"ישראל זו לא מדינה, מקסימום תחום מושב, ועד קהילה בקושי" - זו הייתה האמירה הכי נוקבת של בני פלד ז"ל, שהיה מפקד חיל האוויר, אסטרטג ומצביא. האמירה שלו עברה לי בראש כאשר ראיתי ציוץ של מאקו: הפסקתם לעשן? אתם עדיין בסיכון לסרטן ריאה (כן, גם סיגריות אלקטרוניות), מעוטר כמובן בתצלום של מודי בר־און ז"ל.

מודי עוד לא סגר יממה בקברו בבית העלמין האזרחי בראשון לציון, אבל אם אפשר להשתמש בתצלום שלו, בדמותו ובעובדה שהיה מעשן כבד, למה לא? בוא'נה זה אחלה כסף, וכסף לא מת, רק בני אנוש. לפי פרסומים שאין להם שום הוכחה מדעית, 8,000 מתים מדי שנה מנזקי עישון. בסך הכל מתים בישראל כ־45 אלף איש בשנה – אז ממה מתים היתר? כמה מתים מטפשת נפוצה שהופכת לטפשת נגיפית? מתי יעשו מחקר כמה מעובדי תעשיית הטיפשורת לוקים בטפשת נפוצה בשנה, כמה מתים ממנה? הרי זו לא תעשייה גדולה, היא רק מטומטמת בגדול, בענק, בכביר.

הטקסט הזה הוא מספר 600 שאני כותב ל"מעריב־סופהשבוע". לא תכננתי להתייחס למודי, שחלה בסרטן ריאות לפני כחמישה חודשים. ידעתי שהוא חולה, אבל הרגיעו אותי שזה לא מהזן האלים. כאילו שיש סרטן שהוא מתון כזה, נחמד, מכיל וסבלני. "זה רק בריאות, קוף. הגידול לא התפשט ללימפות, לא פגע באיברים אחרים". זה לא היה ברור לי, אבל אני מבין? אפילו לא ידעתי מה לשאול. איך נהג לומר הקנדי מורטון, אביו ז"ל של רוברט החבר שלי: if everything is so good so why everything is so bad?

כאשר מודי הפסיק להופיע, בגלל בלקאאוט קצרצר באחד משידורי ליגת האלופות, אמרתי לעצמי שתם הטקס. האיש הקפדן הזה, הדייקן והמדויק, שמודע לכל מילה שנאמרת בשידור, גם אם הוא נמשך ארבע שעות, לא ייתן לעצמו צ'אנס לעוד בלקאאוט קטנטן, שרוב מוחלט מהצופים אפילו לא זיהה, או אם זיהה בטח לא הבין, אבל מודי הבין.

במוצאי שבת, במשדר מקדים לגמר ליגת האלופות, שודרה כתבה של שלוש דקות בקולו של מודי. עורך המשדר חן לוינקרון (סטנלי) אמר למודי בתקופה שקדמה לגמר: "אני רוצה אותך בשידור. תבחר אתה מה אתה יכול לעשות: להגיש, להיות בפאנל, כל דבר שתרצה". מודי, שכנראה היה מודע למצבו יותר מרוב אנשי המעגל הקרוב שסביבו, בחר לכתוב טקסט ולקריין אותו. אחרי ההקלטה, גם לוינקרון היה מודע, אבל שתק.

כאשר צפיתי בקליפ, חטפתי דז'ה וו למאיר איינשטיין ז"ל, שנפטר לפני חמש שנים וחודשיים. הקול הסדוק של מודי העלה לי ברקע את קולו של מאיר, מודיע לצופים של "שבת ביציע" על מחלתו שבעטיה נפגעה יכולת הדיבור שלו. כמה שבועות מאוחר יותר, קולו נדם. סופית. היו כמה מקבילים בין מאיר למודי. מאיר היה מודל לעיתונאי ולשדר. הוא היה קפדן, למדן, שקדן ובעיקר מדויק. אם הוא אמר משהו בשידור, זה היה בדוק. הוא דרש מעמיתיו לשידורים ידע, מחויבות ודיוק, וכאשר לא עמדו בציפיות שמעו את המשפט המוכר: "אתה בוזה אותי".

