מרבית תושביה של ישראל התעשרו היטב תוך כדי עלייה בפער החברתי בשנים האחרונות. בשנה הנוכחית עד אפריל התעשרו הישראלים בעוד 389 מיליארד שקל, והונם הנמדד בנכסים כספיים הגיע לכ־5 טריליון שקל. הממשלה בישראל הרעיפה כספים על הציבור, כמו שאר המדינות בעולם בתקופת הקורונה, הישראלים התעשרו מסוף 2019 ועד אפריל ב־901 מיליארד שקל. נשוב ונציין כי במקביל התעשרו הישראלים גם בגלל עליית מחירי הנדל"ן, אבל עושר זה אינו מחושב פה כשמדובר על נכסים כספיים בלבד.
ככל שהתעשרו הישראלים, הפער החברתי הלך וגדל בין המרכז השבע לשאר נפות ארץ ישראל. גם מדינת ישראל התעשרה מאוד עקב הפעילות הערה בהייטק ועקב ההכנסות מתקבולי גז וממחצבים. כמו כל עשיר שזה עתה הגיע לשיאים חדשים בצבר נכסיו, אחרי שהיה עני מרוד במשך שנים, גם ישראל מתקשה להשתחרר ממנהג היד הקפוצה וממנהג האביונים לחלק שכר הוגן יותר לנותני השירותים במשק.
המדינה כבר רגילה שיש לה עובדים בתנאי עבדות, בעיקר אלו במקצועות הנשיים, למשל מורות ועובדות במשרות חלקיות. הדרישה של המורות ושל העובדות הסוציאליות להעלאות שכר מגוחכת: הן צריכות לדרוש הרבה יותר.
מחקרים כבר הוכיחו כי נשים אינן עומדות על שלהן בדרישות השכר לעומת הגברים הכוחניים. אתם לא שמים לב, אבל ממש בימים אלה עובדות סוציאליות נעלמות מהשירות הציבורי. גם לא יהיו מספיק מורות לפתוח את שנת הלימודים הקרובה, אם תיפתח - רק מורות (מובן שיש גם מורים־גברים) פראייריות יחלו ללמד בשכר אבסורדי שחלקו העיקרי יכסה בקושי את התשלום למטפלות. האפליה אינה מגדרית, היא תקפה גם למקצוע גברי בעיקרו המצריך עבודה מסביב לשעון ושכר נמוך בצדו, כמו עבודת המשטרה (מיותר לציין שיש גם שוטרות. כמו עם המורות, הכוונה היא למין העיקרי שנושא בתפקיד).
כוחות הביטחון האזרחי מולכים שולל בהבטחות זה שנים, בעוד המשימות והאתגרים שבפניהם הם עומדים נמצאים בעלייה מתמדת מסביב לשעון. צריך תעצומות נפש וכוחות מיוחדים לשוטרים הפראיירים כדי להתמודד עם הפשיעה, עם הרמייה בקרב הצווארון הלבן וגם עם מעשי הרצח שהיו לדבר שבשגרה. המדינה צריכה יותר שוטרים, אך בפועל שוטרים נושרים. הם עושים בחוכמה כשהם עוזבים את השירות הלא מתגמל ופונים לעבודות משתלמות יותר עם פחות סיכון.
מאין יבואו התקציב, הממון והכסף? על פי הערכות מעודכנות מהדוחות הכספיים הרשמיים של מדינת ישראל לשנת 2021, הכתובים היטב, ההכנסות הנומינליות מהיטל רווחי הנפט בין השנים 2022־2064 יגיעו ל־44־53 מיליארד דולר - סכום עתק שכמובן יכול להשתנות בהתאם למחירי האנרגיה ושאר משתנים.
על הבוננזה הזאת צריך להודות לשר האוצר לשעבר שפורש מהחיים הפוליטיים יובל שטייניץ ולראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שעמדו בעוז מול משטמות קבוצה צעקנית של פוליטיקאיות ופוליטיקאים, שבשם הבורות והשנאה לראש האופוזיציה היום דרשו כי לא נפיק גז מתחום המים הכלכליים של ישראל. אני מציין נקודה זו כדי להדוף את הטענה שתבוא מצד כלכלנים ואנשי אגף התקציבים באוצר, שלפיה יש להבחין בין עלייה עתית בהכנסות המדינה זמנית בצמוד לעודף תקציבי לבין התחייבות ארוכת טווח של המדינה לעובדים בשכר מחפיר.
