא מבין את הסיכונים ואת הנסיבות, הוא מבין את מכלול השיקולים. הופתענו ממנו מאוד".
הם יכשכשו בזנב בשם נתניהו. באותו רגע, נצטרך להתפלל שסמוטריץ' האחראי יתפוס את ההגה. אני מציע לא לבנות על זה, כי אין בעולם מתכנת שיצליח ליצור גרסה אחראית של איתמר בן גביר, והוא זה שקובע את הטון. מה גם שזחיחות ואופוריה בדרך כלל פועלות נגד זהירות והיגיון. במקרה כזה, של ניצחון יהודה המשיחית על ישראל הדמוקרטית, גם נתניהו יאבד שליטה על המצב.
מה אנחנו נאבד? את הכל. את ישראל, כפי שהוקמה על ידי האבות המייסדים שלה. את הדמוקרטיה. את הביטחון. את הצניעות והפרופורציות. את השאיפה לשלום, או לפחות לדו־קיום נסבל עם שכנינו. ישראל הנוכחית תחדל להתקיים. במקומה תקום ממלכת יהודה. זה ייגמר בדיוק כפי שזה נגמר בפעמיים הקודמות. אבל העיקר שאפשר יהיה, אולי, להשיג עוד דחייה במשפט נתניהו.
התרעות פיקוד העורף