מודי היה אומן יוצר, קודם כל ולפני הכל. על אף הישיבה המרושלת לכאורה באולפן, נוטה הצדה ברגליים משוכלות עם תנועה של כתפיו קדימה, הוא ידע כל מילה שיאמר בשידור. הוא כתב את הטקסט, שינה לא מעט גרסאות, עד שאישר את הגרסה הסופית. אז למד את הטקסט בעל פה, ביצע חזרות מול מצלמה לפני השידור, עד שהיה מרוצה.

בשידור עצמו לא היה פרומפטר, הכל היה בראש. גם אצל מאיר לא היה פרומפטר. הוא היה פותח שידור עם נקודות שהכין לעצמו בבית, וזהו. מאיר ומודי הם המגישים היחידים שעבדתי איתם שלא השתמשו בטלפרומפטר בשידור. כבר לא מייצרים כאלה, הדור נעלם. שניהם לא אהבו רופאים, בדיקות וכל הג'אז הזה. שניהם נחשפו לרפואה כאשר מחלתם הייתה בשלב של לוז-לוז סיטואיישן. הפתולוגיה של המחלה אצל שניהם הייתה קצרה, כמה חודשים ונגמר.

כאשר הגעתי לבית העלמין "בשביל מנוחה נכונה" בראשל"צ, שוב היה לי דז'ה וו למיורה, שנקבר בבית עלמין דתי בהרצליה. מיורה היה האתאיסט הכי גדול שהכרתי. חבל שהשיחות הציניות שלי איתו על דת ועובדי אלילים לא הוקלטו. זה היה שוס, כי מיורה צפה פני עתיד. שאלתי את אולי, אלמנתו, מדוע בחרה לקבור אותו עם רב, חברה קדישא וכל ההפקה הזו. "זו לא אני, רוני, הוא רצה, אני רק דאגתי שזה יקרה".

הלוויה של מודי הייתה כמוהו: תרבותית. הספדים קצרים, מדויקים וברורים, קדיש ונגמר. מה שנותר זה בור, ארון וערימת זרים. עמדתי רחוק, ליד הגדר, כי אני לא טוב בטקסים וקשה לי עם צער ודרכי הביטוי שלו. כאשר הציבור הקדוש התרחק מחלקת הקבר, הגעתי אליו, הדלקתי סיגריה ושאלתי את מודי בשקט: "על מה חשבת, בנאדם, כאשר הרגשת לא טוב? שזה יעבור לבד? זה כבר לא קורה בגילנו, אין לנו איברים להחלפה. בגילנו אם אנחנו מגהקים בבוקר, זו כבר סיבה לגסטרוסקופיה. אז כאבים בחזה, בבטן והרגשה מזעזעת ואתה מעביר את זה כאילו כלום?".
הוא לא הגיב, אולי חייך למעלה בביטול.

מודי היה שונה ממני בתכלית השינוי. הוא הכניס את התרבות למשדרי ספורט, הוא חיפש בעיקר את הטוב, את הבידור, את המושג שליווה אותו: תבלו. הוא לא אהב בלשון המעטה את הז'אנר של "יציע העיתונות" בשנותיו הטובות: צעקות, בוטות, דעתנות והצבעה על מחדלים בסגנון in your face. אבל כשעבדנו ביחד בתוכניות אולפן הסתדרנו. אני פשוט הורדתי ווליום, בידיעה שקודם כל חשוב שתהיה תוכנית, אחר כך חשוב שתהיה טובה או לא.

