1. חשיבה מחוץ לקופסה


הפרסום השבוע על עלייה של 15.2% במחירי הדיור בשנה האחרונה גרם לזעזוע רבתי במערכת הפיננסית. אפילו הקבלנים, המתווכים, הבנקאים והזוגות הצעירים, שחיים יום־יום את שוק הדיור, לא הבינו שזה המצב בשטח.

כדי לפתור את המשבר ששורשי מחדליו אינם בממשלה הנוכחית, אלא באפס מעשה בשנתיים שקדמו להקמתה, מנסה הממשלה להוציא לפועל פעולות כמו הגדלת התחלות הבנייה, הגדלת המיסוי על דירה שנייה וצעדים נוספים שלא נמנה כאן. ואולם דווקא צעדים המראים על חשיבה מחוץ לקופסה לא נעשו עד היום, וחבל. הזמן דוחק ולוח הזמנים של הממשלה הולך ומתקצר. זה הזמן להוציא אל הפועל שלושה צעדים שיסייעו בפתרון המשבר הבלתי נגמר.


בראיון לגיליון "עסקים" של מעריב בשבוע שעבר אמר שר האוצר ליברמן לליאת רון כי "המשקיעים היום הם לא כרישי נדל"ן. 10%־15% הם פנסיונרים שהנדל"ן הוא הפנסיה שלהם. צריך לבוא עם פתרונות פיננסיים אטרקטיביים להשקעה כמו שהיו בעבר, שיניבו תשואה של 3%־4%. הכסף של אלה שמקבלים סכום גדול ומשקיעים בדירות יעבור לשם".

שר האוצר אביגדור ליברמן (צילום: ראובן קסטרו, וואלה!)שר האוצר אביגדור ליברמן (צילום: ראובן קסטרו, וואלה!)


אכן, אפיק השקעה סולידי בטוח ויציב בתשואה סבירה עשוי לנתב מיליארדי שקלים משוק הדיור לחיסכון ארוך הטווח. הרעיון מחזיר אותי לתחילת שנות ה־80, מיד אחר משבר מניות הבנקים. המדינה הבטיחה לציבור שימשיך להחזיק במניות שקרסו - תשואה פנטסטית של 18% לשנה. הציבור לא האמין לממשלה, אבל לבנקים קצת יותר. על המציאה קפץ צדיק בינו, אז מנכ"ל הבנק הבינלאומי, שהחל בשיווק המוני של תוכניות חיסכון המגובות על ידי האוצר. הציבור נהר בהמוניו לבינלאומי וחיבק את הפתרון היצירתי. בעקבותיו הלכו גם הבנקים האחרים, והאמון במניות הבנקים שב בהדרגה.


אלא שמאז זרמו מיליארדי שקלים במערכת הפיננסית. מאז סוף שנות ה־80 חסם האוצר בהדרגה את אפשרותם של הגופים המוסדיים, בעיקר קרנות הנאמנות, להשקיע באיגרות חוב מבטיחות תשואה. חברות הביטוח לא יכלו יותר להעניק תשואה מובטחת ללא גיבוי של האוצר, ומהבנקים נחסמה האפשרות לשווק תוכניות חיסכון בריבית קבועה מובטחת. בתי השקעות ספורים, שרצו לשווק תוכניות המבטיחות תשואה, נחסמו על ידי רשות ני"ע. ההשקעה בתוכניות מבטיחות תשואה והדרת הבנקים נעשו בשם "הרפורמות" השונות והצורך ב"שוק חופשי".


התוצאה של כל אלה לאורך שלושת העשורים האחרונים הייתה מדהימה. הכספים נהרו לבורסה, והציבור נהר לשוק הדיור (במיוחד ב־12 השנים האחרונות). אפיקי ההשקעה הספקולטיביים והסולידיים נהנו מתשואות פנטסטיות, הגבוהות בהרבה מתשואה של כ־4% לשנה שהובטחה באיגרות החוב הממשלתיות בריבית קבועה.

