טרם זיהינו והגדרנו את המאורעות המתהווים לנגד עינינו כ"אינתיפאדה שלישית". הנה "המרד הערבי", כהגדרת הערבים לפני מאה שנה, או "המאורעות", כהגדרת היהודים, מכה בנו שוב. מעשי האיבה נגד היהודים והציונים החלו עוד קודם לכן, לאחר הצהרת בלפור בשנת 1917, המנדט הבריטי על ארץ ישראל והעלייה, בעיקר ממדינות מזרח אירופה. ההתיישבות היהודית בפלשתינה-ארץ ישראל הגבירה את פעילות הערבים נגד היהודים, שלאחרונה חזרה.
הפגיעה בדו־קיום פגעה במשק הדו־לאומי. בהמשך, בשנות ה־30, החל תיעוש של המשק הארץ־ישראלי, בעיקר על ידי העולים מגרמניה, וכך פחת הביקוש לשיתוף פעולה עם הפלסטינים בתחום הכלכלי. חלק מהערבים אמרו כי הם מרוצים מההגירה היהודית שמביאה לתיעוש מערבי של פלסטין. המשק צמח על אף המרד והמאורעות בשל הביקוש הכרוך בעלייה לישראל במקביל לתיעוש. למעשה, כל הגירה בעולם מגבירה את הפעילות המשקית.
ימי הדוט־קום
החל משנות ה־90 של המאה הקודמת ממשלות ישראל החליטו להעביר את המשק הישראלי לתעשיות מתוחכמות בסיוע נדיב לסטארטאפים ובכסף נדיב ל"חממות", קינים להתפתחות חברות טכנולוגיה מתקדמת. באותה תקופה הגיע גל הגירה אדיר מבריה"מ לשעבר שלא היה כמותו, בן כ־0.9 מיליון עולים, שאחר כך מספרם עלה ל־1.05 מיליון. האופטימיות הייתה בשיאה: השילוב של משק שהופך למודרני ולמתוחכם עם עולים בעלי השכלה, ידע, חריצות ונחרצות הקפיצו את המשק הישראלי, וישראל הצטרפה למדינות המפותחות.
אולם, אז באה ההתרסקות של תעשיית ההייטק עקב התפוצצות בועת מניות הדוט־קום. מאות חברות שעמדו להתעשר, ניגפו, נעלמו והשאירו עובדים מחוסרי כל. הנאסד"ק, שעלה ב־400%, צנח משיאו ב־78%, ומאות אלפי עסקים בתחום התקשורת והקנייה המקוונת בעולם נמחו. גם החברות האמריקאיות הענקיות ששרדו אמזון וסיסקו הצטמקו. מובן שנפילה זו הביאה לסגירת מאות סטארטאפים בישראל, ועובדי הייטק שהיו קודם לכן בין בעלי השכר הגבוה בישראל ומושא לקנאה פוטרו בהמוניהם ונותרו בבתיהם, מחפשים כיצד לשלם את המשכנתאות הגבוהות שנטלו בזמן השיא.
הנפילה של סקטור ההייטק הצעיר הצטרפה למשבר שערער את המשק בפרוץ האינתיפאדה השנייה בשלהי ספטמבר 2000. המכה הנוספת של האינתיפאדה השנייה הביאה להרס ענפי התיירות והאירוח. יציאה מהבית הפכה לסכנה. הטרור הפלסטיני הפעם היה טרור שלא פסח על אף אזרח, גם בלב ערי ישראל, עם יותר מאלף הרוגים ועם כ־5,600 פצועים בצד הישראלי.
החזית לא הייתה בגבול, אלא למשל באוטובוס בקו 18 בירושלים הגדוש בנוסעים. ישראל עמדה חסרת אונים מול טרור ההתאבדות, שהיה תוצאה ישירה של הסכמי אוסלו שהכזיבו. רק מבצע חומת מגן שבא לאחר ההרג במלון פארק בנתניה הביא לבסוף לרגיעה.