הערכתי מאוד את המקצועיות והמקצוענות שהיו טבועות בו. גם את הקטע הפדגוגי, הוא לימד רבים איך לעבוד ואיך להתמקצע. הוא הרי בא מתחום ההוראה והייתה לו הסבלנות וכמובן הכישרון הטבעי.

הרבה מילים נזרקו לאוויר מאז פרסום הידיעה על פטירתו ביום שני בצהריים. אני כמעט משוכנע שהוא היה מסתייג מרובן אם לא מכולן. תכלס הוא היה אדם צנוע, יוצר מדהים שחשש להגיע למצב שבו לא יהיה רלוונטי, מול הדור הצעיר שמאופיין בהפרעות קשב וריכוז, סולד מטקסטים רבי־משמעויות, מתרחק מטלוויזיה ומעדיף מסרונים קצרים של כמה שניות בטיקטוק, או כל מדיה אחרת.

בנוסף לעבודתו בתחום הספורט הוא היה מתעד נפלא. סדרות כמו "כביש 90", "תל־אביב־יפו", "שיעור מולדת" ו"הקיבוץ" הן לא רק חומר נפלא לצפייה טלוויזיונית, הן נכס תרבותי וחינוכי. כמעט בכל פעם שפגשתי בו בשנים האחרונות הדגשתי בפניו את הצורך לשילוב החומרים האלה במערכת החינוך. וכמעט תמיד הייתה לו אותה תשובה: "תודה, אבל מי לדעתך ידאג לשילוב הזה".

אז אולי עכשיו אחרי לכתו, כאשר כל מבזק ידיעות ומהדורת חדשות נפתחו בידיעה על מותו והלווייתו במשך יממה, יימצא איזה פקיד בכיר במערכת החינוך שיתחיל לחשוב ברצינות שכל תלמיד במדינה חייב לדעת מה קורה בכביש הארוך ביותר בישראל, מה זה קיבוץ ומה יש בתל אביב, בנוסף לסמים ואלכוהול בלי הפסקה.

נסעתי הביתה, בדרך שמעתי דיווח על עדותו של אמיר אוחנה, השר לבט"פ לשעבר, בעדותו בפני ועדת החקירה לאירועי מירון. ובכן הקומיסר התרשם שההיערכות להילולה הייתה "מסודרת ואחראית". ברור, איך לא? רק 45 קורבנות. אם היא לא הייתה "מסודרת ואחראית", אז היו אולי 500. ועל סמך מה נקבעה ההתרשמות שלו? "החרדים שאלו אותי כיצד יגידו לציבור לא להגיע למירון, אחרי תפילות ענק באל־אקצא וההפגנות בבלפור".

כן, ככה זה באגם הדרעק, קודם כל להאשים מישהו אחר, רק יש בעיה עם המציאות. כמה נהרגו באל־אקצא ובבלפור? אף אחד, אולי משום שאוחנה, סנג'רו של ביבי, לא התרשם שההכנה לתפילה ולהפגנות "מסודרת ואחראית".

עובדי האלילים וכרותי האונה באיו"ש לא אוהבים את אלוף פקמ"ז יהודה פוקס, כי הוא לא נותן להם להשתולל על העראברים והשמאל, יימח שמם, שמעוניינים לפנות את המעוז בחומש, כי כך קבע בית המשפט בכל הערכאות, כולל העליון. עובדי אלילים אוהבים את בית המשפט רק כאשר הוא דוחה את ערעור הפרקליטות, כדי לתקן את כתב האישום בתיק 4000. אז, ביהמ"ש הוא קדוש. אבל חומש? אז מה אם הקרקע של עראברים, אלוהים ציוונו לקחת את כל מה ששייך לאויב.