אם שר האוצר באמת מעוניין לנתב חלק מהכספים משוק הדיור לשוק הסולידי, הוא מוזמן להורות לבכירי האוצר, ובראשם הממונה על שוק ההון, לאפשר הנפקת איגרות חוב נושאות תשואה קבועה. ואם האוצר אינו מעוניין בכך, הוא חייב לשנות את ההוראה המטופשת ולאפשר לבנקים להתחיל לשווק תוכניות חיסכון בריבית קבועה. תאמינו לי: הציבור יסתער על תוכניות אלה, וסוף־סוף יהיה לו מה לעשות בכסף מלבד השקעה בשוק הדיור.


פתרון יצירתי נוסף שעלה וירד בשנים האחרונות הוא הקמת אי מלאכותי מול חופי תל אביב. הקמת אי כזה בהליכי תכנון מזורזים תגדיל את היצע הקרקעות באחד המקומות היקרים במדינה. הצעה כזאת כבר הועברה בעבר לנתניהו על ידי אנשי עסקים כמו יזם ההייטק ד"ר צבי מרום, הבעלים של חברת באטם, אבל נדחפה לאחת המגירות. הצעה דומה להקמת אי מלאכותי דווקא מול חופי עזה (בעקרונות דומים) הוצעה על ידי שר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ, ונגנזה משום מה גם היא. בימים אלה מפנטזות על הרעיון קבוצות יזמים כמו הקבלן יוסי אברהמי ואיש העסקים הבינלאומי משה לוי (גיבור ישראל).

אגב, אי מלאכותי, הנחשב לפנטזיה בישראל, הוא חלק מהמציאות השוטפת במדינות כמו יפן, סינגפור ודובאי. דווקא בסטארט־אפ ניישן חושבים שמלאכת הקמת אי מלאכותי מסובכת יותר ממציאת פתרונות יצירתיים למתקפת סייבר או בניית מערכת לייזר להגנה מטילים.

הפתרון השלישי, שמונח בעצם מתחת לשולחן, הוא הרגולציה. נשמע פשוט? חכו עד שתשמעו את הסיפור הבא.

החזית ה־5 היא ארגון חדש ללא מטרות רווח, המונה כמה מאות אדריכלים, שהתאגדו למאבק לשינוי תחומי האדריכלות והבינוי בארץ. משימתם העיקרית היא טיפול שורש בהליכי הרישוי המעוותים, ומדי שבוע הם מפרסמים את אחד מסיפורי החלם הנוגעים להליכים.

הסיפור השבועי פורסם תחת הכותרת "הרצליה - חרסים באוויר מתקופת בית שני". הוועדה המקומית ביקשה מהאדריכלים להמציא אישור מרשות העתיקות לתוספת בנייה על גג שנמצא בקומה שנייה. בעירייה נימקו שאולי יתגלו שם קברים או חרסים. בלית ברירה האדריכל פנה לרשות העתיקות, שם הופתעו מהבקשה של הוועדה המקומית. האדריכל התבקש לתת מכתב התחייבות על כך שלצורך תוספת בנייה על גג של מבנה בן שתי קומות, לא צריך לחפור באדמה.

מיותר לציין כי בירוקרטיה כזאת מעכבת שלא לצורך את הבנייה לפחות במספר שבועות. זאת אחת הסיבות לכך שהליכי הבנייה והרישוי בישראל נמשכים יותר מחמש שנים. אחריות־העל בנושא היא של שרת הפנים איילת שקד, שעושה כמיטב יכולתה לקצר את ההליכים, אבל לפעמים גם היא עצמה נלחמת בטחנות רוח.

שרת הפנים איילת שקד (צילום: רועי אלימה, פלאש 90)שרת הפנים איילת שקד (צילום: רועי אלימה, פלאש 90)


2. תמונות בתערוכה


שתי תערוכות שהתקיימו השבוע בגני התערוכה הבהירו היטב עד כמה עם ישראל מתגעגע לז'אנר בילויים זה בימי חול המועד. מדובר בתערוכת המכוניות אוטומוטור ותערוכת רהיטי ישראל.

