איש הרדיו יצחק נוי ז"ל, מת ביום חמישי בשעות הצהריים, ונטמן ביום מותו, באדמות המושב נטעים שבו הוא נולד וגדל. נוי ז"ל, נקבר, בהלוויה משפחתית שבה השתתפו רק בני משפחתו הקרובה. נוי, נקבר על פי בקשתו האחרונה, בטקס קבורה אזרחי, ללא ארון וללא הספדים. על יד קברו סיפרו בני המשפחה סיפורים אישים שהיו נחלת המשפחה.

טקס ההלוויה נפתח בשירה של אלברשטיין "את חירותי", שסימן את החירות שבה זכה איציק במותו, לאחר שהשתחרר מהמחלה הקשה שבה הוא לקה. בהלוויה הושמעו גם שיריהם של פרנק סינטרה "עשיתי זאת", ושירו של ליאונרד כהן, שכתב כהן לפני מותו, שמסתיים בשירת המקהלה של בית הכנסת של מונטריאול שבקנדה. אחרי מיטתו של נוי הלכו רעייתו נורית , בנו רועי, אחותו הבכורה אתה, וביתה הדר, ובני משפחתה של רעייתו נורית, רוני ודני בן ארי, ונכדותיהם ונכדיהם.

יצחק נוי ז"ל, מת בביתו בנטעים, שאליו הוא הועבר בימיו האחרונים, מהמרכז הרפואי צריפין, כשליד מיטתו היו בעת מותו, רעייתו נורית ומטפלו המסור רושן שטיפל בו בחודש האחרון. לפני יותר מחודש וחצי, סמוך ליום הולדתו השמונים, התגלה בראשו של יצחק נוי ז"ל, גידול סרטני ממאיר. לאחר שמשפחתו התייעצה עם רופאים מומחים, והתברר כי לא ניתן להסיר את הגידול מבלי שמצבו של איציק יחמיר, והוא ילקה בשיתוק. איציק החליט כי אין עוד טעם לחייו וכי הוא רוצה למות.

קברו של יצחק נוי ז''ל (צילום: באדיבות המשפחה)קברו של יצחק נוי ז''ל (צילום: באדיבות המשפחה)

הסרטן שבו לקה איציק ז"ל, הוא סרטן מסוג GBM שנחשב לאחד הגידולים הממאירים, המסוכנים והאלימים ביותר. שהתברר לאיציק סוג הסרטן שבו הוא לקה, הוא החליט להאיץ את מותו וסירב לאכול. זכיתי לבקר אותו בימיו האחרונים, וישבתי לצדו כשאני אוחז בידו והוא אוחז בידי. גם בימיו האחרונים הוא חזר ולחש את המילים "למות למות"- מה שהיה רצונו האחרון. האהדה הרבה שלה הוא זכה, שכנעה את נורית רעייתו, לאפשר למי שביקש לבוא להיפרד ממנו. רבים עשו זאת ובאו ללחוץ את ידו בימיו האחרונים לפני מותו. קראתי באוזניו את התגובות החמות, ואת המילים המרגשות שנכתבו עליו על ידי מי שהאזינו לתכניותיו.

הוא שמע את הדברים בקשב כשדמעות בעיניו. הכתבה הגדולה שפרסמתי עליו זמן קצר לפני מותו, בגיליון סוף השבוע של "מעריב", שבה פורסמו דברים אישיים על ימיו האחרונים, נעשתה באישורה של משפחתו שהאמינה שזכות הציבור לדעת על מצבו הרפואי, לאחר שהציבור גילה התעניינות בלתי פוסקת במצבו במהלך כל התקופה שבה היה מאושפז.  

משפחת נוי, מעריכה ומודה לציבור על האהבה שבה הוא עטף את איציק בכל התקופה הקשה, ולמרות זאת מבקשת מהציבור להימנע מלהגיע לביקורי תנחומים. המשפחה מעריכה את גלי החום והאהבה, אבל היא מבקשת שיתאפשר לה בימי השבעה להתייחד עם זכרו רק במסגרת משפחתית. למרות כל הצער והאהבה, נמנעה המשפחה מלפרסם פרטים על מועד ההלוויה, ופעלה לכך שאיציק יקבר מיד אחרי מותו, בטקס הלוויה אזרחי, צנוע ומשפחתי ללא חבריו ומאזיניו הרבים. ונהגה בכך על פי רצונו האחרון.