ביום רביעי השבוע קם העם היושב בציון לידיעה פוליטית על כך ששר המשפטים גדעון סער מנהל מגעים חשאיים עם אנשי הליכוד, כאשר ברקע נבחנת האפשרות להפיל את הממשלה המכהנת ולהקים ממשלה חלופית שתהיה ממשלת נתניהו חדשה.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

העם פתח ארכיונים המפוצצים באמירותיו של סער נגד נתניהו. אותו סער שהקים את מפלגתו על הלעומתיות המובנית לנתניהו, אותו גדעון שהלך את כל הדרך בבחירות ואחריהן תחת הססמה "בשום תסריט לא אשב בממשלה בראשות נתניהו". והנה האיש מנהל מגעים עם שליחיו של אותו נתניהו? היינו כחולמים. אומנם העם היושב (והבוחר) בציון ראה לא מעט בחייו, כולל החתימה של נפתלי בנט בשידור ישיר כי לא יאפשר ליאיר לפיד לכהן כראש ממשלה, ועדיין קצת הוכה בהלם מהחשיפה.

למען האמת, יצוין כי לא עבור 100% מהעם היו החדשות המרעישות האלה בשורות של ממש. מתוך 9.507 מיליון אזרחים שמאכלסים את המדינה היו כאלה שהזדעזעו הרבה פחות. קומץ של פוליטיקאים ושל אנשי תקשורת לא הופתעו כלל. זאת משום שעקבו בקפידה אחר המהלכים בזירת הליכוד פינת תקווה חדשה, וידעו כי המהלכים לא נולדו אתמול, אלא התפתחו במשך חודשים. קבוצה נוספת שאף היא לא הופתעה, אם כי הזדעזעה מעצם ההדלפה, הורכבה מאנשי הליכוד ותקווה חדשה – שבעצמם פיתחו, טיפחו וניהלו את הפרויקט "בדיקת ההיתכנות של חבירת סער לממשלה בראשות נתניהו".

למען הסדר הטוב, נזרום עם הגיבורים הראשיים של הסיפור. לא נגדיר את מה שהתרחש מאחורי הקלעים בשבועות ואפילו בחודשים האחרונים כ"משא ומתן". נשתמש במונח הפרווה "שיחות". כפי שאמר סער עצמו בסבב ראיונות ביום רביעי בערב: "אין ולא היה משא ומתן. אבל כולם מדברים עם כולם, כי ככה זה בפוליטיקה".

אז "כולם מדברים עם כולם", כהגדרתו, החל הרבה קודם לכן, עמוק מתחת לפני המים. הכל התחיל בהערכות לגמרי תיאורטיות שעלו בחוגים שונים של אנשי הליכוד, בשיחות הכי פרטיות והכי לא מחייבות שהזדמנו לעתים קרובות בין אנשי הליכוד ותקווה חדשה (שעד לפני שנתיים היו גם הם אנשי הליכוד).

למעשה, הרעיון "להביא את גדעון" עלה לראשונה בסביבת נתניהו שבועות ספורים אחרי הקמתה של ממשלת בנט־לפיד. כבר אז עסקו מיטב המוחות בליכוד בשאלה "איך להפיל את הממשלה, ומי יהיו המרכיבים שיהיו מוכנים לשבת בממשלה עם ביבי".

בזמנו, מבחינת רמת ההיתכנות, נשמע הרעיון "להביא את גדעון" הגיוני כמו הרעיון "להביא את החייזר הירוק". מה גם ש"פלג תומכי הבחירות", המורכב מכמה ממקורבי נתניהו והמובל, בין היתר, בידי יריב לוין, הביע התנגדות לרעיון. תומכי הבחירות חזרו וטענו כי "לא צריך להשקיע משאבים גדולים באנשים שבלאו הכי יתרסקו בבחירות הקרובות. רק הבחירות יחזירו את הליכוד לשלטון".

לעומתם, אנשי "מחנה הממשלה החלופית" התעקשו כי הבחירות הן תמיד סיכון, ועדיף להשקיע בהקמת ממשלה אלטרנטיבית שהיא לגמרי בת השגה.

"איילת מפחדת"

ומה חשב נתניהו עצמו על שתי האפשרויות? כהרגלו, נע בין שתי הדעות בהתאם להתרחשויות הפוליטיות, בתוספת האופציה להסדר הטיעון ברקע. מי שדיבר עם נתניהו לפני חודש, בטוח ש"ביבי רוצה רק בחירות", ומי ששוחח עמו לפני שבועיים, התרשם ש"ביבי בונה חזק על הממשלה החלופית". בפועל, הפעיל נתניהו את שתי הקבוצות ונתן לאנשיו לפעול במקביל.

