1. עקרון הרצף
הדפוס שנגלה לעינינו מזכיר משפחות פשע. סחורות שמועברות בשקיות שחורות אטומות. שמות קוד לטשטוש הטובין המחליפים ידיים. עדת תביעה שמגיעה לבית המשפט תחת אבטחה. תובעת שמוקפת מאבטחים כבר תקופה ארוכה. קמפיין הכפשה והשחרה שתפקידו ליצור רושם ש"כך עושים כולם". התקפת אמוק על הלגיטימציה של מערכת אכיפת החוק.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

מכונת רעל ואיומים המופעלת, במלוא עוצמתה הדורסנית, על כל מי שלא מתיישר עם דף המסרים, כולל עיתונאים. אם תשוו את נאום התוכחה שנשא יצחק אברג'יל לאחר שמיעת גזר דינו לנאום שנשא נתניהו ביום פתיחת משפטו ולכל מה שחסידיו השוטים והמשוטים משמיעים מאז ועד היום, לא תמצאו הבדל גדול. להלן תקציר עבריינים: אנחנו חיים ברפובליקת בננות. אסור להאמין למילה אחת של המשטרה. של הפרקליטות. של בתי המשפט. תופרים כאן תיקים. מסמנים אזרחים תמימים והורסים להם את החיים. צריך למוטט את כל המערכות, לחקור את שומרי הסף ומשרתי הציבור ולתת למכונת הרעל לנצח.

המציאות הבלתי נתפסת שהולכת ונגלית לאור השמש בעדותה של הדס קליין מוכרת לקוראי הטור הזה למעלה מעשור. אני קראתי לזה פעם "תעשיית המתנות של משפחת נתניהו". מילצ'ן? בקושי דג רקק. יש עשרות כמוהו. מימון חופשות, חליפות, מתנות יקרות ערך. יש אחד שאפילו פתח עיתון עבור נתניהו. ועוד אחד שפתח "ערוץ מורשת" להנצחת מורשתה של המשפחה. אבל זה לכאורה חוקי (רק בישראל זה יכול להיות חוקי). פעם פורסמה רשימת המיליארדרים והמיליונרים של נתניהו (ב"ידיעות אחרונות").

כל אחד קיבל ציון בהתאם להונו ולנגישותו (כלומר הסכמתו לתרום, לממן, להחזיק או להעניק מהונו למשפחת נתניהו). העיקרון פשוט: צריך, כל הזמן, לתת להם, ובעיקר לה, מתנות. כל מי שהיה אי־פעם קרוב למשפחה הזו, יודע. בוצע כאן הליך של הפרטה שלטונית. נתניהו מתגאה, ובצדק, בהיותו גדול המפריטים בישראל. אז גם הנגישות לקודש הקודשים של השלטון, לתוככי האקווריום בלשכת ראש הממשלה, לביתם הפרטי של בני הזוג, הופרטה. מי שמעניק מתנות, מקבל גישה חופשית.

הדס קליין (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)הדס קליין (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

תעשיית המתנות הזו משגשגת סביב השעון, בכל מקום, זמן ומזג אוויר. לא רק מיליונרים נתבעים להזרים מתנות יקרות ללא הרף. גם סתם אנשים, לפעמים אפילו משרתי ציבור ועובדי לשכה. וכאמור, זה לא מוגבל גיאוגרפית. לפני טיסות לחו"ל היה נוהג קבוע עם תרגולת פשוטה: בטרם הגעתם של בני הזוג המלכותי, קיבלו כל המיליארדרים והעשירים המקורבים באותה מדינה (בד"כ ארה"ב, אבל גם אירופה) התראה שמכילה פרט חשוב אחד: ביבי ושרה חוגגים משהו. יום הולדת שלו, שלה, של אחד הבנים, יום נישואים, תמיד נמצא תאריך אזכור כלשהו בסמיכות כלשהי לביקור (לא כולל יום הולדת של הבת הנעלמת). יש חגיגה ולכן מושק גם מצעד של מקורבים ועשירי המקום לסוויטה המלכותית. המבקרים חייבים להגיע עם מתנות. לא סתם מתנות. יש רף שווי תחתון, כן?

