הבוקר התעוררתי שטוף זיעה מחלום בלהות: האיתמרבנגביר השתלט על החניה שבחצר, הקים שם אחת מלשכותיו, שמאיימות להביא ביטחון ליהודים - והוא ניצב ליד צפרדעי האשפה כמו מוּמִין זחוח, מוקף בחומת מגן של שוטרים ומג"בניקים, משקפיו מבהיקים בחדוות קרב, חיוכו המתוק רחב ככיפתו שלראשו, ומולו עדת התקשורתנים, כתבים, פרשנים, צלמים ומקליטים, המצפָּה לדברי הטאלנט העכשווי ברשתות מעריצות הכוח, הכבוד והכסף.
מאחוריו נסרחיו, אווילים, בוהים, מנפנפים ומגחכים למצלמות. כולם נראים כיצורים מ"עמק החיות המוזרות", ספרי הילדים של טובה יאנסון הסקנדינבית. והבנגביר מתנועע כתלמיד חכם ומצהיר דברים כ"אני אשאר כאן עד שיוחזר הביטחון לתושבים" ו"אנחנו כאן בעלי הבית", "את חמאס אני לא סופר ממטר", "הם יודעים שיש להם עסק עם איתמר בן־גביר", "ממשלת בנט מונשמת על ידי מועצת השורא והג'יהאד", ו"הם נטרלו את ה'נַפָּץ', אותי, ולא נותנים לי לצעוד בשער שכם".
עד לפני שנתיים, הבנגביר נחשב בעיני רוב הציבור, התקשורת והפוליטיקאים לבדיחה צווחנית מהלכת: יהודי פשיסט, גזען ופרובוקטור ימני דתי קיצוני, בחזקת "מוּקצֶה", כהניסט ופגע רע, שמנסה להצית אש, שנאה ופורענות בכל מקום רגיש במרקם היהודי־ערבי, עם חבריו הכהניסטים, ארגון "להבה" ושאר משיחיסטים והוזים. הוא ניסה להיבחר לכנסות ה־19, ה־21, ה־22 וה־23, במסגרות ימינודת משיחיות, ולא עבר את אחוז החסימה. המרתו מרדיקלון לא לגיטימי לפוליטיקאי כָּשֵׁר הייתה בערעור לבג"ץ ב־2019 על אישור ועדת הבחירות דאז לקבל כמועמדים בבחירות את בן־גביר, גופשטיין, מרזל ועוד מאבני היסוד של הפשיזם הגזעני־משיחי־כהניסטי המקומי. מכולם, הבנגביר, למרות "התבטאויות בהחלט קשות ומטרידות" ו"קרבה מסוכנת לקו האסור", זכה לרהביליטציה פוליטית.
הוא אומנם נכשל בבחירות ההן, אבל בבחירות האחרונות הצליח, כראש עוצמה יהודית, עם הציונות הדתית (סמוטריץ') ונעם, להכניס את עצמו לכנסת, ומאז הוא מתפשט בשטח כיבלית. עשרת שופטי העליון, בראשות הנשיאה היום חיות וועדת הבחירות דאז, הם האחראים להכללתו הנמהרת ב־120 נבחרי העם, כי הכוונות, האיומים, הנסיבות, הגידופים וההסתה היו כתובים על הקיר. ואז, שכנע הנתניהו את הסמוטריץ' לשתף פעולה עם אב"ג בבחירות כדי "להציל כל קול ימני", והבטיח שהנ"ל ייכנס לכנסת ויהיה בקואליציה.
"פירומן, לאומן, שלא שירת בצה"ל בגלל חברותו בארגון טרור", הגדיר אותו בעבר ח"כ ואלוף במיל' יאיר גולן, שהיום דבריו הישירים והאמיצים נחשבים ל"מסוכנים ופרובוקטיביים", בעוד שדברי הבלע של הבנגביר מהודהדים בתקשורת ומהנדסים, בדרך השקרנית והבוטה, את תודעת הטיפשים. חברי כנסת מהליכוד, כחנפני ביבי האמירוחנה והגלנט, מיהרו "לחזק את ידיו". הסקרים מבטיחים לו עלייה ניכרת במצביעים, כשהסמוטריץ' נגרר אחריו.
גם התקשורת מתנחמדת אל הח"כ החייכני, המתלוצץ עם מראייניו, מייצר להם פרובוקציות ומאיים דרכם על אויביו ואויבינו, ומתעלמת מכך שהשב"כ קבע ש"בן־גביר משחק לידיים של החמאס", שהוא "נַפָּץ" שצריך לנטרל. האמל"ח שלו הוא בהקמת "לשכות" במוקדים עם פוטנציאל נפיץ ובמצעדים עם דגלי ישראל ברחובות ערים ערביות ובסמטאות ירושלים המזרחית, בעיקר כשהמתח הביטחוני והדתי בשיאו, וחסר רק גפרור דולק להצתת תבערה. כן. הבנגביר אמיץ מאוד כשהוא מוקף בעשרות מג"בניקים, בלשכות ובמצעדים.
בהבל פיו, עם ההסתה, השקרים, ההתרברבויות והשיסוי, הוא עוד עלול לפוצץ הכל, אלא אם ירחיקו אותו על פי חוק מכל ניסיון להצתה במצבי חירום. ובינתיים, היזהרו מהחייכן הזחוח. הוא עוד עלול להגיע רחוק וגבוה, ומשם להתפוצץ על כולנו.