1. האירוע הכלכלי החשוב ביותר של השבוע הוא העלאת הריבית ל־0.75% - יותר מהתחזיות המוקדמות. בהמשך לטור בשבוע שעבר, שקרא לנגיד בנק ישראל להאיץ את העלאות הריבית, אני חושב שצריך להמשיך במגמה ולהאיץ את הריבית גם בעתיד - ולא רק בגלל האינפלציה, אלא גם ובעיקר בגלל מחירי הדיור שקפצו בכ־16% בשנה האחרונה. בנק ישראל אומנם חוזר ואומר שייעודו הוא להיאבק באינפלציה ולשם כך נמצא ברשותו כלי הריבית, אך גם בבנק ישראל מבינים היטב שהכלי הזה אפקטיבי מאוד אף למאבק במחירי הדיור.

תמונת המצב היא כזאת: הלחצים האינפלציוניים מסביב לעולם הביאו את הכלכלות למצב שבו הן נאלצות להיגמל מההתמכרות רבת השנים לריבית נמוכה. עם זאת, כפי שבנק ישראל מציין, מצבנו טוב ביחס לעולם. האינפלציה בישראל מצויה אומנם מעל הגבול העליון של היעד ועומדת על 4%, אך היא ממשיכה להיות נמוכה משמעותית מהאינפלציה במרבית המדינות המפותחות (גם בזכות מחירי האנרגיה הנמוכים בישראל הודות למציאת הגז הטבעי).

הפעילות הכלכלית ממשיכה להיות גבוהה, ואת זה ראינו בעודפי גביית המסים ובצמצום הדרמטי של הגירעון, אבל ריחה של ההאטה עולה באוויר. התוצר התכווץ ברבעון הראשון בשיעור שנתי של 1.6%. זה אומנם בסך הכל נתון רבעוני - ונתונים כאלה נוטים להיות תנודתיים - אבל ייתכן שהוא מאותת על תפנית במגמות הכלכליות. עוד עדות לכך אפשר למצוא בירידה החדה בגיוסי ההון של חברות ההייטק, כשהסקטור סופג מכה לא פשוטה גם בשווקים.

נתוני סטארט־אפ ניישן סנטרל מדברים בעד עצמם: בשנת 2021 גויסו בתעשיית ההון־סיכון סכומי עתק בהיקף של 26.1 מיליארד דולר; וברבעון הראשון של 2022 גויסו כ־5.7 מיליארד דולר, וברבעון השני (רק אפריל־מאי) - כ־2 מיליארד דולר "בלבד". כלומר אף שהמספרים יפים מאוד, אנחנו רואים האטה די ברורה יחסית לשנת השיא ב־2021. ההייטק הוא מנוע עיקרי של המשק והוא ימשיך להיות כזה. אבל גם מנועים כאלה סובלים מהאטה, ונראה שהתקופה הזאת הגיעה והיא עשויה להשפיע על ההאטה הכללית בגלל הדומיננטיות של הסקטור בצמיחה הכלכלית בישראל. ובאופן כללי, אם הגענו למצב שבו השקעות כאלה, כפי שאנו חווים ב־2022, נחשבות ל"האטה", אז מצבנו ממש לא רע.

ולשוק הדיור הרותח: הריבית אומנם עדיין ברמה נמוכה באופן יחסי וייקח עוד זמן עד שהיא תעלה לרמות גבוהות, אך לציפיות השוק יש משקל חשוב. וכפי שתהליך הגמילה מריביות נמוכות צינן את שוק המניות, אני מקווה מאוד שהוא יתחיל לצנן בדרך כלשהי גם את שוק הדיור עד סוף השנה.

