בניגוד לצפוי, נושא יוקר המחיה יאבד את מקומו בבחירות לטובת הפוליטיקה של ההפחדה

1. הבחירות של ליברמן

בלי הרבה רעש וצלצולים פורק השבוע מאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב, שהוקם בעקבות יוקר המחיה בדיור ובשכירות. כנראה שבבחירות הנוכחיות לא יהיו הרבה קונים לסחורה הזאת, וחבל. הפוליטיקאים לא הוזמנו למאהל, ובכל מקרה זה לא מעניין אותם.

אבל גם אם נניח שמחירי הדיור יהיו במרכז האג'נדה הפוליטית, יהיה זה לא רציני להפיל את תיק מחדל הדיור, שהחל לפני עשור, על ממשלת השינוי, שכיהנה שנה בלבד. עובדתית, הממשלה החלה בצעדים הרציניים ביותר שנעשו בשלוש השנים האחרונות ליצירת התנאים לשינוי המגמה. בכל מקרה המחירים לא היו יורדים בתוך שנה, גם אם שר השיכון היה מגיע אישית לאתר הבנייה, מטפס על הפיגומים ומתחיל לבנות.

כעת הכל נתקע ואפשר גם לשכוח מכלכלת בחירות, ושר האוצר אביגדור ליברמן מוכיח שאין טעם לכך. במו"מ עם המורים הוא מגלה עמדה נחרצת. הוא מוכן ללכת לקראתם בשכר, אבל דורש שינויים מבניים. הוא בוחר שלא להיות פופוליסט, אף על פי שערב הבחירות ההתעקשות עלולה להתנקם בו בקלפי.

ליברמן גם בחר להישמע לעצת יועציו ולא להיכנע לדרישות החריגות להעלאת שכר המינימום. לבסוף, הוא נלחם עד הרגע האחרון בניסיון לשבור את הלינקג' שכפתה האופוזיציה בין אישור חוק המטרו לבין הגדלת תקציב מימון המפלגות ב־25 מיליון שקל.

מחיר הבנזין הוא מוקד נוסף במערכה על יוקר המחיה. אמש בחצות הוא המריא ל־8.08 שקלים לליטר, אלא שליברמן שב והתערב, ומחיר הבלו יירד החל מחודש אוגוסט בחצי שקל לליטר, בנוסף ל־50 אגורות שכבר הופחתו.

האם זאת כלכלה בחירות? לא. גם הנשיא ג'ו ביידן נקט מהלך דומה לנוכח הזינוק במחירי הבנזין - הנמוכים בארה"ב משמעותית מישראל - והפחית את המס. מי שיאמץ את זיכרונו, ייזכר שגם בתקופת בנימין נתניהו בספטמבר 2012 מחיר הבנזין חצה את ה־8 שקלים, אבל בהבדל אחד: שכר המינימום עמד אז על 4,100 שקלים לחודש, והיה קשה עד בלתי אפשרי למלא את המכל. כיום שכר המינימום כבר עומד על 5,300 שקל לחודש. עדיין קשה, אבל פחות. גם סוגיית מחירי הבנזין לא תשחק תפקיד במערכת הבחירות, אף שמחיר התדלוק למכל מלא כבר המריא ל־300 שקל.

ומה עם מחירי המזון והפירות והירקות, שעלו גם הם בשנה האחרונה? שם כבר רואים ניצני ירידות מחירים. רפורמת היבוא, רפורמת התמרוקים, שיפורים מתוכננים בחוק המזון והפחתת מכסים - יורידו מחירים. כניסת רשתות זרות לישראל, כדוגמת ענקית הקמעונאות הצרפתית קרפור, תגדיל משמעותית את התחרות (בשוקולד זה כבר מורגש).

חוץ מיוקר המחיה, נגד הממשלה הוטחו טענות נוספות כמו מדיניותה בנושא המסים. בתחילת כהונת הממשלה אכן הועלו מסים, אבל אלה היו בעיקר "מסי בריאות" כמו מס על משקאות קלים מזיקים או על כלים חד־פעמיים. שיעורי מס ההכנסה, מס החברות והמע"מ, שהם לב לבה של מערכת המיסוי, נותרו ללא שינוי. לו היו מאפשרים לאשר את תקציב 2023, סביר שלפחות חלק ממרכיבי המיסוי הבסיסיים היו יורדים.