"פלג תומכי הבחירות" עמל ללא הרף להבאת עריקים ולגיבוש רוב בעד חוק לפיזור הכנסת. במקביל, תומכי "מחנה הממשלה החלופית" עבדו לא פחות קשה מול אנשי האגף הימני שבתוך הקואליציה. הרעיון המקורי שלהם (שהשתנה לאורך כל הדרך בהתאם לשינויי המציאות) היה לפעול בשני שלבים. "קודם נביא את חלקי ימינה, ואז נפשיר ונכשיר את הקרקע בשביל גדעון, שהוא סיפור קשה. אם הממשלה תיטה ליפול בלאו הכי בגלל ימינה, אז בתנאים מסוימים נוכל להביא גם את תקווה חדשה במלואה או ברובה" – דיווחו לנתניהו תומכי הממשלה החלופית.

בליכוד טוענים כי במשך שבועות ארוכים הושקע מאמץ רב בשיחות עם איילת שקד. שקד אף פעם לא הסתירה כי הקואליציה הנוכחית לא עושה לה טוב, והיא הייתה מעדיפה ממשלה ימנית והומוגנית יותר. אנשי הליכוד ששוחחו איתה, טוענים כי התרשמו מאותן השיחות כי "איילת מעדיפה ממשלה חלופית על פני בחירות. אם זה יקרה, תקבל תיק מיניסטריאלי ולא תרצה שריון בליכוד לעצמה, כמו שנהוג לחשוב. היא כן תרצה לדאוג לחבריה לשלישייה: לניר אורבך ולאביר קארה. גם עידית סילמן תוכל לקבל שריון ברשימת הליכוד, כפי שדובר איתה בשיחות שקדמו לפרישתה".

איילת שקד (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)איילת שקד (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)


נזכיר כי סילמן עצמה הכחישה מעל כל במה ובכל ראיון כי הובטח לה דבר מה מטעם הליכוד, וטענה כי פרשה מהקואליציה מטעמים אידיאולוגיים ולא תמורת הבטחות כאלה ואחרות. כך או אחרת, עם הכחשות או בלעדיהן, השיחות שהתקיימו בין אנשי הליכוד לבין שקד לא הובילו למעשים בפועל ונותרו בגדר גישושים.

לטענת אנשי הליכוד, "הסיפור עם שקד נתקע בדיוק בשלב הזה". לפי תוכניתם הגדולה, הייתה אמורה השלישייה של ימינה לעשות מעשה נחשון בן עמינדב ולסלול דרך למשא ומתן אמיתי עם תקווה חדשה. "ימינה תתפרק על רקע אידיאולוגי – מה שיאפשר לסער לבוא לציבור ולהסביר לבוחריו כי אחרי מאמץ־העל שהוא עשה לטובת המדינה והממשלה, היא התפרקה בכל זאת ושינתה את המצב טוטאלית.

על כן, כדי להציל את המדינה מחזרה ללופ הבחירות הבלתי פוסקות, תקווה חדשה רואה לנכון לתת יד להקמת ממשלה חלופית, אפילו במחיר של החזרת נתניהו לבלפור. האינטרס הלאומי עומד מעל כל אינטרס אחר, כולל האינטרס האישי של סער לשמור על המוניטין שעתיד להתרסק לרסיסים אם אחרי הכל יישב בממשלת נתניהו".

הזמן עבר, ושקד לא פעלה. למי ששאל אותה, הקפידה לענות כי "עשינו הרבה, ויש עוד הרבה מה לעשות, לא הולכים לשום מקום". בליכוד ראו זאת בעין פחות יפה. "פחדנית", הם כינו אותה. "פלג הבחירות" שמח וצהל וטען באוזני נתניהו כי "כלום לא מסתדר עם הממשלה החלופית. איילת לא באה, גדעון כל שכן. גנץ מרוצה מהתדמית של החתן הכי מבוקש בעיר, אבל לא יבוא משום שאינו בוטח בנתניהו ומאמין מאוד כי יתחזק בבחירות הבאות".

