מה נמצא בראש סדר העדיפויות של הישראלים לקראת הבחירות?

מהו סדר העדיפויות של שלטון במדינה? בדרך כלל, ראשון בתור – לשרוד. השלטון רוצה לשרוד בשלטון, וגם רוצה שהמדינה תשרוד. לפעמים הרצונות מתנגשים. יש ביניהם מתח: לאיראן יהיה קל יותר לשרוד כמדינה אם השלטון שלה יוחלף בשלטון קצת פחות לעומתי. לא שמישהו מאיים על שרידותה כרגע, אבל יש לה הרבה אויבים. למה יש לה אויבים? בגלל השלטון שלה. כלומר, רמת השרידות, או לפחות יכולת השגשוג של המדינה, יורדת, ככל שרמת השרידות של השלטון עולה.

גם בישראל היה שלטון שרצה לשרוד. השלטון של נפתלי בנט ויאיר לפיד. זה לא הצליח לו. מתנגדיו סבורים שרצה לשרוד עד כדי כך שהיה מוכן להתפשר על רמת השרידות של המדינה. זו האשמה חריפה, שספק אם יש בה ממש. אבל מותר לומר שבנט ולפיד הסכימו להתפשר במקומות שלא התכוונו להתפשר בהם, בגלל רצונם לשלוט. זה נכון ביחס אליהם, זה נכון גם ביחס לקודמיהם.

מה סדר העדיפויות של תושבים במדינה? לעתים רחוקות הוא חופף לגמרי את זה של השלטון. קודם כל, משום שלתושבים נבונים לא אכפת אם השלטון ישרוד, אכפת להם אם השלטון טוב. שלטון גרוע – מוטב שלא ישרוד. כמובן, יש גם מקרים שבהם התושבים רוצים בשרידותו של שלטון גרוע. אבל זה לא משום שהם רוצים שלטון גרוע אלא משום שהם לא מבינים שהשלטון גרוע. הם חושבים, בטעות, את הגרוע לטוב.

מהו שלטון טוב? זו שאלה משמעותית כשהמדינה מתגלגלת לבחירות, והבוחרים שוב צריכים להכריע בעד ונגד מי יצביעו, או בעד ונגד מה. השבוע פורסם סקר של כאן חדשות, שבו הוצעו לבוחרים נושאים שונים ש״הכי חשובים להם״ כאשר הם מצביעים. התשובה – לא בלתי צפויה – הייתה ״יוקר המחיה״. 44% אמרו שזה מה שהכי חשוב להם.

תשובות דומות התקבלו גם בסיבובי בחירות קודמים. הנה לדוגמה סקר של המכון לדמוקרטיה. הוא נערך בינואר 2021, לפני הבחירות הקודמות. בסקר הוצגו חמש אפשרויות, שהן ״החשובות ביותר בעת ההחלטה עבור איזו מפלגה להצביע״. מה האפשרויות? כלכלה, ביטחון, חברה, סביבה, ואף אחד מהם. מי ניצח? כלכלה. ״הנושא החשוב ביותר בהחלטה עבור איזו מפלגה להצביע בכלל הציבור הוא עמדותיה בנושאי כלכלה״. אפשר אם רוצים להאמין לבוחרים כשהם אומרים שכלכלה יותר חשובה מביטחון, או ש״טיפול ביוקר המחיה״ הכי חשוב להם.

אבל מה זה אומר בעצם? נניח שמישהי אומרת שהיא מצביעה על ״טיפול ביוקר המחיה״, זה אומר שהיא מצביעה ללפיד, לנתניהו, או לליברמן? האם יש מנהיג בישראל שמתנגד להורדת יוקר המחיה ומולו מנהיגה שתומכת בהורדת יוקר המחיה? ברור שלא. כולם בעד הורדת יוקר המחיה. כך שהבוחרים האומרים שתמיכתם תינתן למי שיבטיח טיפול ביוקר המחיה בעצם לא אומרים שום דבר. בעצם הם אומרים: נצביע למי שנצביע (נתניהו, לפיד, מיכאלי או סמוטריץ׳) ונספר לעצמנו, וגם לכם, שהצבענו להם כי הם המתאימים ביותר לטפל במה שהכי חשוב לנו – יוקר המחיה.

בבחירות הקודמות ניסינו לבחון את אותה שאלה בצורה קצת יותר משוכללת. הצגנו 17 אפשרויות לבחירה, וביקשנו לדרג את שלוש החשובות ביותר. חלקן גם היו קצת יותר ממוקדות. לא משהו כללי כמו ״טיפול ביוקר המחיה״ אלא דברים קונקרטיים כמו ״הרצון שלי להגן על בית המשפט העליון״ או ״הרצון שלי להפסיק את כהונתו של נתניהו״. לכל אפשרות היה מי שדירג אותה בעדיפות ראשונה, בעדיפות שנייה, בעדיפות שלישית, או בכלל לא דירג אותה כחשובה. לדוגמה, רק מעטים דירגו את ״הטיפול בהתחממות הגלובלית״ כמרכיב משמעותי, אחד משלושת הראשונים, בהצבעה שלהם.