קיום שתי התערוכות במקביל אינו מפתיע: "האישה הלכה לבחור מטבח וספה לסלון, ואני הלכתי באותו הזמן לבדוק את שוק המכוניות החשמליות. קבענו להיפגש לאחר מכן", סיפר משתתף בתערוכה. מפיקי התערוכות הבינו שקיום שתי התערוכות במקביל יביא לכך שהתוצאה של אחת ועוד אחת תהיה שלוש.

הטענות על יוקר המחיה הפכו לשמועה. עם ישראל נהר בהמוניו למרכז הירידים, ולפי הערכות המארגנים ביקרו בתערוכות למעלה מ־100 אלף איש, והפקקים בדרך רוקח יעידו על כך. עוד מעריכים המארגנים שבתערוכת הרהיטים בוצעו עסקות בהיקף 60 מיליון שקל.

שוק הרכב וענף הריהוט מהווים את אחד ממנועי הצמיחה החשובים של המשק. מדד מחירי הריהוט והציוד לבית זינק בשנה האחרונה ב־7.3% ותדלק את האינפלציה. עליית מחירי הריהוט היא אחד התוצרים הנלווים של הבום בשוק הדיור והמחסור בעץ (עוד אחת מתוצאות הלחימה באוקראינה). הביקוש למכוניות זינק ב־2021 לשיאים חדשים, והמגמה לא נעצרה גם ברבעון הראשון של 2022. תערוכת הרכב מתקיימת בזמן שבו שוק המכוניות קם לתחייה אחרי הקורונה והביקוש לרכבים מסוג SUV ומכוניות חשמליות מגיע לשיאים חדשים. לראשונה בשנה האחרונה, מחירו של רכב יד שנייה מדגמים מיוחדים (כמו ג'יפים מיוחדים) יקר מזה של רכב יד ראשונה (בגלל המחסור במכוניות חדשות ורשימת המתנה הנמשכת כשנה).

הלהיט בתערוכה הוא הרכבים החשמליים, ולא רק אלו של טסלה אלא גם רכבים סיניים המצוידים במיטב הטכנולוגיה. עד כמה יוקרתית תערוכת הרכב תעיד העובדה שהכניסה אליה, בניגוד לתערוכת הריהוט, כרוכה בתשלום.

בתערוכת רהיטי ישראל השתתפו 60 מותגי ריהוט ועיצוב ובהם רשת אולטימה, רשת דיוואני סנטר, משווקי עמינח, סימונס ופולירון, דלתות אלון, דלתות הראל ועוד. שאלתי את רועי וילדר, מפיק תערוכת הרהיטים, לפשר ההסתערות.

רועי וילדר מנכ''ל גרופ תערוכות (צילום: יחצ)רועי וילדר מנכ''ל גרופ תערוכות (צילום: יחצ)


"הקורונה עצרה רצף של 44 שנות קיום לתערוכה. השנה בחרנו לקיים תערוכת רהיטים לראשונה גם בחול המועד פסח ולא רק בסוכות. הגיעו מבקרים מעבר לתחזיות, כי אנשים היו צמאים לאירועים מסוג זה, שהם סוג של בילוי. אנשים רוצים להתאוורר. זה 'בוסט' רציני לענף הריהוט".
לדבריו, "הביקור בתערוכה משתלם גם מבחינה כלכלית, שכן במהלך הביקור מקבלים ייעוץ חינם של מעצבים ובחלק מהמקרים הריהוט נמכר בהנחות של עד 60%. השנה לראשונה יש התעניינות מיצרנים מטורקיה, שרוצים להציג בתערוכה שתתקיים בסוכות".


