עד יוני 2022, בדיוק שנה מאז הקמתה, לא התקדמה הממשלה בראשות נפתלי בנט ולו במילימטר קדימה. זאת מסיבה פשוטה: תוואי תנועתה לא עובר בקו ישר, אלא במעגל סגור. נעול הרמטית, חג סביב אותה נקודה בדיוק ששמה "בנימין נתניהו". הדבק היחיד שמחזיק את כל חלקי המבנה העומד להתפרק בכל רגע נתון, הוא הרצון העז לא לתת לנתניהו לחזור למעון ראש הממשלה. והדבק הזה נחלש מיום ליום.

ההתפוררות נזקפת לא מעט לחובת התנהלות האגף השמאלי בקואליציה, שיותר ויותר מזכירה אקט התאבדות. כל מי שעיניו בראשו, והעיניים האלה רואות את המפה הפוליטית, את הסקרים ואת התחזיות, מבין כי אם ממשלת בנט־לפיד תיפול, דרכו של השמאל סלולה בחזרה לביצת האופוזיציה, ייתכן שלשנים רבות. זאת לעומת הימנים, ששלל מסגרות ואפשרויות עומדות בפניהם.

לפני שנה קיבלו הפוליטיקאים המייצגים את השמאל הישראלי קלף זהב, והקלף הבא לא נראה באופק. אף על פי כן, חברי רע"ם, חברי מרצ, ולאחרונה גם חברי העבודה, מפגינים נחישות מדהימה בדרכם להפלת הממשלה שבה הם חברים.

יומיים בלבד אחרי שחוק התקנות ליהודה ושומרון נפל ביום שני על קולותיהם של חברי רע"ם ומרצ, שברו אנשי האגף השמאלי רגל נוספת של הספסל שעליו הם יושבים. חברי העבודה ומרצ נעדרו מאולם המליאה כשהתקיימה ההצבעה על חוק שכר המינימום של האופוזיציה, שכצפוי גרפה ניצחון נוסף.

הפרת המשמעת קרתה על אפם וחמתם של ראשי הקואליציה. גדעון סער הנסער והטעון עוד מאירוע הפלת חוק התקנות לשעת חירום ביו"ש, דרש בזעם להכריז על משמעת קואליציונית ולאסור על חברי העבודה ומרצ הסוררים לעזוב את אולם המליאה. בתשובה קיבל פלפול שלם על הסוגיה "האם כלל הפריטטיות חל על ההצבעות ועל החלת המשמעת הקואליציונית?".

במילים אחרות, אנשי האגף השמאלי הבהירו ליו"ר תקווה חדשה: "מי אתה שתחליט בשבילנו". ובכן, במצב הנוכחי של קריסת השותפות וכשהבחירות כבר נראות באופק, פחות ופחות חברי קואליציה רואים את עצמם מחויבים איכשהו למשמעת או לכל מוסכמה משותפת אחרת.

המפלות שהכו בקואליציה אחת אחרי השנייה, עוררו זעם כלפי ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד. יותר ויותר קולות נשמעו השבוע טוענים כי לפיד מאבד את אחיזתו באגף השמאל־מרכז שאיתו חתם על ההסכמים הקואליציוניים. אחרי שבמשבר הקודם הוא שרף לא מעט שעות על ג'ידא רינאוי זועבי, ישב איתה, הקשיב, הבטיח וגם סיכם – ניפצה השבוע אותה רינאוי זועבי את כל הסיכומים, התעלמה מהניסיונות לדבר על לבה – והצביעה נגד חוק התקנות של סער.

יתרה מכך, רינאוי זועבי טענה בפה מלא כי לא הבטיחה כלום ללפיד, וכי הבהירה לו באותן שיחות נפש כי היא משאירה לעצמה את הזכות להצביע לפי צו מצפונה בסוגיות האידיאולוגיות והרגישות עבור הציבור הערבי. כמעט מיותר לציין כי בערך כל הצבעה מסוגלת להיחשב כ"סוגיה רגישה". לפיד הזועם הוציא הכחשה לטענותיה של רינאוי זועבי, ניתק איתה קשר, והעביר לניצן הורוביץ, יחד עם סער, מסר תקיף, שלפיו "אין על מה לדבר עד שרינאוי זועבי תתפטר מהכנסת".