ספסרי הקרקעות
עוד מקור כספי לעשיית צדק הוא ההכנסות של המדינה מספסור בקרקע הלאום שעליה נלחמו, נפצעו, התייתמו ונהרגו עשרות אלפי ישראלים טובים להגנת המולדת (מאז העלייה הראשונה של התימנים בשנת 1881 במסגרת "אמרתי אעלה בתמר", שקדמה ל"העלייה הראשונה" המוכרזת ממזרח אירופה, שהייתה בשנת 1882). הכנסות המדינה מדמי חכירה שוטפים של קרקעות ומדמי חכירה מהוונים מהקצאת קרקעות ברשות מקרקעי ישראל זינקו בשנת 2021 ל־25.22 מיליארד שקל לעומת כ־7 מיליארד שקל בשנת 2020, היא שנת הקורונה.
הסכום הזה לפני העברות לקק"ל, כיס ציבורי אחר - בור כספי שמעטים יודעים מה עולה בגורל הכספים בו, בצד המשכורות המנופחות של ותיקיו. כלומר גם ספסור בקרקע הלאום הוא בעל פוטנציאל ארוך שנים ולא עתי וזמני לפי שעה.
על פי הערכות הכלכלנית הראשית באוצר, עודף ההכנסות של הממשלה בשנת הכספים הנוכחית 2022 יגיע לשיא שלא היה כמותו מעולם - 45.5 מיליארד שקל! עוד לא יבשה הדיו על דבריה של הכלכלנית הראשית, והחשב הכללי פרסם השבוע כי בחצי הראשון של השנה היה לממשלה עודף תקציבי של קרוב ל־32 מיליארד שקל. להיטות הציבור לשוק הדיור בעיקר בגלל הריבית הריאלית השלילית שבנק ישראל הפעיל בשוגג, בשילוב עם מדיניות ספסור הקרקעות של רשות מקרקעי ישראל, זרועה של הממשלה, הניבו הכנסות אדירות למדינת ישראל, כך שלראשונה מאז 2007 היה ב־12 החודשים האחרונים עודף תקציבי של 0.4% מהתוצר.
נדגיש כי העלייה בהכנסות הממשלה ממסים ישירים בחצי הראשון של השנה בהיקף אדיר של 32.2 מיליארד שקל לעומת אשתקד ל־136.1 מיליארד שקל - עלייה בשיעור של 26.3% - אף היא בעלת תוחלת ארוכה ונובעת מעלייה בהכנסות סקטור ההייטק, שאולי יצטנן, אבל לבטח לא ייעלם. כלומר גם פה יש עלייה צפויה בהכנסות הפרמננטיות של הממשלה.
מהדוחות הכספיים של מדינת ישראל עולה כי סך כל הרכוש הקבוע של מדינת ישראל - שימו לב: לאחר פחת וגריעה - הסתכם בסוף 2021 בכ־520.3 מיליארד שקל - עלייה של כ־23.5 מיליארד שקל. אין כמו תשתיות אזרחיות ורפואיות (גם הפלישה של רוסיה לאוקראינה מדגישה את הצורך בביטחוניות) כדי להבטיח את קיום המשק והמדינה. צריך להשקיע עוד בתשתיות המבטיחות החזר תשואה נאה למשק לעומת הוצאות שאינן בעלות אופי להחזר תשואה, כגון מנהג הפוליטיקאים לקיים בחירות חוזרות ונשנות - בזבוז. ההשקעות בתשתיות עלו, אך לא מספיק.
בישראל יש כרגע רק 409 ק"מ של כבישים מהירים, 3,368 ק"מ כבישים ראשיים ועוד מעל 4,000 ק"מ כבישים אחרים.
עודפים תקציביים ובעושר ובהכנסות, צריך להשקיע בתשתיות שהתשואה שלהן למשק גבוהה יותר מצמצום גיוס ההון על ידי הממשלה או החזר החובות. אבל עלינו לזכור כי גם מורות הן תשתית ציבורית להבטחת החוסן הכלכלי שלנו בעשרות השנים הבאות. גם השקעה בעובדות סוציאליות היא חוסן אזרחי תשתיתי לחברה צודקת יותר ואלימה פחות. עובדות סוציאליות חיוניות כתשתית חברתית.
החברה הישראלית נדרשת היום לקיצוניות עד הרג כדי לפתור סכסוכים בין משפחות או חילוקי דעות שמתגלגלים לפתחו של בית המשפט ונסחבים שם שנים ארוכות. חלק מההשקעות בתשתיות בנכסי המדינה הן תחנות משטרה, בתי סוהר וכמובן תשתיות עבור משרד הביטחון. הכל תשתיות, הכל חיוני. אבל ללא חברה צודקת יותר וקוטבית פחות לא נגיע רחוק. הפיצוץ החברתי, אדי הפלגנות והשנאה, קיימים כבר באוויר לא מחר, אלא היום, עכשיו.