בשנת 2002 נכנס המשק למיתון, ורבים נזרקו ממקום העבודה באין פעילות משקית מכניסה. בשנה זו שיעור האבטלה זינק ל־10.3%, והאינפלציה החלה לגאות לכיוון 6.5%. הצירוף של משבר דוט־קום ושל האינתיפאדה היה קטלני למשק. לישראל לא היו מקורות מימון סבירים, והברזים מחו"ל יבשו. רק הושטת יד של האמריקאים במסגרת קבלת ערבויות מארה"ב לגיוס הון בחו"ל עבור ישראל שינתה את המגמה.
עוד שנים קודם לכן היה לי הכבוד, כיועץ הכלכלי וכממונה על תוכניות כלכליות אצל השר יצחק מודעי, לכתוב את בקשת הסיוע שהוגשה לסגן שר החוץ האמריקאי לורנס איגלברגר. עצם הדיון בבקשה הרגיע את השווקים בחו"ל לטובת ישראל. הבקשה מהאמריקאים נענתה לא אצל ממשלת יצחק שמיר שהגישה אותה, אלא אצל ראש הממשלה יצחק רבין.
ההיסטוריה חוזרת?
בדיוק כעת, כשמרד הערבים בישראל ובשטחים תופס תאוצה, המשק הישראלי עלול להיכנס בעקבות המשק העולמי לסטגפלציה, גם הפעם בעיקר עקב התרסקות מניות ההייטק בארה"ב - צירוף כאוטי בין מרד ערבי לנסיגת חברות הייטק - מה שעלול להביא פעם נוספת לאינפלציה ולצמיחה דלה. חלק מחברות ההייטק כבר עצרו את גיוס העובדים, וחלק אף החלו להפחית את מספר העובדים לפי שעה בשקט ובדממה.
נזכיר כי כ־60% מיצוא ההייטק בתחום התוכנות, היישומונים והפינטק הוא של חברות זרות הפועלות בישראל. הפעם מעורבים גורמים נוספים העלולים לפגוע במצב המשק העולמי ובכך להרע לישראל: משבר האנרגיה הנובע באופן ישיר מהפלישה של רוסיה לאוקראינה; משבר הסחורות עקב מלחמת אוקראינה, כולל מחסור בחיטה; המשבר האדיר בשרשרת האספקה בעולם לקראת תום תקופת הקורונה, שהביא לירידה ברווחיות של כמה מהחברות הגדולות בעולם; חוסר הצלחתה של סין, שהייתה יצואנית דפלציה במשך כארבעה עשורים, לחזור להאצה בפעילות המשקית ולייצור תעשייתי נרחב - מה שהרחיב את הפגיעה בשרשרת האספקה העולמית; יוקר מחירי ההובלה הימית והשינוע; עלייה במחירי חומרי הגלם והסחורות, המאיצה את האינפלציה העולמית, לאחר שהעולם התרגל לכך שסין מייצרת עבורו ככל העולה על רוחו; אינפלציה לא נשלטת במדינות הים בעיקר בגלל אוזלת ידו של הפד האמריקאי, שלא העלה את הריבית בזמן, ובעקבותיו גם שאר המדינות לא העלו את הריבית כנדרש כדי לבלום את האינפלציה.
לדיכוי האינפלציה הפד יעלה השנה את הריבית אולי לכיוון 2.5% לעומת 0.8% כיום, ובשנה הבאה לכיוון 3.5% ואולי יותר, אם המשק האמריקאי לא ייכנס למיתון (ייתכן שכבר לקראת סוף השנה). נוסף על כך, הפד יפחית בשיעור דרסטי של מאות מיליארדי דולרים, גם באמצעות מכירה, את האג"ח הממשלתי ואת האג"ח מגובה המשכנתאות. המשמעות היא עלייה חדה במחיר ההון בארה"ב ובעקבות זאת בעולם.
