קשה ככל שתהיה, בלי היסטוריה אין עתיד, היא זו שעושה אותנו

לפעמים הגג דולף, הקירות מאיימים ליפול, ויש הרבה יותר מדי עשבים שוטים. אבל זה הבית היחידי שלנו, ובית לא נוטשים, פשוט מתקנים

כרמית ספיר ויץ צילום: מעריב אונליין
גן ההנצחה
גן ההנצחה | צילום: ירון ויץ
2
גלריה

אחד הטקסטים המרשימים ביותר שקראתי סביב המיתוס והאתוס של הקמת המדינה הוא של יורם קניוק. "טעות לומר שלחמנו על הקמת המדינה הזאת. שכן, מנין ידענו איך מקימים מדינות? מישהו עשה את זה לפנינו?", כתב בספרו "תש"ח", "הוטל עלינו לחולל נסים. מדינה היתה מושג מעורפל ואפילו מגוחך.

"הדבר הראשון שאנחנו יודעים על תולדות עמנו הוא שאברם אבינו בורח ממולדתו מפני ששמע אלוהים, לא את זה של משה אלא אחר, כנעני, בארם נהריים, אומר לו, לך לך ממולדתך! אז מנין נדע אהבת מולדת מה היא?". קניוק כיוון זכוכית מגדלת אל תאי הזיכרון והחוויות. היינו חברים טובים ודיברנו על הרבה דברים בגלוי, אבל אף פעם לא ניסיתי להוכיח אותו.

מי אני, שאגיד לו מה וכיצד לזכור מהרגעים מימי מלחמת העצמאות כששירת בפלמ"ח, לחם בחזית ירושלים ונפצע? מי אני, שאנחה אותו מה לחשוב? הרי לא הייתי שם, כשהיה נער בן 17 וחצי, ילד טוב תל אביב שראה את חבריו נמוגים לתוך מרחץ דמים בכפר סאריס, ובבית מחסיר, ובקסטל, ובנבי סמואל, ובקולוניה, ובהר ציון, ובסן סימון, זה הוא שהיה שם כשחבריו, קבוצה של נערים שדבר פרט אולי לזיכרון ההיסטורי לא חיבר ביניהם, נהרגו בזה אחר זה בזמן שהוטל עליהם לחולל נסים בלי דף הוראות.

"נס. באמת נס ושמחה גדולה, העובדה שהמדינה הזו קמה וממשיכה להתקיים", אמר לי השבוע אהוד קין. הוא יודע היטב שגם על נסים צריך לשמור מכל משמר. קין (חייקין) הוא פסל מחונן ונכה צה"ל, רס"ן במיל' שחטף צרור ברגלו ונפצע באורח קשה ב־1971 באל ח'יאם בלבנון בזמן שהיה מ"מ בסיירת אגוז. למרות נכותו הקשה סירב לקבל צל"ש ועבר הסבה למפקד פלוגת טנקים.

בגן הזה, מעץ הברזל שפיסל, למדתי, בין השאר, על תרומתה הנסתרת של חב"ד להקמת היישובים החקלאיים בשנים 1881־1921 ומכאן להקמת המדינה שבדרך ולביטחונה. בארבעת השערים שיצר, קין מציע מסע דחוס שראשיתו במהפכה הניאוליתית, המשכו ביוון העתיקה ובתחנות נוספות בהיסטוריה. בצדו השני של הגן, על גבי תשעה עמודים, צבעי אותות תשע מלחמות ישראל החדשה. לכל פסל מוצמד הסבר שאפשר לקרוא או לסרוק באמצעות טלפון חכם.

חוכמה עמוקה והשלמה, אלו שני הדברים העומדים בלב ספרו החדש והנוגע ללב של דויד גרוסמן. אלו ימים משונים מאוד של טשטוש הפיזי והנפשי, בין זמנים וגילים, והנה בא גרוסמן ואומר: לכל קמט יש סיפור. לסב יש הווי וחיים שלמים משלו, לנכד יש הווי וחיים משלו, אבל הקסם קורה בזמן ששתי המציאויות ושני סיפורי החיים מותכים לאחד ולהווי משותף.

מוזיאון האדם והחי
מוזיאון האדם והחי | צילום: נדב כהן יונתן
תגיות:
מדינת ישראל
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף