לפני שבוע וחצי, בבוקרו של ערב יום השואה, טלפן אליי נדב רוזמן שעובד איתי ב־103FM. “מרסל", הוא אמר, “חשבנו בתחנה להשמיע רק שירים בערב יום הזיכרון לשואה, כמו בכל התחנות. אבל אז עלה לי רעיון, תרצי אולי לשוחח עם ניצולת שואה?".
הערב נפל בדיוק על משבצת השידורים שלי, אותו היום, אותה השעה, יכולתי לקחת חופש לעצמי, בכל השבוע של לפני הייתי מאושפזת עם חשד לדלקת קרום המוח, שהתברר בסוף ככאבי תופת בראש המעידים על לחץ ועייפות מצטברת. נזקקתי לחופש הזה ובכל זאת, רגע לפני שסירבתי לו, נזכרתי בידיד שלי שרצה לקיים השנה, בביתו רחב הידיים, ערב של “זיכרון בסלון". ולמה הדבר לא קרה בסוף? כי לא מצא ניצול, מעט הניצולים שנשארו כבר נתפסו, ואלו שהיו פנויים הם כלל לא ניצולים, אלא בני הדור השני שבאו לספר את סיפור הוריהם. אז הנה, הרדיו שבו אני משדרת כבר תשע שנים מצא לי ניצולה המוכנה לספר את סיפורה אצלי, היחידה בארץ שתשדר באותו הערב. אף כאב ראש לא יכפה עליי לסרב.
פעם, היא מספרת, בתורנות המטבח בקיבוץ, שפשפה את סיר הברזל הגדול ברצינות רבה, ביד שעליה מוטבע המספר שמתחיל ב־47, אחזה בצמר פלדה ושפשפה. פתאום הרגישה מכה על ידה, הייתה זו אחת המדריכות הוותיקות בקיבוץ: “לא כך אנחנו מנקים פה! את זה תשאירי לפולניה! פה אנחנו מנקים כמו צברים". לא משנה מה עשתה, בין שהיה זה יעיל או לא, ביקשו ממנה לחדול ולהמיר את דרכיה לדרכיו של הצבר החדש.
ואני אוחזת בה ושתינו רוקדות, ואני קופצת בבית וגופה קופץ איתי, והיא פתאום מתחילה לשהק אז זה מצחיק אותה ואותי פי כמה, ותוך כדי אני דורכת על לגו ומשמיעה אנקת כאב והיא שוב צוחקת עם שיניה הצומחות ואנחנו שרות יחד, וכל החיים טובים, כולם טובים! אין רוע בעולם! וגם לא היה רוע בעולם, הכל שקר, כאב הראש לא יחזור שוב ואין לי ממה לדאוג, כי כל דאגה היא שקר, הרי כל העולם כולו נמצא בידיים שלי עכשיו, לא הייתה היסטוריה ולא יהיה עתיד, אנחנו כאן, בעכשיו, והוא הכי טוב שיש.
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים לא לקמץ בחיוכים והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב, כדאי גם לחייך, מותר לכעוס אך בזהירות לא להרוס אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר.
שלוש פעמים שמענו את השיר הזה ורקדנו, בפעם הרביעית נפלנו שתינו עייפות על השטיח, היא הניחה את ראשה עליי וקרן שמש נכנסה אל הבית שלנו, ליטפתי את ראשה, אני צריכה לשמור עלייך מהעולם הזה גפן, אני צריכה לשמור עלייך.
התרעות פיקוד העורף