לעומת זאת, כמחצית מהמשיבים, בבחירות הקודמות, דירגו את הטיפול בקורונה בעדיפות גבוהה. זוכרים שפעם זה היה עניין בעדיפות גבוהה? בסיבוב הקודם הקורונה הייתה מה ש״יוקר המחיה״ הוא בסיבוב הזה. הנושא הכי בוער. וגם הנושא שקל להזכיר בלי לומר שום דבר. הרי לא הייתה מפלגה שהבטיחה ״לא לטפל בקורונה״. כך שדירוג הקורונה כנושא מרכזי להצבעה לפני שנה ורבע גם הוא היה בדיוק כמו דירוג יוקר המחיה כנושא מרכזי להצבעה כיום.

מחיה תמורת מה?

אז מה סדר העדיפויות האמיתי של הבוחרים? ניסינו להבין גם השבוע, באיסוף נתונים במסגרת אתר המדד. המשחק פשוט: יש תשע אפשרויות – תשעה ״אתגרים של מדינת ישראל״ – והמשתתפים מתבקשים לדרג אותן. מילת אזהרה: זה לא קל. כאילו קל, אבל לא קל. מה בעצם יותר חשוב למדינה כרגע, לשפר את החינוך או את הבריאות? תגידו: גם וגם. זה קל. להגיד גם וגם זה כמו להגיד ״טיפול ביוקר המחיה״. זה כמו להגיד ״שלום עולמי״. יש מי שלא רוצה שלום עולמי? כולם רוצים, השאלה היא באילו תנאים, ותמורת אילו מחירים, ובאילו נסיבות.

אותו דבר טיפול ביוקר המחיה. כולם רוצים, השאלה איך. נגיד שהורדת יוקר המחיה תגדיל את הפערים, אתם בעד או נגד? נגיד שהורדת יוקר המחיה תוביל לאבטלה נרחבת, אתם בעד או נגד? נגיד שהורדת יוקר המחיה תחייב את ישראל לסגת מיהודה ושומרון, אתם בעד או נגד? החוכמה היא לא סתם לומר שאנחנו בעד הדברים הטובים, החוכמה, של האזרחים ושל השלטון, היא לקבוע סדרי עדיפויות, להבין מה קודם למה, ומה יכול לבוא על חשבון מה.

לכן אנחנו מבקשים לדרג. מה הכי חשוב, מה השני הכי חשוב, והשלישי והרביעי, וכן הלאה. ברור לגמרי, שמה שמדורג אחרון מן הסתם לא יזכה לטיפול, או לא לטיפול משמעותי, כי יש דברים בתור לפניו. הציבור הישראלי מדרג כיום את ״תהליך השלום״ במקום נמוך למדי בסדר העדיפויות שלו. זאת אחת הסיבות לכך שתתקשו לשמוע מנהיגים מדברים בבחירות הקרובות על האתגר הפלסטיני. לא שהאתגר נעלם, לא שנפתר הסכסוך, לא שישראל והפלסטינים למדו לחיות יחדיו בשלום. כל זה לא קרה. מה כן קרה? הנושא ירד מראש סדר היום. המנהיגים לא ידברו עליו, כי אין מי שיקשיב. המנהיגים לא ידברו עליו, כי זה לא יביא להם קולות.

אולי יאיר גולן, אם ינצח בפריימריז במרצ, ידבר עליו. מבוחרי מרצ המתמעטים, יש מי שמתעניינים בתהליך השלום, כולל בערך 16% שדירגו אותו בעדיפות ראשונה. ברוב המפלגות האחרות אף אחת לא דירגה את תהליך השלום בעדיפות ראשונה. לעומת זאת, אתגרים כלכליים דורגו כמעט תמיד במקומות גבוהים. 30% מבוחרי ימינה דירגו אותם במקום הראשון, וגם 32% מבוחרי יהדות התורה, וגם 22% מבוחרי תקווה חדשה. אבל יש פערים בין בוחרי מפלגות שונות, והם יבואו לידי ביטוי במערכת הבחירות. בוחרי הליכוד סבורים שהבעיה מספר אחת של ישראל, האתגר העיקרי, הוא אתגר ביטחוני. זה האתגר שהם מדרגים ראשון ברשימה של תשעה אתגרים אפשריים. בקרב בוחרי יש עתיד, האתגר הביטחוני לא בראש סדר העדיפויות. לא ראשון, לא שני, לא שלישי. הם מודאגים מאתגרים חברתיים, פוליטיים, כלכליים.