עלות נטילת המשכנתאות בארה"ב עולה ותעלה בשיעור חד ומחירי הבתים יירדו חד וחלק, כך שכל התעשייה הנלווית לבנייה תיפגע. מניות חברות הבנייה למגורים בארה"ב כבר קורסות. משם הדרך קצרה לפיטורי עובדים ולעלייה בשיעור האבטלה בארה"ב. הפד אומר כי יכריע את האינפלציה בכל מחיר ללא רחמים. האינפלציה בסוף שנות ה־70 בארה"ב, בעיקר בעקבות מלחמת וייטנאם, גררה לריבית שכמעט נגעה ב־20% בזמן כהונתו של פול וולקר כיו"ר הפד. פיטורי עובדים אילצו את החברות להגדיל את המיכון ואת האוטומציה ולאחר מכן גם את המחשוב המתקדם ובכך להעלות את פריון העבודה. מאז 1979 ועד 2020 עלה פריון העבודה בארה"ב ב־62%, ושכר העובדים עלה רק ב־17.5%. עכשיו העלאות הריבית יביאו מחדש לפיטורי עובדים ולניסיונן של חברות להישאר רווחיות, לאחר שאכזבו את מחזיקי המניות בחודשים האחרונים.
משם נעבור לישראל, שהיא היום אומנם בעלת אחד המשקים החזקים בעולם, אך משק זה גם קטן וגם פגיע. העלאות הריבית בארה"ב מאלצות את בנק ישראל להעלות את הריבית גם כאן. השבוע העלה הנגיד (באיחור) את הריבית ל־0.75%. השילוב של העלאות הריבית מחד גיסא ושל הירידה החריפה בהכנסות ההייטקיסטים, שכבר קורית עתה, עם פגיעה בשכר ובבונוסים מאידך גיסא - יגרור ירידה בביקוש לדירות יוקרה בתל אביב ומשם במדרוג לשאר אזורי הארץ.
זהו תהליך שיכול לקחת תשעה חודשים או יותר. אם נוסיף לכך את חוסר הוודאות של הממשלה הנוכחית, שכל יום מחשבים את קיצה, המצב חמור אף יותר. ייתכן שהיא לא תוכל להעביר הצעת תקציב לשנת 2023, גם אחרי סחיטת הסיעות המרכיבות את הקואליציה. לכך נצרף את "האינתיפאדה השלישית בהתהוות" ואת מאורעות תשפ"א־תשפ"ב. זה בא לידי ביטוי כשהצבא מתכנן לעקוף את כביש נחל עירון (ואדי עארה) מחשש לכוחותיו בזמן לחימה חזיתית בחזית הצפון או כשהצבא צריך לשמור על צירים בנגב בדרך אל מחנה נבטים, שבו ערוכים מטוסי הקו הראשון.
המלחמה מול ערביי ישראל (במקרה הזה) תביא לשיבוש שרשרת המזון ולהשבתה חלקית של המשק בישראל - מרבית נהגי המשאיות ערבים וגם קבלני צה"ל. המשק עלול לעבור להאטה של ממש ולצמיחה דלה בעוד כמה רבעונים. המעבר מאופוריה לשיבוש כל מערכות החיים בישראל, כולל המשקים, עלול להיות חד. שוקי ההון קוראים את העתיד והפסדי ההון של הציבור, בין שבקופות מוסדיות או בהשקעות ישירות, כבר איתנו. בהמשך ההפסדים יעברו לשוק הריאלי.
בנק ישראל רואה את המציאות עתה, כשהמשק בפעילות גבוהה עם איתנות בפעילות הכלכלית, שוק עבודה הדוק עם סחרור במחירי הדירות ואינפלציה מעל היעד. הבנק המרכזי עיוור למה שקורה מעבר לפינה, כי מארה"ב תבוא הרעה על המשק הישראלי. בפועל המשק בדרך להאטה של ממש, והאינפלציה אינה נבלמת בשל מחדלי בנק ישראל ובשל העלאות המחירים המיובאות דרך מנגנון היבוא. זה נקרא "סטגפלציה".