קשה עדיין להעריך את השלכות מותה של שירין אבו עאקלה, העיתונאית מאל־ג'זירה, על המצב הביטחוני ועל גל הטרור הנוכחי, שרחוק מלהיות מאחורינו. אבו עאקלה נהרגה במהלך חילופי אש בין לוחמי צה"ל למחבלים פלסטינים במחנה הפליטים ג'נין, בתוך סיטואציה מבצעית מורכבת מאוד.

הסיטואציה המורכב מלווה אותנו למעשה זה כחודש וחצי, כשבתקופה זו נרצחו 19 אזרחים ישראלים. גל הטרור מחייב פעולות בשטח כדי לבלום ולסכל פיגועים נוספים. מנגד, מערכת הביטחון מעוניינת לנהוג בזהירות המתבקשת כדי להימנע מעימות נרחב ביהודה ושומרון ואולי גם ברצועת עזה. אירוע אחד בלתי צפוי, כמו זה שבו נהרגה אבו עאקלה, עלול לסבך את התמונה ולספק חומר בעירה נוסף שבו צפויים ארגוני הטרור לעשות שימוש בניסיונם להסלים עוד יותר את המצב בשטח.

האתגר ההסברתי הבינלאומי באירוע מהסוג הזה הוא גדול מאוד. בזירה ההסברתית הפנימית יש לציין לטובה את ההופעה המרשימה שנתן בערב שלאחר התקרית מפקד פיקוד המרכז האלוף יהודה פוקס במהדורות הטלוויזיה.

פוקס הפגין התייחסות אנושית למותה הטרגי של אבו עאקלה, והשמיע אמירה מדויקת בנוגע לסטטוס של התחקיר שמתבצע בצה"ל, שאינו שולל בשלב זה אפשרות כי נפגעה מירי לא מכוון של הלוחמים. במקביל הבהיר פוקס כי טרם נשללה האפשרות שהעיתונאית נפגעה מאש מחבלים, ובתוך כך הוא לקח אחריות וגיבה את הלוחמים שפעלו בתוך סיטואציה של קרב ולחימה. בשורה התחתונה, ההופעה של מפקד פיקוד המרכז הביעה צער כן על מותה של העיתונאית, אך לא הייתה מתנצלת.

גם אם יתברר בסופו של דבר שאבו עאקלה נהרגה מאש צה"ל, האלוף פוקס היטיב לתאר את הסיטואציה המורכבת והלא סטרילית שיש בזירת קרב, כפי שהייתה במחנה הפליטים ג'נין ביום רביעי לפנות בוקר. זירה שבה גם אזרחים או עיתונאים עלולים להיהרג, אף על פי שלאף אחד מהקצינים והלוחמים שהיו בשטח לא הייתה כוונת זדון בכך. עם כל הצער שבדבר, תקריות מהסוג הזה מתרחשות בשדה קרב. צה"ל עושה הרבה כדי למנוע אותן, אבל המפקדים והלוחמים מחויבים לעמוד במשימות שלהם וגם להגן על חייהם.

חמושים בג'נין (צילום: נאסר אישתיה, פלאש 90)חמושים בג'נין (צילום: נאסר אישתיה, פלאש 90)

בחודש וחצי האחרונים, היחידות המיוחדות של צה"ל, מג"ב וחטיבות החי"ר עומדות בעומסים גבוהים מאוד של פעילות מבצעית התקפית, בעיקר בצפון השומרון ובג'נין. לא פעם פעילות המעצרים והמבצעים המיוחדים מלווה בקרבות של ממש. בפעילות מהסוג הזה, כאשר מחבלים מבצעים ירי לעבר הכוחות בשטח בנוי, פוטנציאל הפגיעה בבלתי מעורבים הוא גבוה.

אל מול המורכבות של פעילות מבצעית מהסוג הזה בשטח עירוני צפוף, העובדה שמספר האזרחים הפלסטינים שנהרגו במהלך אותן פעולות מיוחדות אינו גבוה - מעידה על דפוס פעולה שהוא בדרך כלל מקצועי, מדויק ומבחין ככל האפשר בין מי שמחבל למי שלא. נראה כי הלוחמים והמפקדים מבינים היטב את משימתם לעצור את המבוקשים, לפגוע במחבלים שיורים לעברם ולהימנע ככל הניתן מפגיעה באזרחים.

עם זאת, חובתם גם להגן על עצמם, ובלחימה מהסוג הזה אירועים שכאלה עלולים להתרחש. גם את זה צריך להסביר בעברית לציבור הישראלי, ואולי אף חשוב מכך - בזירה הבינלאומית, שם הקרב התודעתי הרבה יותר קשה.

לצד הפקת לקחים, הפעילות המבצעית של צה"ל תימשך באותו דפוס בדיוק, תוך מאמץ לצמצם ככל הניתן את מרחב הטעויות שקורות בשדה קרב. את הקו ההסברתי הזה צריך לנהל במשנה תוקף גם מול התקשורת הבינלאומית, כולל הופעה של בכירים. זה אינו מבטיח הצלחה, וזו זירה קשה מאוד ולעתים אף עוינת, אבל אין דרך אחרת.