דירוגים ועדיפויות

בחנו את הדירוג של קצת יותר מ־1,000 ישראלים שהשיבו לסקר. כאמור, די מעניין להתמודד עם שאלת סדרי העדיפויות של המדינה. מה חשוב בעיניכם יותר ומה פחות. נציג תוצאות ראשונות בכמה אופנים, לא כדי לבלבל אתכם, אלא כדי להסביר שדירוג והבנת דירוג מהסוג הזה גם הם לא עניין לגמרי פשוט.

נתחיל בנתון הקל ביותר. מה המשתתפים דירגו בעדיפות הראשונה. בשלב זה אנחנו לא מתייחסים לשאלה מי מאיזו מפלגה, ומי באיזו עמדה. פשוט בוחנים את 1,000 התשובות הראשונות שקיבלנו. עם תום כהונת הכנסת, ועם ההכרזה על בחירות חמישיות בתוך ארבע שנים, העובדה ש״אתגרים פוליטיים״ נראים ללא מעט ישראלים כעניין הדחוף ביותר לטיפול לא הפתיעה אותנו. תשאלו: אז למה בסקר של כאן חדשות אמרו ״יוקר המחיה״ ואצלכם ״אתגרים פוליטיים״? התשובה היא, בין השאר, כי בסקר של כאן חדשות לא הייתה אפשרות לומר ״אתגרים פוליטיים״. הם הציעו ״יוקר המחיה״, או ״תהליך שלום״, או ״ביטחון״, או ״יושרה אישית״, או ״דת ומדינה״, או ״אף אחד מאלה״. ומה עם אתגרים פוליטיים, כמו בחירת הנהגה אחרת, שיפור המערכת הפוליטית? בסקר כאן זה לא מופיע, בסקר המדד זה כן מופיע. לכן התוצאות שונות.

כמובן, זה שהרבה מאוד בוחרים מדרגים גבוה את האתגר הפוליטי, לא אומר שכל המשיבים היו מטפלים באתגר הזה באותה הדרך. אבל זה כן אומר שרבים מהם מזהים את חשיבותו. בלי מערכת פוליטית מתפקדת, אי אפשר לפתור אף בעיה אחרת, והמערכת שלנו לא בדיוק מתפקדת. לכן רבע מבוחרי הליכוד דירגו אותו ראשון (27%), וגם רבע מבוחרי כחול לבן דירגו אותו ראשון (26%), אף על פי שאלה ואלה מן הסתם היו פותרים אותו לגמרי אחרת.

עכשיו נסבך קצת את התמונה, ונביט בכל תשעת האתגרים שאנחנו מציגים במדד, ובדירוג המשוקלל שלהם. זה נעשה קצת טכני, אבל כדי להבין אין ברירה אלא להסביר איך חישבנו את הדירוג הזה. אז ככה: אתגר שדורג במקום הראשון קיבל ניקוד גבוה (10), אתגר שדורג במקום השני קיבל ניקוד נמוך יותר (8), בשלישי נמוך עוד יותר (7), וכן הלאה עד המקום השמיני (2), והתשיעי (0). שימו לב, לראשון ולאחרון נתנו נקודה אקסטרה, למעלה או למטה, ואת השאר פשוט חישבנו לפי הסדר. עכשיו לקחנו תשע עדיפויות של 1,000 ישראלים, חישבנו את הניקוד, והגענו לדירוג מלא של כל תשעת האתגרים, לפי הסדר.

כמובן, דירוג כזה שונה מאוד מבדיקה שמתמקדת רק באתגר שמופיע במקום הראשון. דירוג כזה נותן עדיפות למה שכולם חושבים שהוא חשוב או לפחות קצת חשוב, ומוריד בסולם את מה שיש מי שנותנים לו ניקוד גבוה, אבל אחרים שנותנים לו ניקוד מאוד נמוך.

ניתן דוגמה: בדירוג המשוקלל של כל העדיפויות, ״אתגרים כלכליים״, שמדאיגים הרבה מאוד ישראלים, נמצאים גבוה. למה? כי כולם מדרגים אותם במקומות גבוהים. לעומת זאת, בדירוג המשוקלל ״אתגרים פוליטיים״ קצת יורדים. למה? כי מי שלא דירגו אותם במקום הראשון דירגו אותם במקומות די נמוכים. זה בולט עוד יותר בדוגמה שכבר הזכרנו, של ״אתגר תהליך השלום״: יש קצת ישראלים שמדרגים את ״תהליך השלום״ כעדיפות ראשונה. לכן האתגר הזה ממוקם נמוך, אבל לא הכי נמוך, בסך כל מדרגי העדיפות הראשונה. העניין הוא שרוב הישראלים האחרים, מי שלא מדרגים את ״תהליך השלום״ במקום הראשון, דוחקים אותו למקום האחרון, או לפני האחרון. לכן בדירוג המשוקלל הוא סוגר את הרשימה. אחרון.