קשה להתעלם מבעיית יוקר המחיה, הנוגעת בעיקר לזוגות הצעירים ולשכבות המוחלשות, שספגו את עיקר המכה. אבל כשרואים את תורי הענק בנתב"ג או את עלות סופי השבוע במלונות אילת, המגיעים ל־20 אלף שקל, קשה לשווק את הסחורה הזאת.

לכן, בניגוד לבחירות 2015 שבהן יוקר המחיה ומחירי הדיור שיחקו תפקיד מרכזי, בבחירות הנוכחיות יהיה קשה למצוא קונים לסחורה. נתניהו ("אבו יאיר" בבחירות האחרונות) ישים את הדגש על הדרתן של מפלגות השמאל והמפלגות הערביות כדוגמת רע"ם, וייצור לינקג' ישיר בינם לבין הטרור והאחים המוסלמים. זה המהלך הטוב ביותר לשיטתו להגיע ללב בוחריו ולבדל את הליכוד.

זאת גם הסיבה לפאניקה שבה נתקף השבוע כשדודי אמסלם העז לפלוט את אשר על לבו ומה שרבים בליכוד חושבים: אין סיבה שרע"ם לא תצטרף לקואליציה לאחר שיהיו לה 61 חברי כנסת. נכון שהיא לא מפלגה ציונית, אבל "אם ירצו להצטרף, אהלן וסהלן", הוסיף. אלא שאמסלם שכח עובדה בסיסית אחת: בבחירות הנוכחיות כללי המשחק השתנו ו"אבו יאיר" הפך ל"אבו עלי", הוא רק שכח לספר לו על כך.

2. החבילה התפרקה

"תפסת מרובה לא תפסת", נהוג לומר על מי שמעוניין להשיג כמה שיותר ובסופו של דבר נותר ללא כלום. גם האמרה "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" מדגימה היטב את פארסת עסקת החבילה שהתנהלה כאן בחודשים האחרונים, והסתיימה בפירוק החבילה.

העסקה אמורה הייתה לצאת לדרך בתחילת 2022, כשקואליציית השינוי עדיין לא תפקדה כקואליציית פינוי. העסקה כללה תוספת מיידית של 100 שקל לשכר המינימום (ל־5,400 שקל) ומספר פעימות שהיו מביאות את השכר עד שנת 2025 ל־6,000 שקל לחודש. היא סוכמה ונחתמה, והאוצר היה השושבין העיקרי שלה. אלא שעם האוכל בא התיאבון ולתמונה נכנסו גורמים שונים, עם כוונות טובות אבל עם תוצאות רעות. במקום לחטוף את מה שקיבלו, ניסו לנהל מקצה שיפורים.

בראש היורים בתוך הנגמ"ש היו ח"כ נעמה לזימי (העבודה). בהמשך הצטרפו אליה גורמים אחרים, כמו ארגון קיקיוני אך אפקטיבי בשם "עומדים ביחד", שהוביל את קמפיין "מינימום 40". הם ליבו את האש כשדרשו להעלות את שכר המינימום ל־40 שקל לשעה, מה שגרם להקצנת עמדות. וכך, במקום לחטוף את העסקה מול ממשלה שכל יום נוסף שבו היא שורדת הוא סוג של נס, הם כרסמו בה כל הזמן.

