המתיחות בזירה הפלסטינית היא המובילה את סדר היום הביטחוני, כשבחודשיים האחרונים אי אפשר שלא לזהות את תהליכי ההסלמה ההדרגתיים לקראת עימות אפשרי גדול בעתיד.
צה"ל, שעוסק רבות בסוגיית הרב־ממדיות והקטלניות בשילוב של טכנולוגיות מתקדמות ואש לסיוע, לצד פרקטיקות מבצעיות נוספות שבין השאר אמורות לספק ללוחמים בשטח יתרונות מובהקים על האויב בצד השני, נדרש כעת לבחון כיצד הוא משלב זאת במהלך פעילות מבצעית מורכבת בתוך מחנה פליטים צפוף ואלים במיוחד.
עדויות הקצינים במעצר המבוקש בג'נין על אלפי קליעים שנורו לעברם, יחד עם התמונות של עשרות חמושים שמבצעים ירי ממרחק של מאות מטרים בודדים, המחישו כי האתגר המשמעותי שנוצר במבצע היה במאבק מול החמושים. זאת מאחר שבמבצע עצמו המבוקש ואחיו סירבו אומנם להסגיר את עצמם, אבל לא התנהל קרב של ממש.
במקרה זה המחבלים אומנם התבצרו אבל לא התנהל קרב, ולכן דרדור האמצעים היה איטי ומדורג. המצב נמשך זמן רב, ובמהלכו כל הזמן מתנהלים חילופי אש בפריפריה ובמעגל החיצוני של היעד עצמו.
13 מחבלים נפגעו מאש הכוחות, והנתון כי נפצעו ולא נהרגו מעידה על כך שהירי לעברם בוצע מטווחים ארוכים. מנגד, למרות הפגיעה הקטלנית בנעם רז, שעל פי הערכות שונות בוצעה מטווח של כ־300 מטרים, אלפי הכדורים שנורו לעברם גרמו לפגיעות בכלי הרכב הממוגנים בלבד.
הנתון הזה מצביע לכאורה על כך שמעגל האבטחה סביב היעד עצמו לא נפרץ ונותר סטרילי, והפגיעה בגבו של נעם הייתה בזמן הקיפול, נקודה שלא פעם מהווה נקודת תורפה – וצריכה להיבחן לעומק.
אבל כאמור, הבעיה המרכזית שנוצרה בשטח היא הירי הבלתי פוסק של חמושים לעבר הכוחות ממחנה הפליטים ואדי בורקין, שלא פסק לאורך כל המבצע. הימ"מ עסק במעצר עצמו, אבל מבחינת הפלסטינים הקרב עם לוחמי צה"ל הפך לעיקר. בנקודה הזו צה"ל, לצד היתרון במיומנות הכוחות והציוד האישי, מוכרח היה לספק לכוחות עוד יתרונות בשטח בהפעלת האש, בנטרול ובהריגת המחבלים שיוצאים לעבר הכוחות.
זו בדיוק הרב־ממדיות שצה"ל מרבה לדבר עליה והייתה חסר במבצע האחרון בג'נין, כביטוי לקדמה הטכנולוגית של צה"ל והיכולת שלו להיות "מדויק וקטלני", כפי שמכנים זאת בכירי הצבא.
התרעות פיקוד העורף