"עוד בחירות? אסון"

כאן הגיעה נקודת מפנה, שאחריה נרשם שינוי בקו שהובילו סער ואנשיו. לפני כחודשיים זיהו אנשי הליכוד מ"מחנה הממשלה החלופית" ריכוך מפתיע ומעודד. במקביל זיהו הכתבים הפוליטיים, שמנהלים עם הפוליטיקאים שיח מתמיד ופורה מאחורי הקלעים, מה שמכונה "אוף רקורד", שתיקה חשודה בקרב אנשי תקווה חדשה. חברי המפלגה, כולל זאב אלקין וחברים נוספים, צמצמו את קשריהם עם הכתבים. הם המשיכו להתראיין ולהופיע במינונים שונים, אך "שיחות אוף רקורד" התמעטו ולעתים הופסקו כליל.

"שתיקת אלקין היא סימן לכך שמשהו מתבשל שם בחדרים סגורים", טענו הוותיקים שבין הכתבים, ונראה כי הם יודעים על מה הם מדברים. במפלגה, בסיעה ובסביבתם של סער ואלקין הקפידו להכחיש. "כלום לא קורה, הכל ספין", הייתה תשובה גורפת לכל שאלה בקשר לשמועות בדבר המגעים החשאיים בין תקווה חדשה לבין אנשי נתניהו.

לפי גורמים בליכוד המעורים במגעים השקטים, שיחות ה"כולם מדברים עם כולם" התנהלו בכמה ערוצים מקבילים. אחד מהם הוא הערוץ הישיר והדיסקרטי שהתנהל בין סער ליעקב אטרקצ'י – איש סודו של נתניהו, שבזמנו היה מקורב מאוד לסער. השבוע נחבל הערוץ הזה לאחר שנחשף בתקשורת. ב"מחנה הממשלה החלופית" בטוחים כי אלו שדאגו להדליף את המגעים בין אטרקצ'י וסער היו מתנגדי המהלך מ"פלג הבחירות" שבליכוד. עם זאת, רוב רובם של המעורבים במאמצים להקים ממשלה חלופית בטוחים כי הערוץ לא ספג מכה אנושה.

יעקב אטרקצ'י. איש סודו של נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)יעקב אטרקצ'י. איש סודו של נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


לפי גורמים בליכוד שמכירים את תוכן המגעים באותם ערוצים מקבילים, השיחות נגעו לשלל נושאים, כולל תיקים אפשריים שסער ואנשיו יוכלו לקבל בממשלה החלופית, אם תקום. לטענת אותם גורמים, "נתניהו מעוניין בתיק המשפטים עבור יריב לוין, בעוד סער רואה בתפקיד של שר המשפטים את זאב אלקין". כל זה בהסתייגות אחת משמעותית: אם סער יחליט שהוא הולך בדרך הזאת. לעת עתה, הוא עדיין לא שם.

מה שעודד מאוד את אנשי "מחנה הממשלה החלופית", התרחש לא ביום רביעי השבוע, אלא בערך שבועיים קודם לכן, עת התראיין סער למהדורת חדשות 12. בין דברים רבים שנאמרו, ציינו יודעי דבר שתי נקודות שבעיניהם נראו דרמטיות ואותתו כי "סער בכיוון".

הנקודה הראשונה: שר המשפטים התבטא באופן מאוד ברור וחד נגד האפשרות של סבב בחירות נוסף. "ללכת לעוד בחירות יהיה בגדר אסון למדינה", הוא קבע.

הנקודה השנייה: כאשר נגעה השיחה באפשרות של הקמת ממשלה חלופית בלי פיזור הכנסת, אמר סער כי "יעדיף שיקול לאומי על פני כל שיקול אחר, כולל השיקול האישי".

"שמענו וישר ידענו כי זה זז לכיוון הרצוי", אומרים אותם אנשי הליכוד. "שבועיים לפני ההדלפה ולפני הסערה, קיבלנו איתות לכך שגדעון, כנראה, שוקל מהלך עצמאי. בלי לבנות על צעדיהם של אנשי ימינה, שלא קרו וספק אם יקרו אי־פעם. ברור שאם יקבל החלטה שכזאת, זה יהיה עבורו מהלך של חציית תהום – גם רגשית, גם מול הקהל שלו ומול אלה מכלי התקשורת שתמכו בו ועודדו אותו בדיוק כי יצא נגד נתניהו והקפיד לעמוד במילתו שלא ישתף עמו פעולה. לייצר תמיכה ציבורית בשינוי כיוון כה דרסטי יהיה קשה במיוחד וידרוש מאמץ ואומץ רבים".