בשלב מסוים נציגי האופוזיציה בראשות אחמד טיבי ואוסמה סעדי מהרשימה המשותפת יזמו הצעת חוק לשיפור נוסף בשכר המינימום, שבאורח פלא עברה בקריאה טרומית בתמיכת חברים בקואליציה. יו"ר ועדת העבודה והרווחה אפרת רייטן ניסתה בכל כוחותיה לקדם את העסקה. היא ניצלה את ניסיונה במגזר העסקי במשרד עו"ד גולדפרב זליגמן כדי לקדם מאחורי הקלעים את המגעים, אבל ללא הועיל. השבוע כינסה את הוועדה בניסיון הצלה אחרון. כדי להשיג רוב בכנסת היו שפנו לטיבי וסעדי, בניסיון להשיג את תמיכתם בהצעה העדכנית. השניים הפנו את נציגי מפלגת העבודה לתנועת "עומדים ביחד".

ההצעה העדכנית שעמדה על הפרק, ונחשפה לראשונה ב"מעריב", הייתה להעלות את שכר המינימום ב־250 שקל: 200 שקל מיידית ו־50 שקל נוספים במרץ 2023. באוצר, בראשות המנכ"ל רם בלינקוב, התנגדו לכך נחרצות, אף על פי שרק לפני שבועיים הם הגיעו להסכמות עקרוניות עם ח"כ רייטן. ההודעה על הקדמת הבחירות טרפה את הקלפים. לטענתם, אישור התנאים החדשים יחייב הוצאה תקציבית נוספת של עשרות מיליארדי שקלים.

נציגת אגף התקציבים נועה שוקרון לא ידעה להסביר אם מקור ההתנגדות הוא במשרד האוצר או בגורם אחר בממשלה. גם ח"כ אביר קארה (ימינה) וח"כ שרן השכל (תקווה חדשה), שרואים את הבחירות באופק, טרפדו כל ניסיון של פשרה.

עסקת החבילה התפרקה ונקברה קבורת חמור. כך יצא שבמקום לקבל תוספת של 100 שקל כבר באפריל 2022, שכר המינימום נותר תקוע ויישאר צמוד ל־47.5% מהשכר הממוצע במשק. בקרב על שכר המינימום התברר שהפוליטיקה הקטנה מצד האופוזיציה, אך גם מצד הקואליציה, ניצחה. המפסידות כרגיל יהיו השכבות המוחלשות, שנתקעו עם שכר מינימום של 5,300 שקל לחודש.

3. היכונו להעלאת הריבית

הבורסה ושוק ההון סגרו אתמול את מחצית 2022 כאחת ממחציות השנה הגרועות ביותר בשנים האחרונות. נכון לאתמול ירד מדד הבורסה המוביל ת"א 35 בכ־6%, בשעה שמדד נאסד"ק קרס ב־26%.

מכה קשה במיוחד יחוו החוסכים באפיקי ההשקעה הסולידיים, כמו קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה. קופות הגמל וההשתלמות הסולידיות סיימו את מחצית 2022 בתשואות שליליות של 6% ומעלה, וגילחו עקב כך מחצית מהתשואה החלומית (12.4%) שהושגה ב־2021. אלה המתמחות בהשקעה במניות יחוו חיתוך של 10% בתשואות.

דווקא השבוע האחרון עמד בסימן של תפנית חיובית בשווקים, אבל זה רק פסק זמן. ההנחה הרווחת היא שהבורסות ימשיכו לסבול מתנודתיות. החששות לגבי העמקת ההאטה הכלכלית והעלאת הריבית רק מתגברים. במרכז סימני השאלה, לפחות ביחס לשוק המקומי, עומדת החלטת הריבית הקרובה של בנק ישראל, שתתקבל ביום שני הקרוב. כולם תמימי דעים שהריבית תעלה, אך השאלה היא אם ב־0.25% או אולי ב־0.5%.

אני מאלה הסבורים שהנגיד פרופ' אמיר ירון יעדיף לנקוט גם הפעם גישה שמרנית, ויקפיץ את הריבית ב־0.5%. המטרה במהלך זה תהיה להוכיח שהוא נחרץ במלחמתו באינפלציה, שלדבריו פוגעת בעיקר בשכירים ומעלה את יוקר המחיה. גם כך הוא ספג מספיק ביקורת על שהתמהמה יתר על המידה בקריאת תמונת האינפלציה.

