השתלשלות האירועים האחרונה שהרעידה את מפלגת ימינה וגם השליכה על המערכת הפוליטית כולה, מעידה על כך שראש הממשלה נפתלי בנט לא רק קיבל החלטות קשות, אלא גם התחיל ליישמן בכל הכוח. כאשר שבוע אחד מסתיים בהדחת חבר סיעה מהכנסת, ושבוע חדש נפתח בהדחת חברת סיעה נוספת מוועדת הכנסת, ברור היה ש"משהו חדש מתחיל" שם, בימינה ובעיקר – בלשכת יו"ר ימינה.
ובכן, בנט יצא לפגרת החגים כראש הממשלה וחזר לעבודה כראש המפלגה על מלא. עושה רושם שהביקורת כלפי התנהלותו הפוליטית המנוכרת והרופסת - שנשמעה בלי סוף מאחורי הקלעים, במזנון הכנסת, בחדרי הח"כים, בשיחות סגורות וגם בטורים פוליטיים - הגיעה סוף־סוף עד אליו וגרמה לו להחליף דיסקט.
ודווקא אז, כשסביבו החלו להישמע שריקות התפעלות בדבר תפקודו המשופר, כשנדמה היה שהמאמץ שלו להציל את ממשלתו מקריסה עוד עשוי אולי להניב פרי, הגיע משום מקום מכתבה של חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי ממרצ, שבו הסבירה לו ולחליפו יאיר לפיד כי היא נוטשת את הקואליציה בשל מדיניותה הימנית מדי, לטענתה.
הסנוקרת הבלתי צפויה, שהגיעה דווקא מכיוון שמאל, דלדלה את הקואליציה ל־59 ח"כים בלבד, אל מול האופוזיציה שכעת מונה רשמית 61 ח"כים. כעת ממשלתו של בנט משולה למתאגרף מתנדנד, כשבהמשך הוא והצופים בקרב יבינו אם יישאר לעמוד או ייפול לקרשים. ובתרגום פוליטי מעשי: אם אין מנוס מהליכה לבחירות.
לעצור את המפולת
ובחזרה למטמורפוזה שעבר בנט. כדי לזהות את ממדי השינוי, צריך ללכת כמה צעדים אחורה ולהיזכר בראשית ימיו כראש הממשלה. כאשר אירוע שיקלי התפוצץ, הקו שהתעקש בנט לנקוט במשך חודשים ארוכים היה "דרכי נועם", "הידברות" ו"כל מקרה לגופו". במשך תקופה ארוכה האמין בנט כי עדיף ונכון פוליטית להחזיק את חבר רשימתו המורד קרוב ולנסות לדבר על לבו בכל פעם כאשר אצבעו דרושה בעוד הצבעה במליאה. "אם נתקוף את עמיחי וננתק כל קשר עמו, הוא ילך ישר לביבי ויהפוך לאויב, אז מה הרווחנו? אם נשמור על הקשר איתו, אולי נוכל לסכם דברים כל פעם מחדש. פעם לא יבוא, פעם יימנע. עדיף" - פסק בנט, וכך נעשה.
בינתיים התמסר כולו ראש הממשלה לעניינים הנשגבים של ניהול המדינה. לשיחות טלפון עם מנהיגי העולם, לתיווך בין רוסיה ואוקראינה, ואפילו לחיפוש אחר הבייס החדש (ביזמתה ובתמיכתה של יועצתו המדינית שמרית מאיר). בקיצור - לכל דבר פרט לניהול מפלגתו וטיפול בסיעתו.
דברים רבים חמקו מתשומת לבו של ראש הממשלה, שהחליט כי מדינאי לא יכול לרדת לרזולוציות של פוליטיקאי. גם "מדיניות דרכי הנועם" לא בדיוק הוכיחה את עצמה. שיקלי נהנה מהיחס הסלחני שהמשיך לקבל מסיעתו, שלישיבותיה לא טרח להגיע אף פעם. במקום זה הוא הפך למשתתף כמעט קבוע בישיבות סיעת הליכוד, שבהן התקבל כגיבור וכחבר.
בינתיים רמות המרמור, הייאוש והכעס בקרב חברי ימינה שברו שיאים, אך בנט לא ממש הכיר את המצב. לא היה לו זמן לטפל בריבים הקטנים בכנסת. הרי בשביל זה יש לו אנשים בשטח, שיטפלו ויסדרו.
