האירים באמת מאוהבים בקטע הזה, של סולידריות עם אוקראינה. שוב, בעיקר בתוך דבלין. על חלון אחד הפאבים במרכז העיר אפילו כתוב בענק "פאק פוטין", וכולם מבסוטים. אהדה לאוקראינים היא יותר מלגיטימית בעת הזו. אבל קשה שלא להיות ציניים כלפי האירים, הידועים היסטורית במדיניות החוץ הניטרלית שלהם, כולל במלחמת העולם השנייה, שבה החליטו לא להשתתף.
ועוד שוני בולט בין דבלין והפריפריה - חוויית הישיבה בפאב. הפאב האירי הוא אחת ההמצאות האנושיות המופלאות מכולן. רחם מערסל שמורכב מאלכוהול, מוזיקה וחברות. רק שבתוך דבלין, אין ספור התיירים הפכו אותו לדיסנילנד. אתה יושב בפאב, מוקף בתיירים כמוך ששותים גינס, אוכלים פיש עם צ'יפס ומריעים עם המוזיקה, כאילו היו בקומיטמנטס, ומתכווץ במבוכה.
ועדיין, דבלין היא עיר מקסימה ומלאה בתרבות. וגם יודעת להצדיע לגיבורי התרבות שלה (אוסקר וויילד, ג'יימס ג'ויס, ג'ונתן סוויפט ועוד ועוד) בשמות רחובות ובפסלים שלהם. מה שעורר בי את הפנטזיה לעשות דבר דומה בתל אביב ובירושלים. פסל של אהובה עוזרי בכרם, מילות השיר “מעל פסגת הר הצופים" בהר הצופים וכו'. כל כך פשוט, כל כך משמעותי.
התרעות פיקוד העורף