הנגיד, בכובעו כיועץ כלכלי לממשלה, מתנגד לתוספות שכר או תוספות יוקר למיניהן. מנגד, בכובעו כאחראי על המדיניות המוניטרית, הוא מספק את תחמושת הריבית למלחמה באינפלציה.

העלאת הריבית אמורה למתן את האינפלציה, אבל הוא משלם על כך מחיר. הוא מותקף על ידי נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר, שהיה ידוע עד היום בעמדותיו הנוחות כלפי הנגיד. הקפצת הריבית ב־0.5% גם תייקר משמעותית את המשכנתאות ותקשה עוד יותר על קניית דירה.

מנגד, ריבית גבוהה היא התרופה היעילה ביותר לדלקת הריאות הכרונית שבה לקה שוק הדיור בעשור האחרון. היא תצנן את הביקוש, תספק חלופות השקעה סולידיות סבירות יותר, ואולי לאורך זמן תוריד את המחירים.

סוחרי הבורסה עדיין לא מוכנים להמר כיצד ייראה השוק במחצית השנייה של 2022. את כל תחזיות האנליסטים בנושא צריך לקחת עם שק של מלח. אל תקנו שום תחזית, הניתנת בדרך כלל משיקולי פוזיציה.

לאי־הוודאות העולמית יש להוסיף את הבחירות החמישיות בישראל, שמגדילות את אי־הוודאות, ויעלו למשלם המסים 2.4 מיליארד שקל.

4. נפרד מהקופה

ח"כ אלכס קושניר הוא החילוני הראשון זה שנים העומד בראש ועדת הכספים, שמסורתית נוהלה על ידי נציג מהמפלגות החרדיות. יו"ר הוועדה הקודם משה גפני רוצה מאוד לחזור לתפקיד, אחרי שנותק מהקופה בעל כורחו. אך קושניר אינו מוותר. "בהנחה שהקואליציה הנוכחית תנצח שוב בבחירות, אשמח אם אחזור לתפקיד. עדיין לא מיציתי ויש לי עוד הרבה מה לעשות. בתשובה לשאלתך, אין לי עניין בתפקיד שר", הוא אומר.

איך אתה מסכם שנה כיו"ר הוועדה, בעצם השנה היחידה לכהונתך?
"זו הייתה אחת השנים המהפכניות בכלכלה. התחלנו בגירעון דו־ספרתי, והיום יש אפס גירעון. המדינה התנהלה ללא סגרים, ואנחנו באבטלה נמוכה ובתעסוקה מלאה. הובלנו רפורמות כמו תשלום 70% משכר המינימום לקשישים, העלאת שכר לחיילים והורדת מכסים, וגם טיפלנו בהרבה הסכמים קיבוציים".

אבל האזרח לא מרגיש את כל אלה לנוכח יוקר המחיה. רק השבוע עלו מחירי החלב.
"את העלאות השכר מרגישים באופן מיידי סקטורים רבים כמו עובדי המינהל והמשק, עובדים סוציאליים, עובדי כבאות והצלה ועוד. העלינו את ההכנסה הפנויה של משפחות עובדות. מדובר ב־610 אלף הורים שזכו לנקודות זיכוי ממס, והכפלנו את מענק העבודה. בכל מה שקשור במישרין ליוקר המחיה, היו שתי מגמות הפוכות: יש צונאמי אינפלציוני בעולם, והעלייה במחירי הסחורות והמלחמה באוקראינה השפיעו על האינפלציה. ועדיין אנחנו שומרים על אינפלציה נמוכה יחסית בזכות הורדת נטל המס. למשל הפחתנו פעמיים את מס הבלו על הבנזין".

שר האוצר, שהוא יו"ר מפלגתך, לא התייחס עד תחילת 2022 מספיק ברצינות לנושא יוקר המחיה. האם עכשיו הוא לא איחר את הרכבת?
"אני לא מקבל את זה. כל הרפורמות ביבוא והפחתת הרגולציה והחקלאות נדונו עוד בקיץ 2021 במעמד אישור התקציב. הבנו שהמשק מאוד ריכוזי ואינו מאפשר תחרות, ושזה דוחף את המחירים למעלה. לו ניתן היה לבצע מבחן מעבדה ולנטרל את האינפלציה בעולם, המחירים בישראל היו יורדים. בכל מקרה הצלחנו לבלום את השפעות הגלים האינפלציוניים בעולם על יוקר המחיה דרך רפורמות והגדלת ההכנסה הפנויה.