בצה"ל, לאחר התחקיר הראשוני ומניתוח הזירה, סבורים כי ישנה אפשרות שאבו עאקלה נהרגה מאש הלוחמים שלא באופן מכוון, מבלי שזיהו אותה לפני זה. בתחקיר סומנו שלושה אירועים מרכזיים שבהם השיבו הכוחות באש לעבר מקורות הירי. שניים מהם לא נגעו לסיטואציה, והאירוע השלישי, שבמהלכו מחבלים ירו מתוך מחנה הפליטים לעבר הכוח שפעל בפאתי המחנה, ברחוב סמוך למקום שבו נהרגה אבו עאקלה, עומד בלב התחקיר.

יעד המעצר היה מבוקש פעיל ג'יהאד אסלאמי, החשוד בפעילות טרור. על פי עדויות הלוחמים, שזו אינה הפעולה הראשונה שלהם במחנה הפליטים בתקופה האחרונה, היקף הירי שבוצע לעברם היה חריג מאוד, גם בהשוואה למבצעים קודמים.

התחקיר העלה כי עיתונאית אל־ג'זירה שנהרגה הייתה במרחק של כ־150 מטרים מכוחותינו, ועל פי ההערכות - גם לא רחוקה מהמחבלים שירו לעבר הכוחות. למעשה, היא נקלעה לקו האש, מבלי שבזמן אמת הבחינו בה. לפנייה הישראלית לקבל את הקליע מהפלסטינים יש חשיבות רבה לחקר האמת, משום שבאמצעותו ניתן לעשות בדיקה בליסטית לקנים של הלוחמים הרלוונטיים לאירוע, וישנה אפשרות סבירה כי ניתן יהיה לקבוע, אם תימצא התאמה, מאיזה קנה בוצע הירי.

בישראל מבינים היטב כי תוצאת בדיקה כזו עשויה להציב סימני קריאה בסוגיה שכרגע מרובים בה סימני השאלה, ועדיין ישראל היא זו שיזמה את הפנייה. אין מדובר בתחקיר משותף, אבל את הבדיקה הזו הפלסטינים לא יכולים לעשות בעצמם, כשגם הרופא הפלסטיני שהוציא את הקליע אמר ביושר שלא ניתן לקבוע על פי הנתון הזה מי ביצע את הירי.

בצה"ל מדגישים כי חיפוש האמת בבירור התקרית אינו בבחינת התנצלות על הפעילות המבצעית, שתימשך, ואין משמעותו חוסר גיבוי ללוחמים, שפעלו באופן מקצועי בתוך מציאות של לחימה וקרב. אין כאן חיפוש אשמים, אבל בכך משדרת ישראל מסר נכון, שהיא לא חוששת מבירור האמת, גם אם משמעותה היא שאבו עאקלה נהרגה מאש לוחמי צה"ל.

מדובר במסר חשוב, שאומנם לא צפוי להקל בטווח הקרוב על ההסברה של האירוע בזירה הבינלאומית, שנוטה באופן ברור לרעת ישראל, אבל אל מול גורמים בינלאומיים רשמיים, ומול האמריקאים בפרט, זהו מהלך נכון וחשוב המשדר אמינות, וטוב שישראל נוקטת אותו.

יחיא סינוואר (צילום: עטיה מוחמד, פלאש 90)יחיא סינוואר (צילום: עטיה מוחמד, פלאש 90)

פער עמדות

בקצב האינטנסיבי של החודשים האחרונים, לא מופרך להניח שבתוך ימים ספורים יתרחשו אירועים ביטחוניים אחרים, שידחקו את התקרית בג'נין לזיכרון ישן. אירוע אחד מתחבר למשנהו וממחיש בהסתכלות ריאלית כי גל הטרור הנוכחי עוד ילווה אותנו תקופה ארוכה, וכי לצה"ל נכונים אתגרים מבצעיים מורכבים לצד התרגיל הגדול שמתנהל במקביל ומדמה מלחמה בכמה זירות.

שנה חלפה מאז מבצע שומר החומות בעזה, והזירה הפלסטינית שוב נמצאת במרכז העיסוק של הצבא. בעיצומו של גל הטרור היו אלה גורמים רשמיים בישראל שסימנו את הנהגת חמאס בעזה כמי שמעורבת עמוקות בהכוונת טרור ובהסתה, כדי לתדלק ולהבעיר עוד יותר את השטח ביהודה ושומרון ובקרב ערביי ישראל.

נאום ההסתה של יחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, שקרא למי שאין לו רובה לקחת סכין או גרזן ולצאת לבצע פיגועים, הפך לצומת דרכים כאשר זמן קצר לאחר מכן, במוצאי יום העצמאות, לקחו שני מחבלים פלסטינים גרזינים ויצאו לבצע את הפיגוע המחריד באלעד.