כמו כן, אני בטוח שבנק ישראל מקווה שתהליך העלאת הריבית יעשה את העבודה גם בשוק הדיור, כי אי אפשר להתעלם מהסוד הכי גלוי: עורק החיים של שוק חם ושל סחרור מחירים הוא כסף בזיל הזול, מימון נגיש ותמחור סיכונים לא ראוי שמושך עוד ועוד כסף זול ומאיץ את עליית המחירים, יוצר אופוריה ונוטע אשליות ש"הפעם זה שונה", ש"המחירים ימשיכו לעלות עד אין קץ", "שאין שום סיכוי שהמחירים יירדו" או ש"מחירי הדירות תמיד עולים" (לא, הם לא תמיד עולים, וההיסטוריה מוכיחה שהיו תקופות שבהן מחירי הדירות ירדו וגרמו הפסדים למשקיעים בשוק).

עכשיו נוצר מצב אחר: המצב הלא נורמלי, שרבים התרגלו אליו כנורמלי (ריבית נמוכה לאורך זמן), החל לעבור תהליך גמילה, שבישראל הוא רק בתחילתו ובארה"ב הוא כבר בשלב מתקדם יותר, ויהיו לו תופעות לוואי שחלקן אנחנו מכירים וחלקן עוד נכיר. כל גמילה מהתמכרות רבת שנים היא כואבת - גם בתחום הפיננסי.

בכל מקרה, עלייה של כמעט 2% מדי חודש במדד מחירי הדירות איננה יכולה להתקבל בשלווה, ובעקבות הפטפוטים המזיקים של הפוליטיקאים שרק הוסיפו לתבערה, טוב לגלות שיש מבוגר אחראי בדמות נגיד בנק ישראל. הכלי האפקטיבי ביותר כרגע למאבק במחירי הדיור הוא ריבית, ריבית וריבית. לא פטפוטים, לא הגרלות ולא תוכניות שיבשילו, אם יבשילו - רק בעוד שנתיים־שלוש בטח בגלל המצב הפוליטי הרגיש.

2. סוגיית גרעין השליטה או שלטון המנהלים היא סוגיה מורכבת ואין לה מסקנות חד־משמעיות. בארה"ב זה מקובל מאוד, בישראל הרבה פחות. גרעין שליטה - כשמו כן הוא - השליטה בחברה מוחזקת בידי בעל שליטה אחד או כמה דומיננטים, ובדרך כלל על פיו יישק דבר (רמי לוי, לדוגמה). שלטון מנהלים נוצר מפיזור מניות רחב בין בעלי המניות שהופך את המנכ"ל, פעמים רבות, לכל־יכול. בישראל ראינו, למשל, לאן הוביל שלטון המנהלים בטבע, ולעומת זאת אנחנו רואים גרעין שליטה יציב בבנק מזרחי טפחות שמוביל לתוצאות טובות לאורך זמן.

יש מצב ביניים: מצב שבו יש גרעין שליטה די חלש, שמאפשר ל"בעל שליטה", שאין לו ממש שליטה, לשלוט בשורה של חברות מרכזיות ובמינוי מנהלים, דירקטורים וכדומה, שהוא יכול להיטיב עמם והם בתורם ייטיבו עמו (כמו שהתרחש בבזק בעסקאות בעלי העניין), כי כך זה תמיד עובד: "שמור לי ואשמור לך". אז פלא שהדירקטוריונים הופכים לדירקטוריונים לא עצמאיים לחלוטין, תלותיים מאוד, בבעל השליטה?

לשלטון של בעלי שליטה יש חיסרון אחד גדול: העובדה שבעלי השליטה הם לעתים גם בעלי עסקים אחרים יוצרת שפע של ניגוד עניינים, המנוצלים לפעמים לרעה בחלוקת אשראי. שלטון מנהלים אמור לפתור את הבעיות האלו, אבל הוא יוצר בעיות אחרות, כמו כוח רב מדי של מנהל אחד או של קבוצה מצומצמת של אנשים, וכוח רב מדי בידי אנשים תמיד מייצר תוצאות לוואי שליליות, בייחוד אם הדירקטוריון של התאגיד כנוע ושבוי בידי המנכ"ל.

