נכדתי הבכורה עוסקת בעבודת הדוקטורט שלה בחקר הרֶגֶנֶרציה, תהליך התחדשות האיברים שיש ליצורים מסוימים (למשל שממית). אני נזכר במחקריה ובניסויי המעבדה שהיא עורכת כשאני חושב על ממשלת השינוי, שבמשך כל שנת קיומה מותקפת על ידי שונאיה ומבזיה, שלוחי הביבי (אלה שיתחילו תמיד, כמצוות אדונם, ב"הממשלה הנוראה הזאת", "הממשלה העלובה הזאת").

אני מצטער שאין בה אותה תכונה ביולוגית נדירה ומלאת תקווה פוטנציאלית. כלומר, כמה טוב היה אילו הייתה הקואליציה מסוגלת, כשמישהי או מישהו מחבריה נמלטים ממנה מסיבות "אידיאולוגיות", בגלל לחצי סביבתם היומיומית, או בשל פיתויי השקר של הביביסטים שבחוץ, לחדש מיד את איבריה־חבריה ולשמור על הרוב הכמעט קיומי של 61. ומנגד, כמה היה טוב לליכוד ולשאר סיעות האופוזיציה, אילו יכלו, כמו יצור הקרוי חשׂוּפית ים, לערוף לעצמן את ראשיהן (במובן המטאפורי, כמובן) ולהצמיח במקומם ראש חדש, בריא וללא נגיפים.

הממשלה הזאת אוחדה ברצון של מרכיביה מהימין, המרכז והשמאל הפוליטיים, יהודים וערבים, להחליף את נתניהו, את שלטונו הלוקה בשחיתות, בשקרים, בכוחנות, בהסתה ובהפצת שנאה, בקירוב ההון מחד והכהניזם הפשיסטי־גזעני מאידך, לשלטון; שלטון, שעיקר עיסוקו האובססיבי היה בניסיונות לשמר את קיומו ואת כס העומד בראשו, ולהביא בכל דרך חוקית או טראמפית להפסקת משפטו הפלילי.

ותחשבו על תדהמת הביביסטים שנשלחו לאופוזיציה, מחוצפתם של הקצוות השוּלִיים, שהעזו לחבור מול משיח צדקנו ושטיחוניו ולסלקו מהכס ומבלפור, אחרי ארבעה סיבובי בחירות שכפה על המדינה. ממשלת בנט־לפיד־גנץ־ליברמן־סער־עבאס־הורוביץ־מיכאלי עמדה יפה בכל מטחי הרוק והלעג שהותזו עליה, שרדה אינסוף קללות, חרמות, שקרים, האשמות ואיומים מהאמסלמים והסמוטריצ'ים, פרובוקציות בן־גביריות ותחזיות אוטוטו־קץ מפאנלים עמיתסגליים־אילהחסוניים.

היא העבירה את תקציב המדינה, שהביבי אחז בו כבנכס אישי, הפעילה את המשק בלי סגרים והצליחה להעביר את ישראל בקורונה לסוגיה. היא שיקמה את הכלכלה והתעסוקה בתקופה של משברים עולמיים חסרי תקדים – הקורונה, מלחמת פוטין באוקראינה, האקלים המשתגע, המחסור במזון ובדלק, העלאת המחירים הגלובלית - העלתה את הצמיחה, החלה ללחום בפשיעה במגזר הערבי, חוקקה חוקים חשובים (השכילה להעמיד להצבעה את חוק "ממדים ללימודים", סבסוד לימודים אקדמיים ללוחמים משתחררים). חלקיה השונים של הממשלה עבדו היטב זה עם זה, והיא נתנה סיכוי לשיתוף אינטרסים צודקים עם נבחרים ערבים כמנסור עבאס, שרצו באמת ובאומץ לקדם שילוב ושוויון בין אזרחי המדינה.

הממשלה נכשלה בכך שלא הגבילה את עבודתה למרחב המוסכם מראשיתה – לא לגעת בבעיות הנתונות במחלוקת פוליטית או אמונית קשה בין חלקי הקואליציה ולטפל בכל הבעיות המוסכמות: קורונה ובריאות, ביטחון, פשיעה, יוקר המחיה, בניית מגורים, חינוך. היא לא רק נכשלה בהטמעת הישגיה הממשיים בתודעת הציבור, כולל חיזוק הדמוקרטיה ודילול השחיתות השלטונית, אלא גם לא הצליחה עדיין לעצור את מחירי הדירות ואת יוקר המחיה.

בנט לא הצליח לשמור על איזון נכון בין מרכיבי ממשלתו, הצהיר בטיפשות הצהרות מדיניות כובלות ("לא יהיה משא ומתן עם הרשות הפלסטינית"), נמנע מנאום הרגעה ("לישראל אין כל אינטרס לפגוע באל־אקצא") ונכנע להחלטותיה המסוכנות של המהרסת איילת שקד. הוא והורוביץ נכשלו בבחירה פזיזה של חלק מנציגיהם - ועל כך הם משלמים כל יום, ברפיסותה הפוליטית של הקואליציה חסרת הרוב. האם יצליחו להמשיך את המעבר הקשה שהובילו - מניוון שלטוני לכיוון דרך, מדֶגֶנֶרַצְיָה לרגנרציה שלטונית? ימים, או שעות, יגידו.