עמדת צה"ל, שהוצגה לאחרונה לדרג המדיני, גורסת כי מלבד ההסתה, חמאס אינו עומד מאחורי הפיגועים האחרונים בערי ישראל, והוא מבקש לנכס לעצמו הישג כמי שחולל אותם. גל הטרור הנוכחי, לפי עמדת צה"ל, עומד בסימן של מחבלים בודדים על רקע דתי ולאומי בשל האירועים בהר הבית.

בצה"ל מציינים, על רקע שנה למבצע בעזה, כי ההרתעה מול חמאס חזקה מאוד, וכי יש להמשיך לבדל בין הזירות בעזה לבין יהודה ושומרון, כדי לא להוביל להסלמה ברצועה. ייתכן שעמדת הצבא נובעת גם מהשיח שמתנהל בעיקר בתקשורת, על חיסול אפשרי של סנוואר, לצד שיח שהתפתח גם בדרג המדיני בנוגע לגביית מחיר צבאי מחמאס בעזה לנוכח המשך ההסתה משם. אולי משתנים אלו הובילו את צה"ל להוריד מחשיבות חמאס ומאחריותו לגל הטרור הנוכחי.

הנושא הזה מצוי תחת ויכוח בדיונים האחרונים. אומנם אין מחלוקת על כך שבפיגועים האחרונים הייתה הכוונה ישירה מעזה, אבל המחלוקת עסקה בסוגיית ההשראה וההסתה ותג המחיר שיש לגבות מחמאס. ראש הממשלה נפתלי בנט, בעמדת מיעוט, דיבר על החשיבות בחיבור בין הזירות ועל גביית מחיר מחמאס. הצבא והרמטכ"ל, בנחישות, העבירו את המסר כי מדובר במחשבה שאינה נכונה.

פער העמדות רק הולך ומעמיק, אך בשורה התחתונה הצדדים הסכימו שלא להסכים, וההחלטות שהתקבלו הסתכמו באי־חידוש הכנסת הפועלים מעזה לעבודה בישראל. הוויכוח הזה דלף החוצה, לא בטוח בטובתו של מי. לא מן הנמנע שבנט מבקש להיתפס כעת כמי שמוביל קו נצי יותר גם מול חמאס בעזה, אבל העובדה שבסופו של דבר הקו של מערכת הביטחון הוא שהתקבל, שלא בטובתו של ראש הממשלה - אינה מחזקת את מעמדו גם בקרב שריו ושותפיו לשלטון.

שאלת האחריות של חמאס לגל הטרור האחרון נותרה פתוחה, כאשר המסרים של ישראל בנוגע לחמאס ועזה מבולבלים ונראים לעתים כבעלי אינטרס מקומי, שיותר נוגעים לדעת הקהל הפנימית. כאשר בצה"ל טוענים בתוקף כי חמאס אינו עומד מאחורי גל הטרור האחרון ואינו מכווין אותו, זה אולי נכון נקודתית לפיגועים האחרונים בערי ישראל, אבל מה בנוגע לעוד הרבה ניסיונות להכוונת טרור והעברת כספי טרור לאיו"ש, בהתארגנויות שונות ששירות הביטחון הכללי חושף לעתים בתקשורת? האם גם מהם מנקה ישראל את חמאס?

בסופו של דבר, ככל שיימשכו הפיגועים, הסוגיה מול חמאס בעזה תעלה שוב לשולחן הדיונים. במקביל, השקט מהרצועה מחדד דילמות מורכבות לישראל, כאשר חמאס מנצל לטובתו את פירות הבידול לצורך הרחקת העימות מהרצועה, תוך שהוא מנכס לעצמו את הקרדיט כמי שמוביל את המאבק מול ישראל. על הדרך הוא מחליש עוד יותר את מעמדה החבוט של הרשות הפלסטינית.

את השקט היחסי מעזה בשנה האחרונה מייחסים בצה"ל גם לתוצאות המבצע האחרון. ואכן, היקף ירי הרקטות שנורו מהרצועה בשנה האחרונה הוא הנמוך ביותר מאז ההתנתקות. אבל בדרך למינוף ההישגים הצבאיים למבצע שומר החומות, חייבת להישאל השאלה אם גם הפעם מסתכלת ישראל על העימות מול חמאס באמצעות משקפיים מערביים. אותם משקפיים שכשלו בעבר בניתוח נכון של התנהלות חמאס.

בנוסף יש לבדוק אם המדיניות המנסה לבצע הפרדה בין עזה ויהודה ושומרון מקילה על חמאס לנצל לטובתו את הבידול, תוך שהוא מנסה לחזק את אחיזתו בין הזירות, להרחיק עימות מרצועת עזה ולהבעיר את שאר הגזרות מבלי שהוא משלם על כך מחיר משמעותי.