אפשר לקיים סמינר מעמיק על היתרונות ועל החסרונות של גרעין שליטה או של שלטון מנהלים, עד שזה נפגש עם תופעה שאני קורה לה "קרקס מנהלים". וזה בדיוק מה שקורה בחודשים האחרונים בחברות הנחשבות רציניות, כמו שופרסל ופרטנר. הראש סחרחר מההתפתחויות הפרסונליות שמתרחשות בשתי חברות נטולות גרעין שליטה יציב.

בשופרסל התמנה יקי ודמני ליו"ר, אחר כך המנכ"ל עם הקבלות היפות לאורך השנים איציק אברכהן עזב, הודח, התפוטר או השד יודע מה מתפקידו (למה בעצם?), אז הגיע עופר בלוך מחברת החשמל להחליפו, ולאחר מכן הדיחו את ודמני, ובמקומו הובא... אברכהן כיו"ר. בקיצור: גרמו למנכ"ל מצליח מאוד שביסס את שופרסל כרשת הקמעונאות הגדולה בישראל לזוז מכיסאו רק כדי להחזיר אותו תוך זמן קצר כיו"ר, שמן הסתם יהיה דומיננטי מאוד אחרי שהוא מכיר את החברה לפני ולפנים. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? מי החכמים שניהלו את כל הפארסה הזאת של משחק הכיסאות רק כדי לחזור לאברכהן?

איציק אברכהן  (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)איציק אברכהן (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)


בפרטנר מונה השבוע אבי גבאי למנכ"ל החברה, שהחליף את אבי צבי, שהיה תקופה קצרה, ועכשיו נאבק עם היו"ר שלמה רודב על מצנח זהב מנופח של כמעט 20 מיליון שקל (אחרי שקיבל אותו תחת היו"רית הקודמת אסנת רונן). בסך הכל סיבוב יפה של צבי אחרי פחות משנה בלבד בתפקיד, ותודה לעלייה היפה במניות שלא ממש קשורה אליו, ותודה לדירקטוריון שאפשר לו הבשלת אופציות במקרה של העברת שליטה ואלפי תודות לרונן. מה נאמר ומה נגיד? קרקס אמיתי.

רגע, רגע, בשביל זה יש מושג שנשמע פצצה בעגה השוק־הונית - "ממשל תאגידי", יעני, בקליפת אגוז, שקיפות, פיקוח, בקרה, סדר ו"ניקיון" בתהליכי קבלת ההחלטות בחברה. אז מתברר שבשופרסל ובפרטנר לקחו את המושג הזה וזרקו אותו מחלון הדירקטוריון. ניקיון דעת ממש לא היה שם, גם לא שקיפות.

מה המסקנה? שתיאורים על חבורת דירקטורים מכובדת, שמאכלסת את חדרי הישיבות, חבורה משכילה, מתוגמלת כראוי וגם עתירת ניסיון כביכול, שיושבת ושוקלת בכובד ראש סוגיות משמעותיות, כמו זהות המנכ"ל או אופן התגמול שלו, אינה מסוגלת לעשות עבודה בסיסית. מה שמתברר הוא שהחבורה הזאת היא כסות למועדון חברים שמתנהלים לפעמים כמו בגן ילדים או למועדון שקט של ג'נטלמנים שדואגים זה לאינטרסים של זה, בבחינת שלח לחמך על פני המים, ומצביעים לפי איזושהי גחמה רגעית של איש כזה או אחר, דומיננטי ככל שיהיה.

כלומר הם דירקטורים חסרי שיניים, לא עצמאיים - כאלו שלא מציגים שאלות קשות בנושאים פרסונליים או בנושאים פיננסיים, כמו תגמול ומצנחי זהב לבכירים.