3. הסימפוניה של הנדל


שר התקשורת יועז הנדל (תקווה חדשה) כבר זכה בשוק לכינויים כמו חולץ הפקקים, הרפורמטור או הבולדוזר של הממשלה. כל כינוי תופס ובצדק. היצירה והעשייה של הנדל הן אכן תקווה חדשה לשוק התקשורת. מאז כניסתו לתפקיד ועוד קודם לכן בממשלה נתניהו, במסגרת כחול לבן, הצליח הנדל להוביל שורה של מהלכים בשוק התקשורת, ובראשם רפורמות הסיבים האופטיים, כניסת דור 5 בסלולר, הרפורמה בדואר ועוד.

"בשוק התקשורת ראינו בשנים האחרונות חוסר רצון לקבל החלטות: הסיבות לכך היו פרשיות שנכרכו בנתניהו כשר התקשורת ושלמה פילבר כמנכ"ל המשרד. חלק מעובדי המשרד הפכו לעדי מדינה בתיקי נתניהו", אומר הנדל בראיון ל"מעריב".

"כשנכנסתי למשרד, מצאתי אנשים בסוג של טראומה. היה חוסר רצון לקבל החלטות בנושאי תקשורת הנוגעים לפוליטיקה, כמו הדואר או הקווים הכשרים לעדה החרדית", ממשיך הנדל. "כשהגעתי למשרד מצאתי את 'דוח רוזן', שאף אחד לא טרח לקרוא, שהמליץ על מהלכים שחייבים לבצע בדואר. קראתי ומיד הבנתי את הבעיה. הדואר הפך לחצר האחורית של הפוליטיקאים במשך שנים ומקור למינויים פוליטיים במשך עשור. פוליטיקאים בכל הזמנים חששו לגעת בסוגיות העומק בדואר. השקיעו שם מאות מיליוני שקלים שירדו לטמיון. למזלי היו לי שבעה חודשים להשתפשף כשר התקשורת עוד בממשלה הקודמת. החלטות כמו השקעה בתשתיות, רשתות חברתיות, הדואר או קווים כשרים לא הצלחתי לקדם, אבל עשיתי את זה מיד עם כניסתי לתפקיד בממשלה החדשה".


מעיון בדוחות הכספיים של חברות התקשורת ל־2021 מתברר שמצבן בכלל לא רע, למרות הקיטורים.
"אני שמח שהענף פורח גם ברמה הפיננסית, כי זה עוזר לי לקדם פריסת תשתיות נוספות. ענף התקשורת חי במשך שנים ארוכות על הקצה בגלל היחסים הגרועים עם הרגולציה ומשרד התקשורת. החברות נרתעו מהשקעות מחשש לפגיעה באיתנות הפיננסית שלהן. המצב היום התהפך ב־180 מעלות. אנחנו בהשקעה מאסיבית בתשתיות ובדור החמישי. רואים זינוק ל־52% בחיבורים לסיבים, ועד סוף השנה נגיע ל־70%.
אם הייתה מחשבה שההשקעה בתשתיות תבוא על חשבון רווחיות החברות, אז התבדינו. כשהחברות מרוויחות בצורה סבירה וממשיכות להשקיע, זה ווין־ווין. השיפור בתוצאות לא בא בהכרח על חשבון משהו אחר".

עוד בממשלת נתניהו ניסית לקדם את רפורמת הסיבים, אבל אז נתניהו התנגד. מדוע?
"כיהנתי במשך שבעה חודשים כשר התקשורת בממשלת נתניהו, אבל רפורמת הסיבים לא עניינה אף אחד. בשלב מסוים הבנתי שלנתניהו, לשר האוצר ישראל כ"ץ ולדודי אמסלם, האחראי על החברות הממשלתיות, אין מוטיבציה לקדם את הרפורמה והם תקעו אותה. אז גייסתי את כל ראשי הרשויות, בעיקר מקרב הליכוד, שפרסמו עצומה בנושא, ובמקביל התחלתי להפעיל לחצים פוליטיים. נתתי אולטימטום ואמרתי שלא אתמוך בהצבעות בממשלה עד שלא מעבירים את הרפורמה. בסוף, אחרי שכולם התייאשו ממני, זה עבר. גם נתניהו, שאמר בקריית שמונה שהתקשורת פועלת בקצב של טרקטור סובייטי אטי, הבין בסוף את הצורך ברפורמה. תוך שנה יש כבר יותר ממיליון בתי אב המחוברים לסיבים, כולל בפריפריה, ומדובר בקצב הכי גבוה בעולם".