מסר זהה הועבר גם לרע"ם לגבי ח"כ מאזן גנאים, שגם הוא הצביע נגד חוק התקנות. בנוסף, הובהר ליו"ר המפלגה מנסור עבאס כי כל עוד תישאר בעיית הח"כ הסורר ללא פתרון, אף חוק ואף החלטה שחשובים לרע"ם לא יקודמו בשום פורמט. עבאס הבטיח לטפל, אך האולטימטום והעונש לא תרמו לאווירה הכללית ורק גרמו לחברי רע"ם להתרגז עוד יותר. "פגיעה בכבוד ודיבור מתוך איום וכוח אף פעם לא עזרו בפתירת משברים", נאמר שם.

לשרוד עד הפגרה

במקביל לסקנדלים באגף השמאלי, גם האגף הימני של הקואליציה נכנס לטלטלה כוללת. זה התחיל מדיווחים שחשפו מגעים שקטים, אך אינטנסיביים, שהתקיימו בשבועות האחרונים בין אנשי נתניהו לבין בכירי תקווה חדשה. במקביל, התנהלות האגף השמאלי רק דחפה ביתר שאת את חברי הימין שבקואליציה לכיוון הנגדי.

בצד השני, בליכוד, עקבו אחרי הסערות הקואליציוניות וצהלו משמחה. מחנה הבחירות שבסביבת נתניהו התחזק מיום ליום. יותר ויותר קולות טוענים שם כי אין צורך בשום ממשלה חלופית. הרי הממשלה קורסת ממילא, אז למה לנהל מגעים מתישים, להציע הצעות נדיבות ולשלם ביוקר על השלטון – שאחרי הבחירות ייפול בידי הליכוד כפרי בשל?

בינתיים, המגעים שניהלו בליכוד עם בכירי תקווה חדשה הגיעו למבוי סתום. הסיבה: משבר אמון דרסטי מול נתניהו. על פי האנשים שלקחו חלק במגעים עם תקווה חדשה, רוב הסוגיות נראות פתירות לחלוטין, והצדדים כבר הגיעו לשלב חלוקת התיקים האפשרית.

עם זאת, בליכוד טרם הצליחו להניח את דעתם של אנשי תקווה חדשה, שדורשים להבין כיצד הם יכולים להיות בטוחים שמפלגת הליכוד לא תפיל את הממשלה החלופית תוך חודשיים־שלושה והם ייצאו קירחים מכל הכיוונים.

רעיונות עלו וירדו, אך טרם נמצאה נוסחה ראויה. לפיכך הוקפאו השיחות עד להודעה חדשה. ההקפאה גרמה, כאמור, להתעוררות בקרב תומכי הקדמת הבחירות שבקרב אנשי הליכוד. גם נתניהו חזר לדבר על "לגבש רוב לפיזור הכנסת". בשל כך התמקדו רוב הלחצים בח"כ ניר אורבך מימינה. מהשיחות שהתנהלו איתו, הסיקו בליכוד כי מצוקתו קשה ואותנטית, וכל סקנדל נוסף בקואליציה רק מעמיק אותה עוד ועוד.

הצבעתם של גנאים ורינאוי זועבי נגד התקנות ליו"ש סימנה את נקודת השבר. זמן קצר אחרי שאורבך תועד צועק לעברו של מאזן גנאים כי "הניסוי איתכם נכשל", הופעלו עליו לחצים אדירים "לקבל החלטה". הפעם זה היה קרוב מאוד. אורבך אפילו שוחח עם בנט והודיע לו כי "אינו יכול עוד".

ניר אורבך (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)ניר אורבך (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בנט, בתגובה, דיבר על לבו של אורבך, ביקש עוד קצת זמן והבטיח לסדר עניינים. איילת שקד שוחחה עמו ארוכות, כאשר על הפרק שוב עלה הרעיון לתת צ'אנס נוסף לניסיון להקים ממשלה ימנית בלי ללכת לבחירות. ואורבך, כמו אורבך, התייסר, התלבט, ירד למחתרת – ושוב לא החליט.

אז לעת עתה הממשלה קיבלה מנת חמצן נוספת, ולא מנה גדולה במיוחד. בינתיים, אותם גורמים, שרק לפני כמה שבועות דיברו בביטחון רב בשיחות סגורות על כך שעוד מעט יעבור התקציב ואז למרות הכל הממשלה תמשיך לצעוד קדימה, שמים לעצמם מטרה צנועה בהרבה: לשרוד עד הפגרה. קרי עוד חודש. "נצא להפסקה, ויהיה לנו זמן לקבל החלטות בשקט יחסי", הם אומרים. נחיה ונראה.

[email protected]