"הספקנו לעשות בשנה האחרונה מה שמפלגת הליכוד לא עשתה בעשר שנים. ב־2009 יוקר המחיה עמד על ממוצע מדינות ה־OECD. ב־2021, ערב הקמת הממשלה, כבר היינו 37% מעל הממוצע. זה אומר דבר פשוט: במשך 12 שנה הכלכלה לא התנהלה. ניתן כוח עודף למונופולים והייתה מכונת רגולציה. כמות הרפורמות בשנה האחרונה שברה את כל השיאים".

בוא נדבר על הפיל שבחדר: מחירי הנדל"ן, שלא הצלחתם להוריד.
"אין שום ספק שלא ניתן לפתור את משבר הנדל"ן בשום מקום בעולם בתוך שנה. העליות המטורפות מהוות אפקט שוק של מחיר למשתכן מתקופת כחלון. התוכנית נכשלה, מכיוון שהיא דחתה את הביקושים וכל מי שלא זכה חזר לשוק. זוגות צעירים שזכו ועדיין לא קיבלו את המפתחות ממשיכים לשלם יותר ממחיר הזכייה בגלל עליית המדדים.

"כל מי שמנסה לטפל במשבר הדיור על ידי דיכוי הביקוש טועה. הפתרון הוא הגדלת היצע, ואכן סיימנו את השנה האחרונה בשיא בהיקף השיווק ובהתחלות הבנייה. בנוסף יש תיקונים נוספים בשוק הדיור, כמו הורדת נטל הרגולציה בוועדות הבנייה. אני יכול להבטיח לך שלקראת סוף השנה המחירים יירדו. כבר עכשיו המחירים מתמתנים".

האם הופעלו עליך לחצים במהלך הדיונים, למשל מצד הקבלנים?
"כמובן שהופעלו, אבל לזכות הקבלנים ניתן לומר שהדיונים היו מקצועיים, ושכל הבקשות שהופנו, למשל בנושא חוק המכר (הצמדה חלקית של המחירים למדד תשומות הבנייה - י"ש), היו לגיטימיות. אבל אני מסכים שבנושא העלאת המס על משקאות ממותקים היו לחצים לא סבירים. נציגי חברות המשקאות דרשו שאפגש עם מנכ"ל קוקה־קולה - וסירבתי. הם גייסו פרופסור, שהתיימר להיות אובייקטיבי, אבל היה בפועל מטעם קוקה־קולה.

"העמדה שלי תמיד הייתה שהלוביסטים חייבים להרגיש כמו בבית. הם יכולים להגיע לדיוני הוועדה ולהתבטא, אבל באופן שקוף. בגלל הוראת ליברמן לא נפגשתי עם שום לוביסט. גם אף ח"כ אחר מטעם ישראל ביתנו לא נפגש עם לוביסט. מטרה הנחיית השר הייתה למנוע הפעלת לחצים עלינו".

מה פשר ההעברות התקציביות של מיליארדי שקלים מסעיף לסעיף שביצעתם?
"כל ההעברות שאושרו בוועדה התבססו על בסיס חוק או החלטת ממשלה. לא היה שום דבר לא לגיטימי. כל העברה עוברת את הלשכה המשפטית של הכנסת ונעשית באישור המליאה. הכל גלוי ופתוח. נכון שבחוק התקציב היו הסכמים שעברו החלטת ממשלה, אבל זה נעשה בתהליך תקין וסדור. כל שקל שמועבר למשרד ממשלתי מבוקר על ידי חשב המשרד, החשב באוצר ומבקר המדינה. אין כספים ללא בקרה.