האם אתה חי בשלום עם כל השינויים הניהוליים שחווה הענף בשבועות האחרונים?
"זה חלק מההתעוררות של השוק. מדובר בשוק דינמי שהפך לאטרקטיבי. יש לאחרונה התעוררות שלא הייתה במשך שנים. החברות טעו בעבר שלא השקיעו בתשתיות, והרגולטור טעה שלא היה יצירתי במציאת פתרונות. וברגע שהפקקים נפתחו, רואים שינויים. אבל הכל מתחיל ונגמר באחריות משרד התקשורת".

נכנסת גם לכאוס בתחום התקשורת ברשויות הערביות. האם הלבנת חיבורים פיראטיים הינה מעין מתן פרס לעבריין?
"ראשית, לאחרונה נכנסנו למגזר הערבי גם בתחום הסיבים והסדרנו את הנושא. מעבר לכך, כל המגזר הערבי חי בתחום התקשורת בכאוס. נוטים לעסוק בפשיעה, אבל גם תחום התשתיות היה פרוץ לחלוטין ופיראטי. בסיורים שערכתי מצאתי עמודים שנלקחו מהרשות הפלסטינית והוצבו באמצע שמורת טבע לצורך חיבורים פיראטיים. זה מסכן חיים ומגביל פריסה. אז הודעתי על תאריך יעד להפסקת פעילות החברות הפיראטיות. ואכן דווקא בממשלה המורכבת הזאת, מתוך 40 חברות פיראטיות שפעלו במגזר, 39 ביקשו רישיון ורק אחת נמצאת בהליכים משפטיים. אגב, בעבר חברות התקשורת ניתקו את התשתיות במגזר ונאלצו לחברן מחדש בגלל התערבות פוליטיקאים כמו נתניהו. יש סימן שאלה גדול לגבי חוקיות המהלך".

רבת עם המגזר החרדי בנושא הטלפון הכשר.
"יש במגזר קרטל שחסם מספרים על פי ראות עיניו, בנימוק שיש צורך לחסום פרסום תועבה, למרות שהיום הכל ממילא נמצא באינטרנט. בפועל התברר שחוסמים שיחות של מתחרים או שיעורי תורה של חצרות המתחרים, ומנצלים את זה לרעה למלחמות בתוך העולם החרדי. אגב, בזמן הקורונה גם חסמו קווי חירום וטלפונים של משרדים ממשלתיים. קיבלתי אלפי תלונות מהמגזר והבנתי שיש חסימה נוספת, שבה אזרח חרדי לא יכול לנייד את הטלפון בין המסלולים או לעבור למסלול לא כשר אם הוא מעוניין. התברר שוועדת הרבנים שטיפלה בנושא נכנסה משום מה גם לעולם השיווק והמכירה, והתנתה שירות בשירות. טיפלתי בחסימות, ואין יותר חסימה שרירותית. בנושא הפרוטקשן שהיה, גייסנו את המשטרה, והדבר החשוב ביותר הוא פתיחת השוק ומתן אפשרויות לניוד מעל לגיל 18".

