האבחנה הזאת מהדהדת גם בחקירות של כ־1,300 פלסטינים שנעצרו בידי השב"כ מתחילת השנה, וגם בשיח הפלסטיני ברשת. בעיני הפלסטינים (ולא רק), החברה הישראלית נתפסת כמשוסעת, חסרת סולידריות ונטולת אחדות מטרה ומנהיגות יציבה. בקיצור: חברה על סף קריסה.
על הגחלים הלוחשות במדורה הפלסטינית נוצק עוד שמן בדמות המספר ההולך ומאמיר של פלסטינים שנהרגו בידי ישראל. מתחילת השנה הרגו כוחות הביטחון 55 פלסטינים, ובהם מחבלים ואזרחים, ואלה מצטרפים לעוד 79 שנהרגו בשנה שעברה. לשם השוואה: ב־2020 נהרגו רק 20 פלסטינים.
בשבועות האחרונים דנו בישראל ברצינות ברעיון לצאת למבצע רחב ועמוק בג'נין, לביעור יסודי של הנשק והמחבלים ששורצים בעיר ובסביבותיה. הרצון לצאת להפגנת כוח נבע לא רק מסיבות ביטחוניות אלא גם ממניעים פוליטיים. אבל גם התערערות הבסיס הפוליטי של הממשלה וגם האזהרות של מערכת הביטחון כי מבצע שיביא לעשרות הרוגים פלסטינים עשוי להוביל גם למערכה בעזה – כל אלה הוציאו נכון לעכשיו את החשק.
במקום זה, ישראל תמשיך להוציא מדי לילה פעולות נקודתיות ורציפות מול קני הטרור בג'נין. מבצע נרחב, הבינו פה, עשוי גם לערער עוד יותר את מעמדה של הרשות הפלסטינית המקרטעת.
ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הגיע לגיל שבו חדשות לבקרים צצות שמועות מוקדמות על מותו, והוא נדרש להוכיח חיוניות. השנה יציין אבו מאזן 87 שנים להולדתו, מה שהופך אותו למנהיג המבוגר ביותר באזור (מקדים בחודש את מלך סעודיה סלמאן).
יחסית לגילו ולהרגלי העישון שלו, הוא במצב בריאותי טוב, אבל ספק אם יש לו מצב רוח לחגוג. עבאס נראה קודר לאחרונה, כמי שמבין שאלה ימיו האחרונים בהנהגה ושכבר לא יזכה לרשום לזכותו שום הישג משמעותי לטובת המאבק הלאומי הפלסטיני.
מולם מתייצב מיודענו הוותיק ג'יבריל רג'וב, בעצמו ראש המודיעין לשעבר, שמחדש לאחרונה את חברותו עם סאלח אל־עארורי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה, החולק את ימיו בין איסטנבול לביירות. אליהם חובר עוד ראש מודיעין ואיש פת"ח ותיק – תאופיק טיראווי.
קשה היום להעריך אם הקואליציה הזאת תוכל לגבור על היורש המסומן א־שייח', ואם כן – זה כנראה ידרוש שימוש בכוח. בחירות חופשיות לחלוטין, יודעים כולם, יסתיימו בניצחון סוחף של חמאס ולהשתלטות שלו גם על הגדה.
ישראל בהנהגתה הנוכחית מתקשה להציע תמיכה משמעותית ברשות הפלסטינית. היא מציעה הטבות כלכליות, מנסה להקל את כניסת העובדים בדרך החוקית, תוך שהיא חוסמת את קו התפר ומנסה לנטרל את אחד הנפצים המשמעותיים ביותר – הר הבית. בשבועות האחרונים יש מאמץ ניכר להגיע להסכמה עם הממלכה הירדנית על סטטוס קוו חדש ויציב יותר בהר, כזה שיכיל בתוכו את הכרסום הזוחל שהובילו הן היהודים והן המוסלמים בסטטוס קוו המסורתי מ־1967.
אף שהרחוב הפלסטיני נראה ברובו מנומנם, ישראל חייבת להניח ולהתכונן לכך שהצירוף של דמדומי ההנהגה ברשות, המשבר הכלכלי ביהודה ושומרון ואי־היציבות אצלנו – עשויים להוליד עוד התפרצות אלימה של החברה הפלסטינית. זו לא תחזית דטרמיניסטית, אבל כל המרכיבים כבר נוכחים, וגם ההיסטוריה מלמדת שאחת לדור – החברה הפלסטינית מתפרצת.
הנסיגה האמריקאית המבישה מאפגניסטן כבר הפיחה רוח חיים בתנועות האסלאמיסטיות שחפצות לגרש מהאזור את כלל הכופרים. גם בהיעדר טריטוריה, "המדינה האסלאמית" התעוררה לחיים ברשת, ואת התוצאות ראינו בבאר שבע ובחדרה בחודשים האחרונים.
הכישלון הצפוי והמצער של הניסוי בהקמת קואליציה יהודית־ערבית במדינת ישראל יתרום גם הוא לתחושה שאנחנו על סף התפרקות. הפלסטינים לא באמת צריכים לצאת בהתפרצות אלימה. הם יכולים להישען לאחור ולצפות בנו קורעים זה את זה לגזרים עד שנתפרק סופית.
התרעות פיקוד העורף