במסגרת ניהול מערכת הביטחון בידי תושבי איו"ש הם התאהבו במח"ט שומרון, אל"ם רועי צוויג־לביא, עוד מינוי מפוקפק של הרמטכ"ל אביב כוכבי. צוויג־לביא חושב קדימה, ויודע שהסיכוי שלו להיות תא"ל לא גבוה בלי תמיכת הכיפות. לכן המאכער במדי צבא התחיל לעבוד בללקלק לטיפוסים הנכונים: "אומרים בהרבה מקומות שהצבא וההתיישבות עובדים ביחד. אני לא מסכים עם האמירה הזאת, אני חושב שהצבא וההתיישבות, חד הם".

אז לפני הכל, לא מעניין אותי מה אתה חושב, כי אתה חייל ופקודות הצבא אוסרות על חייל להיות חלק מזוהמה פוליטית מכל סוג שהוא ומכל דת שהיא. בטעות חשבתי שצה"ל הוא אכן צבא ההגנה לישראל ולא חברת שמירה בשומרון. צה"ל חייב להסביר לאל"ם צוויג־לביא שהוא אינו מפקד מיליציה אצל בן גביר וסמוצ'קנע. ואם הוא באמת מעוניין במיליציה, שיתפטר משירות צבאי, אי אפשר ביחד.

הנה עוד עובד אלילים מכהנא חי, אדון בן גביר, שונא העראברים. אחרי ביקורו בהר הבית, מקום טמא לפי היהדות של עובדי האלילים, הוא קרא בקול גדול לסגור את השגרירות הירדנית. "במדינה מתוקנת, ממשלה של מדינה זרה שתוקפת ח"כ ופוגעת בריבונותנו במדינה, צריך לסגור לה את השגרירות ולשלוח את השגריר חזרה למדינתו. הירדנים לא מפסיקים להסית, ברוב חוצפתם יש להם דרישות".

אני חולה על בן גביר, הוא קומיקאי. אם הוא לא היה סיט־דאון־טראג'די הוא היה סטנדאפיסט. גם הוא לא מאמין בזבל שהוא מלרלר, אבל זו העבודה אז מתפרנסים, יש הרבה ילדים להאכיל. אני מצפה שאם וכאשר הוא יצטרף לאיזו גועליציה גזענית ופאשיסטית במיוחד, הוא יתמנה לשר החוץ.

רק הוא יכול להוביל את ועד הקהילה כאן למצב של בידוד מדיני וחרמות בינלאומיים, שיהפכו אותנו לגטו פר־אקסלנס. אבל אז כל עובדי האלילים שהצביעו לו נורא יכעסו עליו, כי לא יוכלו לצאת לפרעות הכל כלול בטורקיה, ובכלל, בכל ארצות הים התיכון. בקיצור, תנו לבן גביר לנצח, או תברחו מכאן לפני שהוא יתחיל לטפל בנו.

בסוף השבוע האחרון נהרגו ארבעה בני אדם בכביש הערבה. האירוע לא זכה לסיקור נרחב, כי שלושה מההרוגים הם ערבים. התפיסה השלטת בציבור בסוגיית הערבים פשוטה: "אל תגיד לי כמה נהרגו, אלא כמה נשארו". הטיפשורת שסוגדת לרייטינג מתייחסת בהתאם. הערבי היחיד שיש קונצנזוס לגביו היה אמיר ח'ורי הי"ד, שוטר יס"מ במרחב דן שנהרג בפיגוע בבני ברק. הייתה לו גם בת זוג יהודייה והוא היה נוצרי, אז הוא מוגדר כערבי טוב.

אתמול מרב מיכאלי נזכרה שהיא גם שרת תחבורה בשעות הפנאי, כאשר היא לא עוסקת בפוליטיקה דרעק, אז היא התייחסה למחדל של כביש הערבה - שנמשך רק 74 שנה, כאשר כבשנו את אום רשרש. מאז, רק 48 ק"מ מהנתיב הפכו לכביש ראוי. "לצערי אין מספיק כסף לטפל בכל הכבישים", אמרה מנהיגת התחבורה על כביש שגבה עשרות קורבנות בשנים האחרונות.