היכן עומדת סוגיית הרגולציה ברשתות החברתיות?
"הקמנו ועדה העוסקת בסוגיית השקיפות והאחריות ברשתות. יש גם את הצעת חוק הבוטים, העוסקת בהפעלת אוטומטית של תגובות. הנושא השני הוא מתן שירות הלקוחות בעברית ובהמשך גם בערבית. רשת חברתית מחויבת לתת מענה לפניות בשפה המקומית. אנחנו מייצרים כאן לראשונה דריסת רגל במרחב שנדמה היה שלמדינה אין חלק בו. ייתכן שהאופוזיציה תתנגד למהלך, אבל נצטרך לעשות עבודה קשה. אם בסוף הם יתנגדו לסיוע בשמירה על ביטחון המולדת והסתה נגדה ברשתות, זה יהיה מוזר בלשון המעטה, אבל כבר ראיתי כל מיני דברים הזויים".

החלטת להפחית את תעריפי הטלפון הקווי ל־1.6 מיליון משקי בית למרות התנגדות בזק.
"זה סיפור מעניין שמתנהל בבית המשפט. מדובר בהחלטה שעמדה על הפרק במשרד התקשורת במשך שנים אך לא בוצעה. כל חודש של דחיית הביצוע אפשר לבזק להרוויח על חשבון האזרח הפשוט 300־400 מיליוני שקלים לשנה. בזק טענה לפגיעה קשה ברווחיות, ועקב כך חוסר כדאיות להשקעה בתשתיות. למרות זאת, בגלל יוקר המחיה במשק והאוכלוסייה המוחלשת והקשישים שמרבים להשתמש בקווי, החלטתי להחליט. העמדה שלי היא שבכל צומת בסוף תהיה החלטה לכאן או לכאן.

"גם בנושא גובה דמי הקישוריות אחליט אחרי החגים. מתקיימים בנושא דיונים מתקדמים, כי יש שם עיוות בולט של השוק. המעבר בין חברה לחברה וקיזוזי התעריפים לא מקובלים עלינו. בכל מקרה, אני לא מוכן שלא להחליט בגלל חשש או שיקולים פוליטיים".

אתה מדבר על יוקר המחיה בתקשורת, אבל בתעריפי הסלולר אנחנו הנמוכים ביותר בעולם.
"אני בהחלט מרוצה מהעובדה שאנחנו במחירים הכי טובים בעולם, למרות שבתחומים אחרים יקר כאן. שוק הסלולר עובר שינוי גדול גם במובן של השימושים הרבים בתשתיות התקשורת. המהלכים של המשרד מייצרים כלכלה חדשה. הטלפון הפך לכלי עבודה ובעיקר בעולם האינטרנט. זה שוק תחרותי, ובסוף התחרות קובעת. למרות שהמחירים נמוכים מאוד, אנחנו עדיין מצמצמים בכל מקום ובכל נקודה את מחיר התשתיות. יוקר המחיה הוא מאוד משמעותי ונוגע בתשתיות החשובות ביותר, וזה עולה בכל סקר. לא מזמן הענקנו רישיון לתשתית תקשורת לוויינית של אילון מאסק. תוך כדי השיח הבנו שעלות האינטרנט הלווייני תגיע לכ־100 דולר בחודש, אבל בישראל רגילים לשלם הרבה פחות".

מתי יותר לבזק לבטל את ההפרדה המבנית ולשווק חבילת טריפל (טלוויזיה, אינטרנט וטלפון קווי)?
"אין לי שום בעיה לדון בכל נושא ולקבל את ההחלטה המתאימה. אבל ביטול ההפרדה המבנית אינו המשימה הכי גבוהה בסדר העדיפויות. יותר חשוב לי מה קורה עם הלקוחות ומה תהיה השפעת ההחלטה עליהם. אני תמיד רואה את נקודת המבט של הלקוח. לדוגמה, כל נושא המינויים הכפולים בענף התקשורת פגע בלקוחות. אנחנו דנים בנושאים משמעותיים, אבל המשרד עוסק גם בעניינים גלובליים, כמו לדוגמה נושא החיבוריות לתשתית התקשורת הבינלאומית. ישראל הופכת בהדרגה למרכז בינלאומי של דאטה".