אגב, תיק 1000 נקרא בטעות "פרשת המתנות". מתנה זה משהו שאתה מביא ביוזמתך למישהו. בתיק 1000 יש קו אספקה סדירה, שוטפת, של טובות הנאה בשווי המתקרב למיליון שקל. מילצ'ן ופאקר האומללים לא הביאו מתנות. הם נדרשו להביא אספקה. כשהיו בארץ, וגם כשלא היו בה. כשגרו בווילות המהודרות שלהם, וגם כשלא גרו בהן. התיאור של בני הזוג נתניהו מבלים בווילה הצמודה לביתם, השייכת לפאקר, בוזזים מתוכה מה שבא להם (פאקר בכלל לא בארץ), מקבלים ישירות לשם משלוח טרי של סיגרים ושמפניה ורודה, מעורר בחילה בכל קיבה אנושית שאינה ביביסטית. יש להם וילה דומה ובריכה דומה במרחק של חצי מטר, אבל היי, אצל פאקר זה בחינם, והגברת גם "אוהבת מאוד את האוכל שמכינה מנהלת הבית, שני" (עדות הדס קליין, השבוע).

לסיפורים האלה אין סוף. אתם מכירים אותם. עוד ב‑2017, בטור שפורסם בעמודים האלה ממש, תואר התחביב החדש של שליח "ישראל השנייה" בעולם: לטבול את הסיגר הקובני היקר בליקר קוונטרו. סופר שם גם סיפור על יועץ אסטרטגי אמריקאי בכיר מאוד, חבר אישי של מילצ'ן, שהעניק לנתניהו שירותי ייעוץ אסטרטגי, כתב עבורו נאומים והכין אותו לביקורים בארה"ב, חינם אין כסף.

כלומר, על חשבון מילצ'ן. השבוע למדנו שבאחד מלילות שישי הגיעה שיחת טלפון מהלשכה להדס קליין ובה דרישה אולטימטיבית להביא מיד לווילה בקיסריה בקבוק של ליקר קוונטרו, כי ביבי אוהב לטבול בו את הסיגר. הנהג של מילצ'ן, יונתן, נשלח מיד לחפש מקומות פתוחים בשבת בלילה כדי להיענות לדרישה, פן יבולע לכולם. שישי בלילה, כן? נציג ישראל השנייה כבר אמרנו. האיש שהחרדים והציונות הדתית חפצה ביקרו. אני מניח שמקומם של שרצים החביבים על בני הזוג לא נפקד מארוחת הערב שקדמה לקוונטרו.

2. "אין מה לעשות"
איך הביביסטים מתמודדים עם התיאורים האלה? חלקם מדחיקים. חלקם טוענים שהדס קליין משקרת (הגרסה שלה אומתה על ידי מילצ'ן עצמו, על ידי הנהג, על ידי הספקים, על ידי מנהלות הבתים של פאקר ומילצ'ן). אחד מהם, הנקלה ביותר, כבר הפיץ אתמול תמונה של ביתה של קליין. בשלב הבא, תופיע פרגולה. אחר כך יסופר משהו על הבן שלה וכך היא תצטרף לחבורה הולכת וגדלה של פושעים שהעזו להרים יד על המנהיג.

אחרים אומרים היי, זה לא ביבי, זו בכלל שרה. והיא, כפי שעו"ד יעקב וינרוט אמר ורמז לא פעם, לא באמת אחראית למשקאותיה. אז השבוע שמענו שנתניהו ידע הכל. ידע, ושיתף פעולה. הוא עצמו התקשר לקליין ואחר כך גם למילצ'ן ולפאקר ואמר להם "זה בסדר, תנו לשרה כל מה שהיא רוצה". הוא עצמו פתח את הדלת לא פעם לנהג שהביא את השמפניה. או את הבגאז' של המכונית למי שהעמיס פנימה את בקבוקי השמפניה.

בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אבל יש עוד דרך להתמודד עם הזוועה הזו, והיא גם הדרך המסוכנת יותר: הניסיון ליצור תחושה שזה לא רק ביבי ושרה, זה כולם. כו־לם מושחתים. זו דרכו של עולם. אין מה לעשות. אבל רק את ביבי רודפים. אכיפה בררנית! אפליה פסולה נגד מי שמייצג את ישראל השנייה ואת השכבות החלשות!!! התנכלות לביבי רק בגלל מוצאו. אה, בעצם, בגלל דעותיו הפוליטיות.