בצד השני, בליכוד, מיהרו לנצל את ההפקרות, שבאה להם כמן מהשמיים. בעוד בנט השקיע בביקורים מדיניים ובענייני הממשלה, השקיעו נתניהו ואנשיו בטיפול בחברי ימינה. עידית סילמן טופלה, ליום טוב כלפון לא הפסיקו להגיע שליחים, ניר אורבך קיבל רמזים, וגם איילת שקד שמעה מיותר מחבר אחד בליכוד כי "אם תבואי, נדאג לך לשריון ברשימה".
פרישתה של עידית סילמן גרמה לבנט להתעורר משנתו הפוליטית ולגלות את ממדי הנזק, שזעזעו אותו. הסיעה המתפוררת, הבייס הימני שנעלם, הבייס הנכסף מהמרכז שלא בדיוק מיהר לזרום לכיוונה של ימינה והשמועות על פורשים נוספים - גרמו לו לחשב מסלול מחדש.
בתקופת הפגרה שקד בנט על מדיניות חדשה, שתעצור את המפולת. היועצת המדינית שמרית מאיר שילמה מחיר מיידי. אם עד אז הוא התעלם מאנשיו, שהאשימו את מאיר בזריעת עוינות וניכור בלשכה ובכך שהובילה אותו למחוזות השמאל, החלפת הדיסקט גרמה לו לחשוב אחרת - ומאיר עזבה לקולות מצהלות אנשי בנט הוותיקים.
כתוב בפרוטוקול
בנט החדש, הפוליטי, חזר להקשיב לכל דיווח חטוף על כל חבר סיעתו שנחשד במגעים עם הליכוד. השמועות שהסתובבו סביב יום טוב כלפון היו מעורפלות אך רבות. לבנט נאמר כי כלפון נפגש עם חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד. בהמשך הגיעו דיווחים נוספים. כלפון, מצדו, שידר שאננות ולא טרח להכחיש את ההאשמות ולהוכיח את חפותו. התשובה של בנט הפוליטיקאי הגיעה ללא עיכוב: כלפון קיבל שיחה שממנה למד כי הוא חוזר הביתה ולא יכהן יותר כח"כ. למה? כי הסיעה והקואליציה זקוקות לאצבעו הנאמנה של מתן כהנא. כלפון נפגע, אך הפור נפל.
סילמן טופלה כמה ימים לאחר מכן. ביום שני האחרון, בישיבת הסיעה של ימינה, העניינים התנהלו ברוח חדשה. תם "נוהל דרכי הנועם". אחד הנוכחים התבקש לרשום את הפרוטוקול. "אם נצטרך להתחיל בהליך ההפרשה של סילמן - כל מה שהיא תגיד, יצורף לתיק נגדה", אמר מי שאמר לפני ההתכנסות.
במהלך הישיבה עלתה סוגיית החזרת כהנא לתפקיד השר לשירותי הדת. "דרוש רוב בהצבעה בכנסת. עידית, תצביעי בעד?", נשאלה סילמן, שבאה לא מוכנה למציאות החדשה וענתה בצורה מעורפלת משהו. "אם את לא מוכנה להתחייב, במה את חברת ימינה? את לא מתביישת לבוא לישיבות ולהתנהג בצורה שכזאת?" - זעם בנט וביקש ממנה לצאת מהחדר.
כעבור יממה הסתבר כי סילמן הוצאה לא רק מחדר הישיבות, אלא גם מהרכב ועדת הכנסת שבה הייתה חברה. בימינה מיהרו להבהיר כי לא מדובר בנקמה, אלא במסר לעתיד: אם סילמן תעז ללכת בדרכו של שיקלי, לא נמתין שבועות וחודשים. מיד אחרי ההצבעה הראשונה נגדנו היא תודח גם מראשות ועדת הבריאות שכה יקרה לה. ועדיין, בכירים בקואליציה שבירכו על המהפך של בנט, נטו להעריך כי עיקר הסכנה להמשך כהונת הממשלה עדיין טמון בימינה ולא באף מפלגה אחרת, גם לא ברע"ם.
ואז הגיע המכתב המפתיע של ג'ידא רינאוי זועבי ממרצ. המשך יבוא.