אז ככה, מדי פעם מתגלים לנו מין סיפורי שופרסל ופרטנר כאלה שממחישים שגם בחברות גדולות ומכובדות יש דירקטוריון של מריונטות. די נדיר לראות במקומותינו דירקטורים פעילים, עצמאיים ובעלי שיניים שמתייצבים בגלוי מול תופעות פסולות, שואלים שאלות קשות ולא משמשים כחותמת גומי. ממשל תאגידי? זה לא ממשל ולא תאגידי, זה סתם ברדק.

3. כבוגר פיצוץ בועת ההייטק לפני כ־20 שנה מנקודת מבט עיתונאית, אני יכול לומר לכם שאלו שמדברים כיום על פיצוץ בועת ההייטק אינם יודעים מה הם שחים. זה הבדל של שמיים וארץ. אכן יש האטה בכניסת הכסף הזורם לתעשייה, אבל עדיין מדובר בקרוב ל־8 מיליארד דולר שזרמו מתחילת השנה. אכן מניות רבות בסקטור איבדו עשרות אחוזים משוויין.

אכן השוויים בהנפקות נחתכים. אבל בסך הכל זה מה שקורה כשיש היצע של כסף אדיר שמחפש השקעות - נוצרות תופעת לוואי של ניצול לא נכון ונבון של חלק מהכסף, של בזבוז, של חוסר יעילות, של סחרור מחירים וכמובן של היבריס אנושי של משקיעים, יזמים ומנהלים שאיבדו קצת את הראש. כך זה עובד תמיד: סחרור מייצר היבריס וניצול לא נכון של כסף. אבל אנחנו מדברים, במרבית המקרים, על חברות שמייצרות ערך (מכירות ורווחים), גם אם התמחור שלהן בשווקים יורד בניגוד למה שקרה בשנת 2000, כשחברות הונפקו על בסיס אוורירי ללא בסיס.

בזמנו ירד מדד נאסד"ק מרמה של כ־5,000 לפחות מ־1,000 - זה חתיכת פיצוץ בועה. בשנה האחרונה ירד הנאסד"ק מרמה של כ־16,700 לרמה של כ־11,800 - ירידה "נאה" בת כ־30%, אבל עדיין לא הגיעה לממדי הקריסה של לפני יותר מ־20 שנה. מובן ששום ירידה לא מנחמת את אלה שנכנסו בשיא האופוריה, וודאי שאיש אינו יודע אם הירידה הזאת מוצתה.

משרדי הייטק (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)משרדי הייטק (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

מה שחשוב יותר, מבחינתי, הוא שצריך לנטרל את רעשי הרקע של השווקים לטווח ארוך. היה ברור שחגיגה רבת שנים לא יכולה להתקיים לנצח נצחים, כי אף מגמה לא מתקבעת לעולמי עד. לא במניות, לא בדירות ולא בשום נכס אחר. אבל לטווח ארוך הטכנולוגיה תמשיך לנצח וההייטק ימשיך להוביל את המשק הישראלי.

מה שקרה הוא מה שיקרה: כל תחום עסקי וכל חברה תאגידית, גם זו שנקראת היום "החזקה ביותר בעולם", כפופים לחוקי השינוי של הטכנולוגיה. במחשבים, בביוטכנולוגיה, בטלקומוניקציה ובאמצעי תקשורת אחרים השינויים הטכנולוגיים ימשיכו להיות גדולים ומהירים. זרם של רעיונות ומוצרים חדשים ימשיך ליצור תחרות עזה ברוב התעשיות האלה וימשיך להוביל להורדת עלויות ולהורדת מחירים.

יזמים ימשיכו להוביל רעיונות חדשים אל השוק ולפחות להכריח חברות שולטות להמשיך ולהיות חדשניות ולהוריד מחירים. שום דבר מזה לא ממש משתנה, יהיו התנודות בשווקים אשר יהיו ויהיו תופעות הלוואי הפסולות אשר יהיו. ויהיו תנודות ויהיו תופעות לוואי פסולות. הטכנולוגיה תמשיך לייצר יתרונות לצרכנים ותמשיך לספק מקומות תעסוקה איכותיים.