"בעבר, ועדת הכספים הייתה במשך הרבה שנים לעומתית לעומת נציגי האוצר כדי לסחוט אותם. הם היו לוקחים מה שמכונה 'מס מעבר' או מעשר. הדיונים מול האוצר בוועדה בראשותי היו ענייניים ולגופו של אותו נושא. בניגוד לעבר, לא הייתה סחיטה באיומים".

מספרים לי שלפקידי האוצר הייתה השפעה משמעותית על הוועדה, בניגוד לתקופה של גפני.
"לפקידי האוצר היה אכן נוח יותר, לא מפני שליברמן הוא יו"ר המפלגה שלי, אלא כי העניינים היו מקצועיים. היה להם יותר נוח, כי לא הייתה סחטנות. בהתחלה אמרו לי שכל מה ששר האוצר רוצה נעביר בוועדה, כי הוא יו"ר מפלגתי, אבל זה לא התנהל כך. רצינו להוציא את המוצר הטוב ביותר".

איך נראה שיתוף הפעולה עם סיעות האופוזיציה.
"הצלחנו לעשות את זה רוב הזמן לא רע. נכון שתמיד הייתה פוליטיקה, אבל בסך הכל היה שיתוף פעולה טוב. זה התנהל ברמה עניינית, עד שלקראת הסוף, כשהעסק התחיל להתחמם, האופוזיציה שברה את הכלים. למשל, בחוק אומיקרון דנו עשר פעמים, אבל שישה מהדיונים לא היו ענייניים ונועדו רק למשוך זמן. חוץ מזה, בסך הכל היה שיתוף פעולה ענייני. בניגוד לטענות, האופוזיציה קיבלה ייצוג הולם".

ועדיין, נציגי המפלגות החרדיות טוענים שהם הופלו לרעה מבחינת התקציבים.
"אני לא חושב שהם הופלו לרעה, אבל כן ניסינו לעשות איזון. במשך שנים הם התרגלו לשמר את מנגנון העסקנות החרדית, ואנחנו פשוט עצרנו את זה. העברנו להם אך ורק מה שמגיע לפי החוק. בעבר אכן היו כל מיני תוספות קואליציונית לישיבות ולכוללים בהיקף של מיליארדי שקלים. עצרנו את זה, ובגלל זה הם כועסים. אני מבין אותם".

האם נתניהו באמת רצה בימים האחרונים לנסות להקים ממשלה חלופית, או שהוא רק משך זמן כדי להראות לחרדים שהפך כל אבן?
"אני לא יודע לפרשן אותו. הבנאדם החליט לשרוף את המדינה רק כדי לחזור לכיסא. למשל, הוא התנה את אישור חוק המטרו בהגדלת יחידת מימון למפלגות. אנחנו בישראל ביתנו התנגדנו בכל הכוח, כי מדובר בהוצאה עבור מערכת בחירות חמישית. אין סיבה מהותית שלא להעביר את חוק המטרו. מיליוני אזרחים נידונו לעמוד בפקקים, כי החוק לא עובר, רק מפני שנתניהו רוצה לחזור לכיסא. כך גם היה עם סיפור תוכנית מ'מדים ללימודים'. לליכוד היה הרבה זמן להעביר את התוכנית, אבל נתניהו לא עשה את זה, וכשזה הגיע לכנסת, הוא ניסה תחילה לטרפד".

האם היה הכרחי לפרק את הממשלה ולא לנסות להמשיך לפעול?
"אי אפשר להחזיק את הממשלה רק למטרת אחזקה. בסופו של דבר, הקואליציה צריכה לקדם חקיקה ולעבור לטובת הציבור, ואת זה לצערי הרב כבר לא ניתן לעשות. כתוצאה מכך שוב ניתקע ללא תקציב שכולל בתוכו שינויים רבים. לדעתי ניתן היה לעשות מאמץ נוסף כדי להמשיך לקיים את הממשלה, אבל לא אני מחליט אלא ראש הממשלה. אני לא מכיר את כל השיקולים שלו, אף אחד לא מכיר, אבל בכל מקרה אני מכבד את ההחלטה".
[email protected]