הנותרים מאחור
לא כל הציבור יכול להשתתף בחגיגת רכישת הדירות תוך כדי עשיית רווחים. לפי שעה יש כאלה שידם אינה משגת אתמול, ובטח לא היום, ואין להם סיכוי גם מחר. הכנסות הממשלה ממסי נדל"ן רק בחצי הראשון של השנה זינקו ב־40.5% ל־14.07 מיליארד שקל - תוספת של 5.8 מיליארד שקל לקופת המדינה. כלומר מדינת ישראל גובה בממוצע כל יום, בימי העבודה בשבוע (ראשון עד חמישי), 108 מיליון שקל ממסי נדל"ן!
תשתיות לחברה הוגנת יותר הן מתן מענה לציבור הגר בדיור ציבורי הרחוק ממדינת ההייטק.
בסוף 2021 היו בדיור הציבורי של עמידר, עמיגור ואחרים 37,146 דירות, כלומר ירידה - כן, ירידה, לא עלייה - של 1,057 דירות לעומת סוף 2020, בעוד אוכלוסיית הזכאים הנדכאים גדלה, והפער החברתי הולך וגדל בין המרכז השבע לפריפריה הדמוגרפית והגיאוגרפית. יש למדינה, כך לטענתה, עוד 23,211 דירות בדיור הציבורי שהבעלות עליהן נמצאת במחלוקת עם הדיירים.
אולי אין מה למהר ולעבור לחברה צודקת? אולי עכשיו זאת בוננזה זמנית? מהדוחות הכספיים של מדינת ישראל עולה כי בידי המדינה 17.3 מיליון דונם קרקע פעילה ומכניסה בשימוש בשווי של 685.23 מיליארד שקל, בהם 427,000 דונם למגורים וקרוב ל־16 מיליון דונם שטחים חקלאיים ופתוחים. 425,000 דונם יש לממשלה בתעשייה ועוד 491,000 דונם למטרות אחרות. מהקרקעות האמורות של המדינה יש 13% קרקעות תפוסות - חלק ניכר מהן המדינה תעביר לחוכרים בהמשך ללא תמורה.
כמו כן, יש קרקעות פנויות (87%) ששימושן הקרקעי העתידי טרם נקבע, אולי ישווקו, אולי לא? יש פה מקור הכנסה עתידי אדיר שיכול לשמש להשקעות בתשתיות פיזיות ולהשקעות בעובדים בשירות הציבורי המופלות והמופלים לרעה. זהו גם מקור להגדיל את הדיור הציבורי לקבוצות החלשות שאינן יכולות להגיע לקורת גג, גם עבור העולים החדשים שייבאו לישראל עקב פלישת רוסיה לאוקראינה. החלשים בחברה הישראלית לא יודעים כלל על ההסדרים ועל ההתחייבויות של המדינה לקבוצות החזקות בשירות הציבורי.
בין הקבוצות החזקות במשק שלמדינת ישראל יש התחייבויות בספריה בגין חופשות, חופשת מחלה ועוד, חברת החשמל עם התחייבות בספרים של 6.87 מיליארד שקל. לשם השוואה, במשרד החינוך, על 198,000 עובדיו, התחייבויות המדינה בגין הסעיפים האמורים היא רק 5.74 מיליארד שקל. במשטרת ישראל על כמעט 33,000 שוטרים ההפרשה היא רק של 4.2 מיליארד שקל.
שימו לב למערכת המפונקת של הנהלת בתי המשפט - לא העובדים הזוטרים במערכת המשפט, שיוצאים להפגנות והשבתות כמובן, אלא היועצים המשפטיים וכבוד השופטים. התחייבויות המדינה לציבור זה עומדות על סך עתק (ביחס למספרם) של 327 מיליון שקל. לעומתם, התחייבויות המדינה בגין סעיפים אלה לכל עובדי בתי החולים הממשלתיים ומשרד הבריאות עומדות על 803 מיליון שקל בלבד. ההתחייבויות למערכת הביטחון הן 1.19 טריליון שקל. שר הביטחון הנוכחי בני גנץ הצליח בסוף פברואר השנה, בחקיקה בכנסת, לשפר את תנאי הפנסיה של משרתי הקבע, לא רק לוחמים שלגביהם אין מחלוקת, שטרם מלאו להם 40 שנה. יש מקורבים, כמו חיילי הקבע של בני גנץ, יש מורות, יש עו"סיות ויש ממתינים בתור לדירה ציבורית.
בספר משלי, פרק ל"א, פסוק י' נאמר: "אשת־חיל מי ימצא", ובפסוק ל"א נאמר: "תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". לא במדינת ישראל השוביניסטית שמעדיפה גנרלים על מורות.