בשעה שישראל טרודה בהתמודדות עם גל הטרור הפלסטיני שמערער את הביטחון האישי של האזרחים, מתרחשים בגבול הצפוני מהלכים שיכולים ליצור מציאות ביטחונית חדשה ומדאיגה.

מזה כשבועיים עוקבים בישראל אחר ידיעות ודיווחים שמגיעים מרוסיה, שלפיהם היא כבר החלה להוציא חלק ניכר מכוחותיה המוצבים באדמתה. זאת כדי לתגבר את כוחותיה הפועלים מזה כשלושה חודשים על אדמת אוקראינה.

על פי הערכות של גורמי ביטחון, על אדמת סוריה מוצבים כעשרת אלפים חיילים רוסים, שפזורים ב־12 בסיסים צבאיים, ובהם גם הבסיס הימי בנמל לטקיה. על פי דיווח ב"מוסקו טיימס" ו"קומסמולסקאיה פראבדה", רוסיה מעבירה את הבסיסים שמפונים על ידי צבאה לידי משמרות המהפכה האיראניות, כשברור שלוואקום הזה שיותירו הרוסים ייכנסו מיד האיראנים כדי לבסס את אחיזתם על אדמת סוריה.

מתברר שלא במקרה הגיע השבוע נשיא סוריה בשאר אסד במפתיע לטהרן להיפגש עם המנהיג העליון עלי חמנאי ועם הנשיא איברהים ראיסי. אסד כמו אסד, דואג להישרדותו שלו ומבין היטב את מצבו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – שטרוד כיום במלחמה הקשה שלו באוקראינה, ואין לו ראש להתעסק עם בעיותיה של סוריה.

רק לפני כחודשיים הפתיע אסד, כשהגיע לביקור פיוס באיחוד האמירויות ונפגש עם יורש העצר של אבו דאבי מוחמד בן זאיד, עורר תחושה של רצון להתפייס ולהתקרב לעולם הערבי ובמקביל להפנות גב לאיראן - במגמה לדחוק אותה מסוריה.

אותו אסד נשמע עכשיו שונה. הוא דאג להדגיש בפני מארחיו בטהרן כמה חשוב הקשר הסורי־איראני ההדוק שמונע את הדומיננטיות הישראלית באזור. מנגד, חמנאי דאג להדגיש בפניו שיחסי איראן וסוריה חיוניים לשתי המדינות וחשוב עוד יותר לחזק אותם, בשעה שמנהיגים של מדינות ערביות שכנות שותים קפה עם הישראלים. אסד וחמנאי הסכימו בשיחתם הלבבית שארה"ב של ימים אלה חלשה מאי פעם, ומשמעות הדברים ברורה.

הנוכחות הרוסית הדומיננטית על אדמת סוריה יצרה בקרב האיראנים תסכול רב. כמי שהשקיעו במאבק ההישרדות של שלטון אסד בסוריה עשרות מיליוני דולרים, הם ציפו וקיוו בתום המאבק על שלטונו להרחיב ולבסס את נוכחותם ומעמדם בסוריה.

מנגד, הרוסים פועלים כל הזמן כדי לבלום אותם. הגרוע מכל מבחינת האיראנים זו העובדה שהכל נעשה בתיאום עם ישראל, תוך מתן חופש פעולה לחיל האוויר הישראלי לפעול נגד יעדים איראניים בסוריה.

אין ספק שאם הרוסים ידללו באופן משמעותי את הנוכחות שלהם בסוריה, זה יאפשר לאיראנים ליצור ציר פתוח בין טהרן לביירות דרך דמשק, להגדיל את כוחם של משמרות המהפכה בסוריה בעזרת מתנדבים שיעים, ולהציב עם הזמן מול ישראל איום נוסף, על ידי חזית ארוכה מאוד מדרום הגולן עד הגליל המערבי באמצעות החיזבאללה בלבנון.

זו חזית שאמורה להדאיג מאוד את ישראל, כשבמקביל איראן תוכל לתגבר את כוח הנ"מ שלה באמצעות סוללות טילים שיוצבו בסוריה כדי למנוע מחיל האוויר הישראלי לפעול.

מה שברור הוא שמציאות כזו תחייב את ישראל לפעול ביתר שאת וללא הפסקה נגד כל ניסיון איראני להרחבת נוכחותם והתבססותם בסוריה. אולי עכשיו זה גם יהיה קל יותר, מכיוון שלא יהיה צורך להישמר מפגיעה בכוחות הרוסיים.