אני עדיין לא מבין את סיפור הרפורמה בדואר. איך חברת הדואר, שהייתה חברה עסקית בתהליכים אחרונים של הפרטה, הפכה לחברה על סף פשיטת רגל עם הערת אזהרה?
"הדואר תמיד הייתה על סף פשיטת רגל, אבל הדיווח לציבור לא היה מדויק. העובדה שעכשיו יכולים לשחרר מהדואר 1,600 עובדים מוכיחה שהיעילות בחברה הייתה נמוכה מאוד. הדואר הוא שירות חיוני שצריך להתקדם לעידן המודרני, אבל מבחינת הפוליטיקאים הוא הפך למוקד של מינויים פוליטיים. הדואר צבר גירעון של כמיליארד שקל. ההוצאה על משכורות עמדה על 70% מהתקציב. במשך שנים הוא היה כאילו בתהליך הפרטה, אבל מכירת 20% מהמניות זה לא מספיק. ההחלטה להפריט התקבלה כבר לפני שנים, אבל לא השלימו את החלק השני והוא תהליך ההתייעלות. עד עכשיו מימש הדואר נכסים שנתנו לו גב פיננסי, אבל החברה עצמה לא הביאה תוצאות".



שר התקשורת אינו משלה את עצמו. הממשלה ספגה השבוע מכה לא פשוטה מהשמאל הקיצוני שלה (רע"ם), וגם בכנף הימנית (ימינה) היא לא מלקקת דבש. מה עתיד הקואליציה והאם הנדל יצליח לעמוד בכל אתגרי התקשורת?
"את הרפורמה בדואר ואת הטיפול בסוגיית הקווים הכשרים אספיק לבצע, כי ועדת השרים כבר החליטה בנושא", הוא אומר. "אני עובד מהר מאוד. בוודאי שיש פוטנציאל לחוסר יציבות פוליטית, ולכן אני מקפיד להחליט מהר. אני יודע שיישום הרפורמה ברשתות החברתיות ייקח יותר זמן אבל ממשיך לעבוד. אני יכול להעביר הרבה דברים גם בלי אישור הכנסת אלא בתקנות. בכל מקרה, אני לא סומך על האופוזיציה ומתעסק במה שאני יכול להעביר לבד. אעבוד קשה כדי לרתום את האופוזיציה בנושאים מסוימים".

מה התחזית שלך להמשך קיום הממשלה?
"הולך להיות עכשיו מסובך יותר, אבל אני מעריך שנצליח להעביר את ההחלטות החשובות. אני עדיין לא מגיע לשלב של אישור התקציב, אלא מסתכל רק על החודשיים של המושב הקרוב (מושב הקיץ), שיתחיל ב־8 במאי. לאחר מכן יוצאים לפגרה ואז נצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לקיים את הקואליציה. אני מקווה שעד אז נוכל לגייס עוד אצבעות לקואליציה. החלופה לממשלה יציבה לא טובה, וגם החלופה של בחירות לא טובה. משרדי הממשלה מתקשים לתפקד וזה לא טוב".

האם אתה מעריך שתהיה רוטציה?
"המשימה המרכזית הנוכחית היא לחזק את הממשלה ולייצב אותה. אנחנו עושים ונעשה כל מאמץ כדי שזה יקרה בחודשיים הקרובים. כשנצליח בכך, היא תתקיים להערכתי לעוד שנה וקצת ולטווח ארוך יותר כבר אפשר להאמין. המבחן יהיה בחודשיים של מושב הקיץ, ואז נדבר הלאה על תקציב. אחרי שכל זה יקרה, בסוף נדבר גם על רוטציה".

האם אתה מאמין שנתניהו ילך לעסקת טיעון?
"האקדח כבר הונח במערכה הראשונה כשהתנהלו המגעים לעסקה. כל הטענות שלא היה כלום ולא יהיה כלום הוכחו כעורבא פרח. נתניהו ללא ספק בדרך לעסקה טיעון, אבל השאלה היא הטיימינג והרצון שלו למקסם את תנאי העסקה".


[email protected]