קפיצה מעל תהום

למחרת אותו ראיון בערוץ 12, עשו סער ואלקין רוורס פומבי דרמטי. אלקין, שלא כהרגלו, פתח במתקפה חריפה על נתניהו. גם סער עצמו תקף את יו"ר האופוזיציה בצורה בלתי רגילה. שתי המתקפות היו אומנם ענייניות, אך חריפות ובולטות עד כדי כך שרבים קנו אותן והסיקו מדבריהם של סער ואלקין כי "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". לא מגעים, לא ריכוך עמדות, לא סיכוי לממשלה חלופית. הקומץ המצומצם של "מחנה הממשלה החלופית" בתוך הליכוד הסיק מסר הפוך לגמרי. הם פענחו את המתקפות של בכירי תקווה חדשה כניסיון לאזן את האפקט מדברי סער בערוץ 12, ולהשאיר את ההתרחשויות בצנעה.

השר זאב אלקין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)השר זאב אלקין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


להערכת הגורמים בקואליציה, באותה התקופה, באמצע מאי, התגבשה החלטה עקרונית להעמיד את הממשלה במבחן "הארכת תקנות שעת החירום ביהודה ושומרון". נושא בעל חשיבות לאומית שאם וכאשר יעבור, ייחשב להישג בולט של גדעון סער המנהיג. אם הארכת תוקף התקנות תיפול כי רע"ם לא יהיו מסוגלים לספוג את האירוע ולהצביע בעד, מבחינת סער זאת תהיה עילה להפלת הממשלה.

בהתאם לכך החריף שר המשפטים את הטונים. אחרי שההצבעה על הארכת תוקף התקנות נדחתה בשבוע, הוא יצא באמירה שנשמעה חד־משמעית כאזהרה על גבול הצהרת כוונות: העברתה של הארכת תוקף התקנות תהיה המבחן לקואליציה. "יש דברים שהממשלה יכולה לחיות בלעדיהם, אבל פה מדובר בהסדר משפטי שמסדיר את המציאות המשפטית ביו"ש מאז מלחמת ששת הימים, והוא חייב לעבור עד סוף יוני" – פסק סער.

בקואליציה ובאופוזיציה קלטו את המסר באופן זהה. לחברים של סער בקואליציה אזהרתו השלימה את הפאזל. אנשי האופוזיציה, במיוחד אלה מהם שבצורה כלשהי היו שותפים למגעים, הבינו כי המהלך הותנע. זה עדיין לא אומר כי גדעון סער הבשיל לקפיצה מעל התהום, אך בהחלט מצביע על הכשרת קרקע לכל תרחיש אפשרי.

אם בקואליציה יפנימו את גודל האירוע ויידעו לעשות קסם ולגרום לרע"ם לתמוך, יתגלגל הכדור לידי עידית סילמן. רק אם סילמן תצטרף לקואליציה ותצביע בעד, התקנות תאושרנה. בלעדי סילמן הסיפור ייפול בתיקו 60-60. לפי הגורמים בליכוד, ביממה האחרונה הם התרשמו כי סילמן נוטה לא להצביע עם הקואליציה, גם אם ההצבעה תהפוך להצבעת אמון ולהתנגדות להצבעה שכזאת יהיה מחיר של הפרשה מסיעת ימינה.

אם כך יקרה והתקנות, שלדברי סער הן צורך לאומי, לא יעברו, מי יוכל להתווכח עם שר המשפטים כאשר יקום ויקבע כי הממשלה לא עברה את המבחן הקיומי. ואם המצב השתנה, לא מן הנמנע שעמדתו לגבי הקואליציה הלא מתפקדת עשויה להשתנות בהתאם.

כל התשובות ניתנו על ידי סער פעמיים. בקצרה – בראיון בערוץ 12 בחודש מאי. בהרחבה – ביום רביעי האחרון, בסבב ראיונות שהעניק כתגובה לפרסומים על השיחות עם יעקב אטרקצ'י.

בימים הספורים שנותרו ל"מבחן הקיום" של הממשלה, כל צד יעשה חישובים משלו. בראש ובראשונה – גדעון סער עצמו שעליו לקבל החלטות להמשך הדרך. הן הממשלה והן סער עומדים כעת בפני מבחן פוליטי משמעותי, ולפי שעה אין להעריך איך יסתיים ואילו ציונים יחולקו בסיומו.