כאשר אסעד א־רפאעי וסובחי אבו שקיר הרימו את עיניהם ביום ראשון בבוקר, הם הבינו שסוף־סוף הגיעו לחיים הטובים. אומנם עברו עליהם שתי יממות ושלושה לילות של מתח, אבל השמש זרחה מעליהם. אף על פי שהם שחטו שלושה ציונים במקום שהיהודים מכנים אלעד, איש לא ירה בהם, לא ריסקו להם את העצמות ולא חתכו אותם לחתיכות, כפי שהיו עושים בכל מקום אחר בעולם. אפילו נתנו להם סיגריה. הנה, הם כבר גיבורים ידועים. העם שלהם, חובב הגרזינים ודם היהודים, מעריץ אותם.
מכאן כבר המסלול ברור. הולכים לנופש שהציונים קוראים לו כלא. ה"סולטה" – הרשות של אבו מאזן - תשלם להם 12 אלף שקל לחודש מהכסף שהממשלה הציונית נותנת לה. הם עצמם יאכלו מעכשיו על חשבון היהודים, יקנו פינוקים מהכסף שהרשות מממנת להם ויזללו ממתקים בקנטינה. כמובן, יהיו להם טיפולים רפואיים ורופאי שיניים חופשי, הם יצפו בטלוויזיה, ישחקו במחשב, יעשו מינוי לעיתון וילמדו סוף־סוף ל"תווג'יה" – בחינות בגרות. הכל על חשבון הציונים.
בכלא הם גם יזכו לחינוך פלסטיני מעמיק מיתר הגיבורים שעשו "עמליאת" וחיסלו יהודים כמוהם, עד שישוחררו. הם אומנם יקבלו שלושה מאסרי עולם, אבל כמו יחיא סנוואר, הגיבור מעזה, הם ייצאו הרבה לפני כן מהחומות של הישראלים. או שחבריהם יחטפו חייל והציונים יעשו במכנסיים, או שבינתיים כל המדינה הציונית תיעלם.
לא הייתה לשניים כל חרטה, כי לציונים אין זכות לחיות, בוודאי שלא על האדמה הזו של פלסטין. הרי כתוב בספרי הלימוד של הסולטה מרמאללה, כפי שהם למדו בכפר ליד ג'נין, שאין למדינה הציונית קיום על פני אדמתו הקדושה של העם הפלסטיני הגיבור.
כשהידקו את האזיקונים על ידיהם, נזכרו שני הגרזנאים במסרים שלא מפסיקים להדהד להם בראש. כל מה ששמעו מחמאס, מפת"ח, מהג'יהאד, על מה שהיהודים עושים במסגד הקדוש, איך הם מטמאים אותו, איך הם מרעילים את הבארות, אונסים את הנשים, מכים את הזקנים, גוזלים את האדמה.
והם התייצבו לדגל, כפי שהבכירים מרמאללה ועזה דרשו מהנוער – קומו, גיבורים, ותשחטו את היהודים. ומי שגבר לוקח גרזן ועושה מה שצריך. ואז או שהוא נהיה שהיד והמשפחה שלו מקבלת כסף וכבוד מאבו מאזן וסנוואר, או שיש לו יותר מזל והוא עולה על מסלול החיים הטובים, עד לניצחון.
כי הניצחון קרוב. זה כל כך ברור מההתנהגות של המדינה הציונית שיש לה כל הנשק שבעולם, והיא יכולה לחסל את עזה ואת רמאללה בקלות, אבל מפחדת כל כך. הציונים אפילו לא מעיזים לעצור את מי שקורא באל־אקצא להפציץ את תל אביב. לא הורגים את המנהיגים של עזה שעושים מהם צחוק. מעבירים כסף לאבו מאזן כדי שהוא ישלם למי שרוצח אותם. לא מעיזים לעשות שום דבר ממשי נגד מי ששרפו להם בתים ומלונות בעכו ובלוד בשומר החומות.
פעם הם היו חזקים, הציונים, כשגירשו את מי שתקף ב־48', ואפילו כשזרקו את אבו עמאר מביירות לתוניס ב־1982. אבל אחר כך הם התחילו לעשות במכנסיים: הכניסו את ערפאת לפלסטין, ברחו מעזה, שחררו את כל הגיבורים מהכלא בגלל שבוי אחד. כל פעם הם מתופפים על החזה במבצעים בעזה, אבל לא סוגרים עניין. הם פשוט מפחדים, ולפי ההתנהגות שלהם בשנים האחרונות, הסוף של המדינה הציונית קרוב.
