מושב הקיץ של הכנסת ייפתח בעוד קצת יותר משבוע. הקואליציה מגיעה אליו במצב קריטי אך יציב. קריטי, כי היא איבדה את הרוב. יציב, כי הדימום נעצר. זה לא נראה ככה ביום שבו הפילה עידית סילמן את הבום והודיעה על פרישה. הביביזם חגג באותם רגעים בדיוק כפי שחגג אחרי שהתברר ש"ביום ראשון יש סיפוח". אבל החגיגות היו מעט מוקדמות מדי. במקום ללכת מהרגע הראשון על שני עריקים, הם לא הצליחו להתאפק והחתימו את סילמן, מתוך אמונה שהבא בתור כבר יביא את עצמו.

זה לא הסתייע, בינתיים. הצהרות הרהב הביביסטיות שעוד חצי שעה/יום/שבוע יופיעו העריקים החדשים, התגלו כהצהרות כזב, לפחות נכון לעכשיו. ההכרזה על עמיחי שיקלי כעל פורש היא מהלך אסטרטגי שמקרין על הסביבה כולה. עוד מוקדם לאפסן את שיקלי הנ"ל בפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית, שהרי אנחנו חיים בעידן שבו הכל אפשרי, אבל אין ספק שסיכוייו לכהן בכנסת הבאה קטנו מאוד. הסיכויים ששיקלי, בראש רשימה עצמאית, ישבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות, נמוכים בהרבה מהסיכויים שישבור את המפרקת.

גם ההבטחה שקיבל השבוע (על פי פרסומים) לכהן כשר במינוי אישי בממשלת נתניהו הבאה גם אם לא יהיה בכנסת, לא מחזיקה מים וסופה להיקבר קבורת חמור ליד הבטחות דומות שקיבלו משה פייגלין, רפי איתן ז"ל ורבים אחרים. הצ'קים שקיבל שיקלי חוזרים עכשיו מהבנק. התוכנית שלו התנפצה. הביביסטים נלחמו עד טיפת דמו האחרונה. קרוב לוודאי שגם הקריירה הפוליטית שלו מתקרבת לסופה.

עמיחי שיקלי (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)עמיחי שיקלי (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)


אותו כנ"ל לגבי עידית סילמן. מי שהפצירה בחבריה בימינה להכריז על שיקלי כעל פורש לפני חודשים ארוכים, קרובה עכשיו להיות פורשת בעצמה. מי שהגדירה את עצמה כדתייה לאומית ליברלית מובילה עכשיו מצעד משיחי ביזארי המתובל במלמולי "ערכיות". 

בדיוק באותו זמן מתברר שמנהיג מחנה ה"ערכיות" והצלת הצביון היהודי של ישראל נוסע בשבת (עם אופיר אקוניס בתל אביב), חוגג במסעדת שרצים ("סוהו") במסיבה לכבוד אחד ממזדנביו ולא טורח למלמל משהו על מכתבי האיום והקליעים המשוגרים לראש הממשלה בנט ומשפחתו. אמרו כבר לפניי שהתפקיד הכי מסוכן ומאוים בעולם הוא תפקיד ראש ממשלת ישראל, כשבנימין נתניהו הוא ראש האופוזיציה. תציצו רגע בכרזות ההן של יצחק רבין בכאפייה עם כיתוב "השקרן" או "הבוגד". דומות כשתי טיפות ארס לכרזות העכשוויות של נפתלי בנט. הכאפייה אותה כאפייה, ה"שקרן" אותו שקרן, ההסתה אותה הסתה.

בעצם, לא נכון. שלמה הרנוי, מי שהיה ראש היחידה לאבטחת אישים אחרי רצח רבין, אמר השבוע בראיון ל־103FM: "ההסתה היום הרבה יותר משמעותית מאשר ערב רצח רבין, ההשפעה שלה הרבה יותר גבוהה". יכול להיות שגם הפעם, המסע לרצח ראש הממשלה מתחיל ברעננה (כמו ההפגנה ההיא עם ארון המתים ההוא). לא, אני לא בטוח שצריך להתרגש ממכתבי הקליעים ששוגרו למשפחת בנט. מי שרוצה לרצוח את ראש הממשלה, לא שולח לו קליע בדואר אלא תוקע לו אותו בגב.

נפתלי וגילת בנט (צילום: אריאל זנדברג)נפתלי וגילת בנט (צילום: אריאל זנדברג)


הבעיה היא הרוח המנשבת. ההשראה. התרת הדם. ערב רצח רבין הזהיר ראש השב"כ כרמי גילון את נתניהו מהאפשרות הזו. אז הזהיר. גם פרופ' יאיר עמיחי המבורגר, מי שעבד אז אצל נתניהו כמומחה פסיכולוגיית המונים, הזהיר את נתניהו. בכתב ובעל פה. אז הזהיר.

אף אחד לא חשב שנתניהו רוצה שירצחו את רבין. מה שנאמר אז, זה שמסע ההסתה, התרת הדם והפגיעה בלגיטימיות של הממשלה והעומד בראשה, מייצרים את הרוצח. זה קרה. מה שבאמת מבעית זה שלא למדנו כלום. בעולם שפוי, מי שנכווה ברותחין אמור להיזהר עכשיו בצוננים, בעיקר לאור העובדה שהם לא צוננים בכלל. אבל נתניהו לא פוצה פה ומצפצף. הוא נותן לביביסטים להמשיך להתלהם, להטיל ספק ביהדותו של בנט, להעליל עליו עלילות מסמרות שיער, לטעון שמכר את ישראל לאחים המוסלמים וכו'.

השבוע הוטל למערכה אפילו הבן הסולידי יותר במשפחה, אבנר, עם טקסטים מופרעים על נפתלי בנט, אותו נפתלי בנט שאביו הציע לו להיות ראשון ברוטציה (וגם לגנץ. וגם לסער. והיה מציע גם להמן הרשע, אם זה היה מביא לו קואליציה). מעניין מה יגיד נתניהו אם יהיה כאן שוב רצח פוליטי. בעצם, לא מעניין. ברור מה יגיד. מה שאמר בפעם שעברה.