תזכורת: דעותיהם הפוליטיות של רודפיו של נתניהו, אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך כמשל, ימניות מדעותיו הפוליטיות של הקורבן. אבל העובדות האלה לא מעניינות איש. השבוע נתקלתי, לאסוני, במכשיר טלוויזיה שהיה מכוון על ערוץ 13 בשעת אחר צהריים מוקדמת. אלמוג בוקר העלה שניים מפרשני הערוץ, הפרשן המשפטי ברוך קרא והפרשן לענייני הסתה, סכסכנות וצדקנות, אבישי בן חיים.

קרא דיווח על אירועי היום במשפט, ובן חיים חזר על קשקשת ההגמוניה והרדיפה הקבועה שלו, אבל הוסיף קובלנה: "למה לא עשו רדיפה כזו ליצחק רבין, או למישהו כזה, למה רק לנציג ישראל השנייה?" (לא ציטוט מדויק). כן, הדוקטור אמר את זה. קרא ניסה להזכיר לו שיצחק רבין אולץ להתפטר אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק פתח בחקירה בגין עבירה טכנית של החזקת חשבון מט"ח בחו"ל (באותם ימים זה היה אסור) על ידי רעייתו. העבירה עצמה הייתה עבירת קנס. אבל רבין לא היסס. הוא הבין, אמר לברק שרעייתו והוא זה היינו הך, שם את המפתחות והלך הביתה. הוא היה ראש הממשלה.

אתם חושבים שבן חיים הקשיב? שמע? הבין? לא ולא. "אז מה עם בן־גוריון", הוא זעק, "אני יודע שגם הוא קיבל מתנות". מכובדנו בן חיים, בעידן בן־גוריון לא הייתה כאן אכיפה נגד שחיתות שלטונית. זו האמת. באותה תקופה גם גירשנו ערבים מבתיהם. וייבשנו ביצות. היו ימים. האכיפה נגד שחיתות שלטונית החלה בימיו של היועמ"ש ברק, וכוונה בשלב הראשון נגד שלטון מפא"י. כלומר נגד "ההגמוניה". רבין הוא רק דוגמה אחת. אברהם עופר התאבד, יעקב לוינסון התאבד, אשר ידלין נכלא. ועוד לא דיברנו על "הרדיפה" נגד אהוד אולמרט. ואברהם הירשזון. ורבים רבים אחרים שאינם נתניהו.

זו השיטה: במקום להקיא מתוכנו את השחיתות, מנסים להדביק אותה על כל האחרים. ביבי קיבל מתנות, בסדר, כמה סיגרים וקצת שמפניה, אבל בנט גנב 50 מיליון! מדובר, כמובן, בשקר גס, מניפולטיבי, מופרך לחלוטין. הוא נברא באולפנה של אילה חסון, שמתבססת על בדל עובדתי ובונה עליו מגדל בדיוני. שקל אחד לא השקיעה המדינה בבית משפחת בנט ביוזמתה של המשפחה או לדרישתה. שירות הביטחון הכללי קבע מה צריך לבנות. כל העבודות הושקעו באמצעי ביטחון. לא הייתה השבחה כלשהי של הנכס עצמו. הסכום היחיד שהושקע בתוך הבית היה 160 אלף שקל בחדר עבודה לראש הממשלה (בעיקר אמצעי תקשורת חסיני האזנות וכו').

האם העובדות האלה מפריעות לחבורת השקרנים להמשיך ליידות בנו את הכזב הזה? לא. מכונת הרעל עובדת במלוא המרץ ולמרבה האסון, מצליחה לשכנע אזרחים שלא באמת בקיאים בפרטים שהשקר הוא אמת. אילה חסון אמרה איפשהו השבוע שהיא תמשיך לנדנד עם הסיפור הזה ולהתעקש שייחקר. נזכרתי שבעניינו של גבי אשכנזי בפרשת הרפז היא אכן המשיכה לנדנד עשר שנים רצופות. 120 חודשים. במה היא לא האשימה את אשכנזי? חוץ מרצח ארלוזורוב, בכל. אבל לא היה כלום. למדה לקח? לא למדה.