לא חיסול ולא עיתונאית
מסע השקר שמתנהל בעקבות מותה של הגברת שירין אבו עאקלה, במחנה הפליטים ג'נין, הוא הרבה יותר עמוק מאשר העלילה שלפיה צה"ל חיסל אותה במכוון. השקר מתחיל בטענה שהגברת הייתה עיתונאית, שעבדה בכלי תקשורת. כי אל־ג'זירה הוא לא כלי תקשורת, אלא מכונת תעמולה של האחים המוסלמים, שמופעלת וממומנת על ידי שליט קטאר ומשרתת את האינטרסים שלהם.
אבו עאקלה הייתה ערבייה נוצרייה שהתגוררה בירושלים. היא עצמה היוותה חלק ממארג התעמולה וההסתה האנטי־ישראלית של הגוף שבו עבדה, ושל הסניף שבראשו עומד ווליד אל־עומרי, אדם שהיה צריך להיכנס לכלא ולהיות מגורש מפה כבר מזמן.
אבו עאקלה שידרה ללא הרף משער שכם, מהר הבית, מרחבי יו"ש ומהנגב, תוך הפרחת עלילות שווא נגדנו. משמיצה, מסיתה, מהללת את האויבים שלנו ללא הרף. מה היא עשתה השכם בבוקר עמוק בתוך מחנה הפליטים הרצחני של ג'נין, קרוב כל כך למחבלים שפתחו באש על חיילי צה"ל? ברור שהיא הגיעה לרקוח עוד עלילה נגד החיילים הציונים שמבצעים רצח עם במסכני ג'נין, ולרוע מזלה חטפה "אש ידידותית" ממי שחשבו שהיא חיילת ציונית.
למרבית הפליאה, בעוד במדינות ערב מסוימות, כמו מצרים, אסורה פעילות ההסתה של אל־ג'זירה, דווקא בישראל, שמבחינת אל־ג'זירה היא האויב, יכולים אבו עאקלה וחבר מרעיה להעליל חופשי. לכן, הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה לעשות עכשיו הוא להיות אפולוגטית. הגיע הזמן להעמיד את פייק תחנת השידור הזו על מקומה וקודם כל לאסור על שידוריה מישראל. בנימין נתניהו איים לעשות את זה ב־2017 וכדרכו התקפל. זו ההזדמנות לשים לפרויקט ההסתה הזה קץ.
בלי פינדרוס ודומיו
השבוע שוב הגיח חבר הכנסת יצחק פינדרוס מיהדות התורה, והעמיד אותנו על נפלאות תפיסת העולם שלו ושל מפלגתו. הרעש אומנם פרץ סביב הפנטזיה הפינדרוסית לפוצץ את בית המשפט העליון, אבל היינו אמורים להזדעזע עוד יותר מהדברים האחרים שהוא אמר באותו מעמד.
פינדרוס הבהיר שאין לו כל עניין במינוי שופטים או אנשי ציבור חרדים, או בשילוב חרדים בחברה. הדבר היחיד שמעניין אותו הוא להקים עוד ועוד תלמודי תורה.
מדובר בהשקפה לגיטימית, של מי שרוצה לשמר חברה מתבדלת, ממוקדת בעצמה, שיש לה עולם ערכים שונה לגמרי מזה של רוב הציבור היהודי במדינה. ולכן, מי שרוצה להתבדל ולהתנתק, שיבושם לו. רק שלא ברור איך נציגיו יכולים לשבת בממשלה, לעמוד בראש ועדת הכספים, לקבל החלטות, לשלוט בתקציבים ולחיות על חשבון הציבור הישראלי.
מהיכן שאובות החוצפה וההתרסה של פינדרוס עצמו? מאותו המקום שבו הוא תקף לפני כשנה את הגיורים האורתודוקסיים שעורך צה"ל? גיורים בפיקוח זקן רבני הציונות הדתית – הרב חיים דרוקמן. פינדרוס טען אז כי חיילת שעברה גיור בצה"ל היא שִׁיקְסֶה – שם גנאי לגויה. ושאם יהודי מתחתן איתה, האבא של החתן צריך לשבת עליו שבעה ולקרוע קריעה. כבר אז צריך היה להרחיק את המפלגה של האיש המפלג והמשמיץ הזה מכל משאב לאומי.
רק שהשבוע סיפק לנו חבר הכנסת החרדי תזכורת למהות הקואליציה האלטרנטיבית שמנסה בנימין נתניהו לקושש, בכל תרגיל ואופן. קואליציה שבה יחזרו פינדרוס ועדתו לחלוב את כספי המסים שלנו למטרותיהם הבדלניות, להתרחבותם בכלל האוכלוסייה ולהשתמטותם מכל מטלה לאומית.
הקואליציה הנוכחית סיימה את דרכה, כי ההרכב שלה היה מלכתחילה בלתי אפשרי, כי היא קואליציה של ניגודים ואסור להסתמך על חלק ממרכיביה. אבל הלוואי שהקואליציה הבאה שתוקם, תרחיק מתוכה אנשים כמו פינדרוס וכל מי שחושב כמוהו.