מי צודק? לא יודע. סער טוען שאסטרטגיה של בת יענה לא מובילה למקומות טובים. הוא קובל על כך שלא עזרו לו לייצר קמפיין מהסוג שכמעט קיפד את ראשם של הליכודניקים בנושא "ממדים ללימודים". הוא התפוצץ. סער הוא אחד המחושבים והשקולים שדרכו אי־פעם בביצה הפוליטית הישראלית. מסתבר שגם אנשים מסוגו יכולים להתפוצץ, וכשזה קורה - זה מרהיב במיוחד.
כן, סער שומע את ההצעות של הליכוד, אבל מעולם לא ניהל עליהן מו"מ ולא החליף טיוטות. המכתב שקיבל ערב הקמת הממשלה, שעליו חתומים כל ראשי בלוק נתניהו ובו הובטח לו להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה (15 חודשים), עדיין משוטט ברחבי הבלוגוספירה. הוא לא טרח להשיב. בסיבוב הנוכחי, הספינולוגים של הליכוד ניסו למכור את ספין המו"מ זמן רב, אבל נדחו. כשפרץ משבר חוק יו"ש, זה תפס והדליק את האירוע כולו. הרי אם באמת רצה, היה סער יכול לחבור לליכוד ביום שני, מיד לאחר נפילת החוק.
אבל הוא לא רוצה. אז מה? הקמפיין על הראש שלו נמשך. הביביסטים ממשיכים לספר, בפרטי פרטים, על פרטיו של מו"מ המתקיים במחשכים. לך תילחם עם זה. העובדה שבסקר "מעריב" שערך מכון פאנלס פוליטיקס השבוע תקווה חדשה נמצאת שוב מעל אחוז החסימה (קיבלה מעט יותר קולות מהפעם הקודמת) - היא סוג של נס.
זוהי מלחמה על דמותה של מדינת ישראל. לא פחות. הימים הם ימים היסטוריים. ייאוש וחידלון אינם אופציה. מי שמתכנן לעזוב את הארץ אם אכן יגליש אותנו נתניהו לתהליך ארדואניזציה, שיתכבד ויעזוב עכשיו. כל האחרים מתבקשים להמשיך להילחם (בדרכי שלום, כמובן). צריך להפעיל מקסימום לחץ (חוקי, לא אלים ולא פוגעני) על שני הח"כים הסוררים שעלולים להביא את קץ הדמוקרטיה (רינאוי זועבי וגנאים). אם זה יקרה, אז הקטסטרופה הפיכה. יותר מבכיר אחד בקואליציה משוכנע שאם יהיו 60 ידיים, תהיה דרך להעביר את תקנות יו"ש.
אין פוצה פה ומצפצף. הכל מותר לו, הכל לגיטימי, כל האמצעים כשרים כדי, כדי מה? לשפר את הביטחון? הוא משופר. את הכלכלה? היא במצב מצוין. את יחסי החוץ? מעולם לא היו טובים יותר. את הברית עם אמריקה? הצלחנו לשקם את ההריסות שהוא הותיר אחריו. הכל מותר כדי שיחזור לשלטון. זו האמת.
התרעות פיקוד העורף