צריך 2 מיליארד שקל כדי להציב מעקות הפרדה סופגי אנרגיה, שיפחיתו את התמותה ב־80% לפחות. אז אין 2 מיליארד כי נתנו לעולים מאוקראינה, לבי"ח שדה באוקראינה, לאיו"ש, לחרדים, לכייסף גועליציוני, ולא נשאר לכביש הערבה.

"אחרי התאונה המחרידה בשבת ערכתי דיון חירום עם כל הגורמים", הסבירה מיכאלי בתשובה לשאילתא. "הגענו למסקנה שאי אפשר לסדר את הכביש, כי נתיב של 120 ק"מ בבנייה יוצר מפגע". נו, השרה כנראה לא הסתובבה בכבישי תל אביב בשנים האחרונות, כי הם מפגע ארוך טווח לעשרות שנים, אבל מי סופר.

היא מבטיחה שהמקטע הראשון ייצא באוגוסט הקרוב למכרז. נו, נו, מדובר על פרויקט ארוך וגדול שתוקצב ב־120 מיליון שקל. אז כבר ברור ונהיר לנו שהמחיר הסופי יהיה 300 מיליון מ־י־נ־י־מ־ו־ם! הלאה: חקירות שיתחילו מתישהו (כי תמיד יש) על שחיתויות, מעצרים, משפטים ומאסרים, לא באקסל כרגע, אבל זה הרבה כסף. אני באמת חושב שהגברת מיכאלי ותיק התחבורה לא מסתדרים יחד, והגיע הזמן לשינוי. היא יכולה להתחלף עם מישהו בגועליציה?

נתקלתי השבוע בהתבטאויות של שלושה עובדי אלילים שמתחפשים לרבנים. לבאבא־בובה צבי קוסטינר יש ישיבה ליד ערד, אבל הוא שונא גייז וחושב שהתועבה הזו תחריב את ישראל. הוא בן 65, אז סיכוי קלוש שהוא יהיה טרנסג'נדר, אבל אני מאחל לו שבמשפחתו המורחבת איזה נין יודיע לו על רצונו בשינוי מין. אין כמו מציאות לשינוי באישיות. רק במחילה מהצדיק, באמת אני רק אפעס שאלה קטנה: מתי לוקחים מהבאבא־בובה הזה את הקצבת המדינ'ע לתחזוק העייסק שלו בדרום, שקוראים לו ישיבה? מתי זה קורה?

לבאבא־בובה השני קוראים ר"י כיסא הרחמים, מאיר מאזוז. בשיעורו השבועי: "ליברמן ולפיד גרועים מהנאצים, כי הנאצים לא בגדו בעמם ואוהבים את עמם. ליברמן ולפיד לוקחים מהעם שלהם החרדים, ונותנים לערבים". ללמדנו, כך גורס באבא־בובה־מאזוז, שלקחת מהחניוקים את הגמ"ח מהקופה הציבורית כדי שימשיכו להתבטל בכויילל, הופך את האדם לנאצי. ועוד לא היה כאן יחס למי נותנים, כי אם לא נותנים לחניוק, זו עבירה על חוקי הבאבא־בובה.

והבאבא השלישי דווקא לא חי כעלוקה על הציבור כאן, הוא חי באמריקע ומשדר לכאן ברשתות. באבא־בובה יוסף מזרחי טוען ששמאלנים הם פושעים גדולים, "הם האויבים האמיתיים של ישראל, הם נשמות שחורות". את רה"מ נפתלי בנט הוא מציע לשפד בחנית. טוף, לטעמי הוא סתם נוכל מסוכן, אבל אחד שחובה לחסום את קווי השידור שלו, ואם יגיע לכאן לכלוא אותו. גם עם יצחק רבין הי"ד הכל התחיל בהסתה של עובדי אלילים. אסור לשכוח.