אגב יוקר המחיה

יש דברים שלא קל לדעת, ודי ברור למה. מדוע העולם באמת קיים? האם יש אלוהים? יש דברים שלא קל לדעת, אף שנדמה שצריך היה להיות קל. האם מחירי השכירות עולים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מצביעים על עלייה גדולה בשכר הדירה. אבל שוכרי דירות מדברים על עליות, וגם נתונים מאתרי ההשכרות מעידים על עליות.

מה המציאות? תכף נציע תשובה, על סמך נתוני אתר המדד שנאספו בשיתוף עם תוכנית הטלוויזיה "משחקי הכיס". מאות רבות של שוכרים ומשכירים השיבו לנו, כך שיש נתונים טובים למדי כדי להציע תמונת מצב. היא לא שונה בהרבה ממה שמלמדים לוחות המודעות האינטרנטיים. קחו לדוגמה בדיקה של האתר .Yad2 על פי הבדיקה הזאת, מחודש מאי, שוכרי דירות 4 חדרים בתל אביב נדרשו לשלם השנה הרבה יותר מאשר בשנה שעברה. בין אפריל 2021 לאפריל 2022, שכר הדירה החודשי בתל אביב על דירות כאלה עלה מ־8,910 ל־11,081 שקל בממוצע, הפרש של 2,171 שקל. כלומר, עלייה של כמעט 25%.

מחירי השכירות ברעננה על דירות דומות עלו בשיעור דומה. דירות עם חדר אחד פחות, שלושה חדרים, קפצו בשכירות קצת פחות. בתל אביב, כמעט 20%, ברעננה, קרוב ל־10%. לפי נתוני האתר, העיר שהכי התייקרה בדירות כאלה, יחסית כמובן, היא הרצליה. שינוי כלפי מעלה של יותר מ־30%. אבל עליות היו כמעט בכל מקום. רמת גן: 13%, כפר סבא: 15%, שדרות: 24%.

ומה בסך הכל? הנה מה שאומרים שוכרים ומשכירים, וצריך לומר מראש, יש הבדל מסוים במה שהם אומרים. השוכרים אומרים יותר – העלו לנו יותר, המשכירים אומרים פחות – העלינו להם פחות. חלק מזה יכול להיות משאלת לב. השוכרים מעגלים למעלה, המשכירים למטה. חלק יכול לנבוע מהשאלה מה נכלל בסכום הכולל. האם מביאים בחשבון גם את הארנונה, את מסי ועד הבית, את התשלום על ציוד בדירה. ובכל מקרה, הבדלים קיימים, אבל הם לא מאוד גדולים. הבדלים סבירים יחסית למה שחשדנו שעלול להיות, כך שהתמונה המצטיירת דווקא נראית די אמינה.

קודם כל – זו תמונה של התייקרות. כזאת שהייתה, וכזאת שעוד תבוא. אחוז מאוד דומה של שוכרים ומשכירים אומרים ששכר הדירה כבר הועלה, או בקרוב יועלה (מדובר על שכר הדירה שהמשיבים משלמים או מקבלים). קצת יותר ממחצית השוכרים והמשכירים כבר עשו את המעשה או יודעים שיעשו בקרוב. זה הצד של השוק שתמונת המצב ביחס אליו ברורה. הצד השני הוא של כ־45% שעד כה לא חל אצלם שינוי. זה כמובן לא אומר שלא יחול אצלם שינוי. חלק גדול מהם מן הסתם עוד רחוקים מהארכת החוזה שלהם, ולכן עוד לא נדרשו להעלאה. כך שבהחלט ייתכן שבעוד חודש או שלושה גם הם יצטרפו למחנה ״העלינו / העלו לנו״. זה לא שהם חמקו מהגזירה, הם פשוט עדיין ממתינים לה.

ומה על היקף העלייה במחיר? ניכר שהעלאה של יותר מ־30% היא עניין יחסית נדיר. קיים, לדעת השוכרים (אך לא המשכירים), אבל נדיר. מצד שני, כשליש מהמשכירים שכבר העלו את שכר הדירה מאשרים שהעלו אותו ב־10% עד 30%. זו העלאה משמעותית. ובזה כאמור, אפילו המשכירים, שנוטים להמעיט, מודים. כך שנדמה שבערך מחצית משוק ההשכרות עלה בפחות מ־10%, ובערך מחצית מהשוק ביותר - מ־10% ועד 30%. הנה, סיבה טובה להצביע למפלגה שתסכים לטפל ביוקר המחיה. מי בתור?.